טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נזיר 6a — תלמוד אויף ייִדיש
נזיר 6a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נזיר 6a
אלא לבר פדא
שנסתיימו מנין ימי הנזירות ביום החמשים ותשע,
קשיא
משנה זו, כי למה לא יגלח ביום הששים שהוא יום השלשים למנין נזירות שניה!?
ומשנינן:
אמר לך
בר פדא
סיפא מסייעא
לי:
ששנינו בסיפא:
ואם גילח את הראשונה ליום שלשים, מגלח את השניה
לכתחילה -
ליום ששים
, הרי מבואר שיכול בדיעבד לגלח את הראשונה ביום שלשים, והיינו כבר פדא.
אלא
ודאי כיון ד
סיפא מסייעא ליה
, בהכרח ד
רישא
שאינו מגלח את השניה אלא ביום השלשים ואחד -
נעשה כאומר שלימים
, כלומר: גזירה אטו אמר "שלשים יום שלמים".
ולרב מתנא קשיא סיפא
, שמבואר בה שאם גילח את הראשונה ביום שלשים - יצא!?
אמר לך רב מתנא
:
סיפא
: "
יום שלשים עולה לכאן ולכאן
", כלומר: תחלת יום שלשים של נזירות ראשונה אומרים בה "מקצת היום ככולו" ולכן אם גילח ביום זה יצא, וסוף אותו יום עצמו עולה גם לתחלת מנין נזירות השניה, ולכן זמן הגילוח של הנזירות השניה - כשגילח ביום שלשים - הוא אף לכתחילה ביום ששים, שהוא יום השלשים ואחד לנזירות שניה.
תמהה הגמרא על תירוצו של רב מתנא:
מאי היא
, כלומר: מאי קא משמע לן התנא שאמר "ואם גילח את הראשונה ליום שלשים מגלח את השניה ליום ששים" ד"
מקצת היום ככולו
", וכפי שנתבאר!?
ו
הא אמרה
כבר התנא
חדא זימנא
ברישא שאם גילח ביום שלשים יצא משום שמקצת היום ככולו, ולמה הוצרך התנא להשמיענו זאת עוד בסיפא!?
ומשנינן: חידוש יש בדבר, כי
מהו דתימא הני מילי
שמקצת מיום השלשים עולה לו ליום נזירות
לענין חדא נזירות
שיכול לגלח אחר מקצת היום -
אבל
שיעלה יום השלשים
לשתי נזירות
תחלתו להשלמת נזירות ראשונה, וסופו לתחלת נזירות שניה -
לא
.
לכן
קא משמע לן
משנתנו שאף לשתי נזירות עולה יום השלשים.
עוד מקשה הגמרא על בר פדא מהא ד
תנן
באותה משנה:
"ואם גילח את הראשונה ליום שלשים מגלח את השניה ליום ששים, ו
אם גילח יום ששים חסר אחד
-
יצא, שיום שלשים
[של נזירות ראשונה]
עולה לו מן המנין
" של הנזירות השניה.
בשלמא לרב מתנא, ניחא
שהוצרך התנא ליתן טעם לדבריו שגילוח ביום ששים חסר אחד מועיל, שהוא מפני שיום השלשים של נזירות הראשונה עולה לו מן המנין של נזירות שניה, דהיינו שהוא עולה לכאן ולכאן.
אלא לבר פדא, למה לי
ליתן טעם להכשר הגילוח ביום ששים חסר אחד שהוא מפני שיום השלשים עולה לו מן המנין!?
ו
הא אמר
בר פדא שסתם נזירות היא
שלשים
יום
חסר אחד
והגילוח הוא ביום השלשים, ומאחר שגילח ביום שלשים של נזירות ראשונה, הרי פשיטא שמתחיל מנין הנזירות של השניה אחר הגילוח [ויום ל שלה הוא ביום הששים חסר אחד], וכשאר מי שמקבל עליו נזירות בחצי היום, שעולה לו מקצת יום ראשון ככולו, ולא שמענו בשום מקום שיאמר התנא "שיום ראשון עולה לו מן המנין"!?
אמר לך
בר פדא:
אנא נמי אהא סמכי
[אף אני מכאן הוא שלמדתי שנזירות היא כ"ט יום בלבד], כי מאחר שיום שלשים זה מחשיבו התנא כראשון למנין נזירות שניה ודאי שאין הוא עולה לסוף נזירות שניה, כי לא מסתבר שיקל התנא כל כך להחשיבו לכאן ולכאן.
עוד מקשה הגמרא לבר פדא מהא ד
תנן
באותה משנה:
מי שאמר
"
הריני נזיר
" ו
נטמא יום שלשים
קודם הבאת הקרבנות, הרי זה
סותר את הכל
.
בשלמא לרב מתנא, ניחא
שהוא סותר את הכל, כי ביום השלשים עד שלא הביא קרבנותיו עדיין בימי נזירותו הוא עומד.
אלא לבר פדא
הסובר שכבר נשלמה נזירותו ביום כ"ט,
קשיא
משנה זו, למה יסתור את הכל מי שנטמא ביום שלשים שהוא אחר נזירותו!?