טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נזיר 49b — תלמוד אויף ייִדיש
נזיר 49b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נזיר 49b
ומפרשינן: "
על כל
",
לאפוקי
[ללמד]
רחוקים
.
כלומר: אם היה הכתוב אומר "על כל נפשות לא יבוא", הייתי יודע שאין כהן גדול מיטמא לרחוקים.
והוסיף הכתוב ואמר "
מת
",
לאפוקי
[ללמד] על
קרובים
.
ואמר הכתוב "
נפשות
" בלשון רבים, כדי
לאפוקי
[ללמד] על שיעור
רביעית דם שיצא משני מתים, ש
אף הוא
מטמא באוהל
כמו שרביעית דם ממת אחד מטמאה.
שנאמר
"
על כל נפשות מת לא יבוא
", וכפי שנתבאר לעיל לח א.
א. שנינו במסכת אהלות [פרק ב]:
"אלו מטמאין באוהל:
המת, כזית מן המת,
וכזית נצל [יבואר בגמרא], ומלא תרווד רקב [יבואר בגמרא],
[עצמות] השדרה, והגולגולת
[כאשר הם שלמים, ואף על פי שאין עליהם בשר].
אבר [שלם] מן המת, ואבר [שלם] מן החי שיש עליהן בשר כראוי.
רובע [קב] עצמות [הבאים] מרוב הבנין או מרוב המנין [מהעצמות המהוות רוב בנין או רוב מנין של מת].
ורוב בניינו ורוב מניינו של מת [השלמים], אף על פי שאין בהם רובע [קב] -
טמאין.
כמה הוא רוב מניינו? - מאה עשרים וחמשה [עצמות.
רביעית דם".
"אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באוהל -
עצם [מו המת] כשעורה.
וארץ העמים, ובית הפרס [שדה שנחרש בה קבר].
אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי.
השדרה והגולגולת שחסרו".
ב. יש טומאות מת, שאם נטמא בהם הנזיר הרי הוא מביא קרבן טומאה ומגלח [בלשון המשנה: "מגלח"] וסותר את הימים הקודמים.
ויש טומאות מת וטומאות אחרות, שאינו מגלח עליהם ואינו סותר את הקודמין, אלא שהימים בהם הוא טמא באותה טומאה אינם עולים לו לימי הנזירות.
משנתנו מבארת את הטומאות שהנזיר מגלח עליהם, ובמשנה הבאה לקמן נד א [שהיא הסיפא של משנתנו], מתבארים הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם.
ב. כל הטומאות האמורות במשנתנו, מטמאות טומאת מגע ומשא ומטמאות טומאת אוהל, מלבד "עצם כשעורה", שהוא אינו מטמא אלא טומאת מגע ומשא, ואינו מטמא באוהל.
ג. השיעורים האמורים במשנתנו לענין גילוח הנזיר, יש מהם שהם שיעורים לעצם הטומאה, וממילא אינו מגלח בפחות מזה, ויש מהם - כגון חצי קב עצמות וחצי לוג דם - שהם שיעורים לענין גילוח בלבד, אף ששיעור הטומאה הוא פחות מכך.
בכל אותן טומאות שהשיעור הוא לגילוח בלבד, אם נטמא בשיעור שהוא מטמא, הרי הוא בכלל הטומאות שאינו מגלח עליהם.
ג. בטעם הדין שלענין גילוח יש שיעור אחר מטומאה, דעת התוספות היא שהלכה למשה מסיני היא בגילוח, והיאמכלל מה שאמרו [סוכה ו ב] "שיעורין, הלכה למשה מסיני".
מתניתין:
על אלו טומאות הנזיר מגלח
, כלומר: עושה "תגלחת טומאה" הכוללת קרבנות ותגלחת:
על המת
השלם, ויתבאר בגמרא.
ועל
["או על", וכן בכל המשנה]
כזית
בשר
מן המת
.
ועל כזית
נצל
מן המת, ויתבאר בגמרא מה הוא "נצל".
ועל מלא תרווד
[מלוא הכף]
רקב
המת.
ובגמרא יתבאר מה הוא רקב, וכמה הוא שיעור מלא תרווד.
ועל השדרה
,
ועל הגולגולת
של מת, כאשר עצמותיהן שלמות.
ועל אבר מן המת
.
ועל
[או על]
אבר מן החי שיש עליו
על כל אחד ואחד מאלו -
בשר כראוי
.
היינו, שיש עליו בשר, שאם היה האבר מחובר לאדם חי, הוא היה יכול להעלות ארוכה, ואפילו אין בו כזית בשר.
ועל חצי קב עצמות
שנשתברו, ויש באותו חצי קב מעט מכל עצם ועצם המהוים רוב מנינו של המת או רוב בניינו של המת. אבל בפחות מחצי קב, אף שהוא מטמא באוהל אפילו כשיש בו רובע קב עצמות בלבד, בכל זאת, אינו מגלח על פחות מחצי קב, כשנטמא ממנו באוהל, כי כך היא הלכה למשה מסיני.
ועל חצי לוג דם
מן המת.
אבל בפחות משיעור זה, אף שהוא מטמא בין במגע ומשא ובין באוהל ברביעית הלוג, מכל מקום אין גילוח אלא על חצי הלוג דם, כי כך היא הלכה למשה מסיני.
ועל מגען
,
ועל משאן, ועל אהילן
.
כלומר: בכל אלו ששנינו הנזיר מגלח, בין שנטמא בהם במגע ובמשא, ובין שנטמא בהם באוהל.
ו
אילו
על עצם כשעורה
, הנזיר מגלח
על מגעו ועל משאו
בלבד, ובאוהל אינו מטמא כלל.
על
כל טומאות
אלו
, ששנינו כאן,
הנזיר
-
מגלח
[מביא קרבן ומגלח].
ומזה בשלישי ובשביעי
ממי פרה.
וסותר את
הימים
הקודמין
שכבר מנה.
ואינו מתחיל למנות
נזירות
אלא עד שיטהר
.
ויתבאר בגמרא לאיזה טהרה נתכוונה המשנה.
גמרא:
שנינו במשנה: על אלו טומאות הנזיר מגלח, על המת ועל כזית מן המת:
תנו רבנן
:
אחר פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי יהודה לתלמידיו
:
אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנין
[מקניטין]
הן, ולא ללמוד תורה הן באין, אלא לקפחני
[לצערני]
בהלכות הן באין
.
בכל זאת
דחק סומכוס
שהיה מתלמידי רבי מאיר -
ונכנס
.
אמר להם
סומכוס לתלמידי רבי יהודה, שהיו שונים משמו את משנתנו: "על אלו טומאות הנזיר מגלח על כזית מן המת", ולא היו שונים: "על המת":
כך שנה לי רבי מאיר
: "
על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת, ועל כזית מן המת
".
כעס רבי יהודה, ואמר להן
לתלמידיו:
וכי
לא כך אמרתי
: "
אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן
"!?
שהרי אם
על כזית
בשר
מן המת
הוא
מגלח
, הרי ש
על המת
כולו
לא כל שכן
שהוא מגלח, ולמה לי לשנות: "על המת"!?