נדרים 27a — תלמוד אויף ייִדיש

נדר מן הכלכלה

,

והיו בה

בנוסף לתאנים הרגילות גם

בנות שוח

, שהן תאנים משובחות.

ואמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, לא הייתי נודר!

-

הכלכלה אסורה,

ואילו

בנות שוח מותרות

.

עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו, הותר כולו!

מאי לאו

, מדובר בכגון שחוזר גם מלשונו,

דאמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי אומר

מפרט ואומר:

תאנים שחורות ולבנות אסורות

, ואילו

בנות שוח מותרות

.

ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן!

וקשה לרבא שאמר אם משנה נדרו ולשונו הכל מודים שהוא נדר שהותר מקצתו, והכל מודים שנדר שהותר מקצתו הותר כולו!

ודוחה הגמרא:

לא!

מדובר כאן

באומר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי

אומר: כל הכלכלה אסורה, ובנות שוח מותרות.

והיינו, שמעמיד את לשונו, ומשנה רק את נדרו.

ומבארת הגמרא:

מאן תנא להא דתנו רבנן: נדר מחמשה בני אדם כאחד

-

הותר לאחד מהם הותרו כולן

.

נדר לכולן

חוץ מאחד מהן

-

הוא מותר, והן אסורין?

-

אי לרבה

-

רישא רבי עקיבא, וסיפא דברי הכל

.

אי לרבא

-

סיפא רבנן, ורישא דברי הכל.

מתניתין:

נדרי אונסין

כיצד:

הדירו חבירו

מנכסיו כדי

שיאכל אצלו

, שהדירו על תנאי אם לא יבוא לאכול אצלו.

ו

קרה למודר אונס המונעו מלבוא, וכגון ש

חלה הוא

[נחלה המודר],

או שחלה בנו

של המודר והיה אנוס קצת כי היה צריך לשומרו,

או שעכבו נהר

מלבוא לאכול אצל המדיר.

הרי אלו נדרי אונסין

ואינו אסור בהנאה מן המדיר, כי לא עלה על דעת המדיר להדירו אלא אם לא יעכבו אונס כלל, אבל כל שנאנס אפילו קצת וכגון שחלה בנו - לא נתכוין להדירו.

גמרא:

מעשה ב

ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא

[התפיס את שטר זכויותיו בבית דין],

דאמר

[ואמר]:

אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלון הני זכוותא

[אם לא אבוא מכאן ועד שלשים יום ייבטלו כל זכויותי אלו] -

כלומר: אותו שטר היה שטר חוב, או שטר של בית דין המאשר שאותו אדם הביא ראיות אלו ואלו, ואמר הלוה, שהוא מודה ששטר החוב הוא מזויף וכל הראיות שהביא אינם אמת, אלא שתלה את הודאתו בתנאי אם לא יבוא מכאן ועד שלשים יום. לבסוף

איתניס

ולא אתא

[נאנס ולא בא] לזמן שקבע.

אמר רב הונא

: אף שנאנס, כיון שלא בא כפי שאמר -

בטיל זכוותיה

[בטלו זכויותיו].

אמר ליה רבה

לרב הונא: והרי

אנוס הוא, ואונס רחמנא פטריה!?

דכתיב

" [ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה האיש ושכב עמה, ומת האיש אשר שכב עמה לבדו].

ולנערה לא תעשה דבר

אין לנערה חטא מות וגו'. כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה".

ואף זה כיון שמשום אונס לא בא, אין זכויותיו מתבטלות.

וכי תימא

, ואפילו אם תמצי לומר ד

קטלא שאני

[מיתה שאני], שהרי התורה באה לפטור את הנערה המאורסה מסקילה ; ואין "טענת אונס" מועלת אלא כדי ליפטר מעונש, אבל לענין דברים אחרים כגון קיום תנאי אין "טענת אונס" כלל -

הרי שמצד אחר לא ייבטלו זכויותיו, ומשום שלא עלתה על דעתו לבטל את זכויותיו אלא אם כן לא יבוא מרצונו, אבל אם לא יבוא מחמת אונס לא נתכוין כלל שייבטלו זכויותיו, שהרי:

והתנן

במשנתנו סברא זו לענין נדר:

נדרי אונסין: הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו, או שעיכבו נהר, הרי אלו נדרי אונסין

, והטעם משום שלא עלתה על דעת המדיר להדירו על אופן שלא יאכל אצלו מחמת אונס, ואם כן הוא הדין בנדון דידן נאמר כן.

ו

מקשינן

לרבה: מאי שנא מהא דתנן

:

הנותן גט לאשתו, ואמר: "

הרי זה גיטיך

מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש

",

ומת בתוך שנים עשר חודש

ומתוך כך לא בא, ונתקיים התנאי -

הרי זה גט

.

ו

לרבה תיקשי:

אמאי!?

והא מינס איתניס

[והרי נאנס במיתה]!?

אמרי

בני הישיבה לתרץ את שיטת רבה: