טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נזיר 58b — תלמוד אויף ייִדיש
נזיר 58b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נזיר 58b
דלא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה
אמאי!?
לילף מכהן
מצורע
דדחי
עשה אף לא תעשה ועשה, וכשם שהם נדחים אצלו!?
אלא
בהכרח אף אתה חייב להודות ד
מכהן
מצורע שנדחים אצלו הלאו והעשה
לא ילפינן
, כי
מה לכהן, שכן
השחתת זקנו הוא
לאו
[איסור] ש
אינו שוה בכל
, שהרי אין הנשים אסורות בהשחתת זקן.
ואם כן
נזיר
מצורע
מכהן
מצורע,
נמי לא
יליף, שכן
השחתת זקנו הוא
לאו שאינו שוה בכל
, ואילו גילוח שער הנזיר הוא לאו השוה בכל.
שבה הגמרא ומקשה בהיפוך:
ו
אכתי תיקשי
למאן דמוקי
"
ראשו
"
בנזיר
,
למה לי
"
זקנו
", שהרי אם בא הפסוק ללמד על זקנו של כהן מצורע שאסור בלאו ועשה ונדחה מפני עשה [וכדעת הברייתא שהובאה לעיל], הרי יש ללומדו ממה שתגלחת המצורע דוחה את לאו ועשה של הנזיר!?
ומשנינן: אף לתנא זה
מיבעיא ליה לכדתניא
:
"
זקנו
"
מה תלמוד לומר: לפי שנאמר
"
ופאת זקנם לא יגלחו
",
יכול אף כהן מצורע כן, תלמוד לומר
"
זקנו
", אלא שאין הפסוק בא לחדש את הדחיה שכבר ידענוה מ"ראשו", אלא ללמדנו שתגלחת המצורע היא בתער, שאם לא כן לא היתה התורה מתירה לו להשחית את זקנו, כיון שאיסור השחתת זקן אינו אלא בתער, ויכול הוא לקיים את שניהם.
ומפרשת הגמרא: ו
מנלן דבתער
דוקא אסרה התורה השחתת זקן?
דתניא
: נאמר לכהנים "
ופאת זקנם לא יגלחו
",
יכול אף גילחו במספרים
ולא השחית את הזקן מעיקרו -
יהא חייב, תלמוד לומר
גבי ישראל: "
ולא תשחית
את פאת זקנך", ואין זו השחתה כל שלא גילח את הזקן מעיקרו.
יכול ליקטו
לזקנו
במלקט ורהיטני
[מיני סכינים או משחזות של בעלי אומניות] שהם משחיתים את הזקן
יהא חייב
, לפיכך
תלמוד לומר
גבי כהנים: "
ופאת זקנם לא יגלחו
" ומשמע כדרך גילוח,
הא כיצד
:
איזהו גילוח שיש בו השחתה
, כלומר: איזו היא השחתה שהיא דרך גילוח:
הוי אומר זה תער
.
ובגזירה שוה "פאה פאה" אנו לומדים ליתן את האמור בכהנים גם גבי ישראל, ואת האמור בישראל גם גבי כהנים. קושיית הגמרא הבאה מתבארת לפי שיטת הר"ם בתוספות, וכפי שביאר את שיטתו ב"קרן אורה"
ו
מקשינן ל
מאן דמפיק ליה להאי
"
ראשו
"
ללאו גרידא
של הקפה,
למה לי למיכתב
"
ראשו
"
ולמה לי למיכתב
גם "
זקנו
"!?
כלומר: מאחר שאמרה תורה "ראשו" שהמצורע מגלח ומקיף את ראשו, יש לנו לומר: כיון שלא חילקה התורה בין מצורע למצורע הרי אף הנזיר במשמע שהוא מגלח את ראשו, ומאחר שהנזיר המצורע עובר על לא תעשה ועשה, אף כהן מצורע משחית את זקנו ועובר על לא תעשה ועשה, ושוב לא היה התנא של הברייתא ד"זקנו" צריך ללמוד שכהן מצורע עובר בלא תעשה ועשה מ"זקנו", כי יכול הוא ללומדו מ"ראשו"!?
ומשנינן: אכן "ראשו"
משמע למידחי לאו גרידא
, דהיינו הקפת הראש בכל מצורע,
ו
ממילא
משמע
נמי
למידחי לא תעשה ועשה
דנזיר, שהרי לא חילקה התורה בין מצורע למצורע והתירה לו לגלח את ראשו.
הילכך שקול הוא ויבואו שניהן
, כלומר: אכן למדנו מ"ראשו" למצורע שהוא מקיף את ראשו, וגם לנזיר מצורע שהוא מגלח את ראשו.
ודקשיא לך: אם כן נילף מנזיר לכהן ולמה לי "זקנו", אימא לך:
כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה
, תאמר בלאו ועשה דהשחתת זקן שאינם בשאלה ואין לנו ללמוד מלאו ועשה דנזיר שהם נדחים. ומוסיפה הגמרא לבאר: ואף
נזיר מכהן לא יליף, שכן לאו שאינו שוה בכל
, ואין אתה יודע שהנזיר מגלח את ראשו כשהוא מצורע, אלא ממה שאמרה תורה "ראשו" ולא חילקה בין מצורע למצורע. ומוסיפה הגמרא לבאר:
ובעלמא
[בכל מקום שעומדים לא תעשה ועשה כנגד עשה]
לא ילפינן מינייהו
[אין ללמוד מנזיר ומכהן] שהעשה דוחה אותם,
משום דאיכא למיפרך כדאמרן
[כי יש לפרוך כאשר אמרנו], היינו: מנזיר אין ללמוד שכן ישנן בשאלה, ומכהן מצורע אין ללמוד שכן לאו ועשה שאינו שוה בכל. א. השמועה הבאה מתבארת כפי גירסת הגמרא שלפנינו. ב. נאמר בתורה בפרשת כי תצא [דברים כב]: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה".
אמר רב
:
מיקל
אדם
את
כל
שער
גופו
אפילו
בתער
, כלומר: מותר לאיש לגלח כל שיער שבגוף ואפילו שער בית השחי ובית הערוה, ואינו חושש משום "לא ילבש גבר שמלת אשה".
מיתיבי: המעביר
את שער
בית השחי ו
שער
בית הערוה, הרי זה לוקה
, והטעם הוא משום שנאמר: "לא ילבש גבר שמלת אשה", ודלא כרב!?
ומשנינן:
הא
דאמרו בברייתא שהוא לוקה -
בתער
ממש.
הא
דהתיר רב -
במספרים
ולא בתער, ואף כשהם מסירים את השער מעיקרו כמו תער.
מתמהת על כך הגמרא:
והא רב נמי
"
בתער
"
קאמר
, הרי שהתיר רב אפילו בתער!?
ומשנינן: רב שאמר "תער" לא נתכוין לתער ממש, אלא ל
כעין תער
, דהיינו שהם מסירים את השיער מעיקרו, אבל בתער ממש לא התיר רב לגלח.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
:
המעביר
שער
בית השחי ו
שער
בית הערוה
, הרי זה
לוקה
ואפילו במספרים, ודלא כרב.
קא סלקא דעתין: שהוא לוקה מן התורה משום שעבר על הכתוב "לא ילבש גבר שמלת אשה", ומקשינן:
מיתיבי: העברת שיער
בבית השחי ובית הערוה
אינה
אסורה
מדברי תורה, אלא מדברי סופרים
, ואילו רבי יוחנן אמר שהוא לוקה מדאורייתא!?
ומשנינן:
מאי
"
לוקה
"
נמי דקאמר
רבי יוחנן -
מדרבנן
, שאסרו אף באופן זה, אבל עיקר הכתוב לא נאמר לענין זה אלא לענין אחר, וכפי שיתבאר בהמשך הגמרא.