טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
נזיר 23b — תלמוד אויף ייִדיש
נזיר 23b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — נזיר 23b
"
אח נפשע מקרית עוז
":
[אח:]
זה לוט
בן אחיו של אברהם, [שנפשע - פירש - מקרית עוז: "עוז" נדרש כמו "עז", והיינו קשה כצור]
שפירש מאברהם
שנקרא "צור", שנאמר [ישעיה נא א]: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם".
"
ומדינים כבריח ארמון
":
שהטיל מדינים
[מדנים] בינו ובין ישראל
כבריחין וארמון
כבריחין שנועלים את הארמון, שהחיצונים אינם יכולים ליכנס לפנים, וכך אין עמוני ומואבי יכולים להתערב בישראל שנאמר: "
לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'
".
דרש רבא ואיתימא רבי יצחק
:
מאי דכתיב
[משלי יח א]: "
לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע
"?
"
לתאוה
של עבירה -
יבקש נפרד
":
זה לוט
שנפרד מאברהם וביקש תאוה, וכמו שנאמר: הפרד נא מעלי וגו'. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן, ומה ראה שם: תאוה, וכמבואר לעיל עמוד א' שכל הפסוק כולו על שם עבירה נאמר.
"
ובכל תושיה
[בכל התורה, בתורה שבכתב ובעל פה]
יתגלע
[לשון גילוי] ",
שנתגלה קלונו
שבא על בנותיו
בבתי כנסיות
[שקורין בהם בתורה שבכתב],
ובבתי מדרשות
[הדורשים תורה שבעל פה].
שנאמר בתורה שבכתב: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.
דתנן
בתורה שבעל פה: "
עמוני ומואבי אסורין, ואיסורן איסור עולם
".
אמר עולא
:
תמר זינתה
ו
זמרי זינה
, מה בין זה לזה?
תמר זינתה
ונתכוונה לשם מצוה כדי להעמיד זרע מיהודה הצדיק, וכמו שנאמר: כי ראתה כי גדל שלה - בנו של יהודה - והיא לא ניתנה לו לאשה, ו
יצאו ממנה מלכים
היא מלכות בית דוד שבא מפרץ בנה של תמר,
ונביאים
, שהרי אמוץ [אביו של ישעיה הנביא] היה נביא, ואמוץ ואמציה המלך שהיה מזרע דוד אחים היו.
ואילו
זמרי זינה
לשם עבירה, ו
נפלו עליו כמה רבבות מישראל
, שנאמר: "ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף".
אמר רב נחמן בר יצחק
:
גדולה עבירה לשמה
[עבירה הנעשית לשם מצוה]
ממצוה שלא לשמה
-
עד שלא סיימה הגמרא להביא את כל דבריו, מקשה הגמרא עליו שאמר, שעבירה לשמה גדולה ממצוה שלא לשמה, ואם כן משמע שמצוה שלא לשמה אינה חשובה:
והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן!?
אלא אימא
: גדולה עבירה לשמה
כמצוה שלא לשמה!
דכתיב
בשירת דבורה וברק בן אבינועם אחר מות סיסרא:
"
תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני
מנשים באוהל תבורך
. מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל שכב [לשון ביאה הוא] בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד".
ויעל עשתה עבירה ונתכוונה לשם מצוה, כדי להתיש את כחו של סיסרא שתוכל להורגו.
מאן
"
נשים שבאוהל
"
שרה רבקה רחל ולאה
.
אמר רבי יוחנן
:
שבע בעילות בעל אותו רשע
[סיסרא]
באותה שעה
:
שנאמר
שבע פעמים לשון כריעה נפילה ושכיבה: "
בין רגליה כרע נפל שכב
בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד".
ומקשינן:
והא קמתהניא מבעילה דידיה
[והרי נהנתה יעל מן העבירה] ולמה הכתוב משבחה!?
אמר
תירץ
רבי יוחנן
:
כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר
בדברי הקב"ה ללבן כשרדף אחר יעקב: "
השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע
" -
ולכאורה תיקשי:
בשלמא
"
רע
"
שפיר
ציוה אותו הקב"ה שלא ידבר עם יעקב,
אלא
"
טוב
"
אמאי לא
ידבר עם יעקב!?
אלא לאו שמע מינה: טובתו
של לבן
רעה
היא
אצל יעקב, כי שמא יזכיר בתוך דבריו שם עבודה זרה, והתורה אמרה: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", כלומר: לא יישמע על ידך שם אלהים אחרים אפילו מפי אחרים.
שמע מינה
שרעה היא אצל צדיקים, והטעם ביעל משום שהטיל בה זוהמא.
גופא: אמר רב יהודה אמר רב
:
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן
.
שבשכר ארבעים ושתים קרבנות
שהקריב בלק הרשע
שלא לשמן אלא כדי שיוכל בלעם לקלל את ישראל,
זכה ויצאה ממנו רות
שהיתה אמה של מלכות; הרי שקיבל שכר אפילו על מצוה שלא לשמה.
ומנין שיצאה רות מבלק מלך מואב?
ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו
[כלומר מזרעו]
של עגלון מלך מואב היתה
, ועגלון היה מזרעו של בלק שהיה מלך מואב.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
:
מנין שאין הקב
"
ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה?
דאילו
בתו ה
בכירה
של לוט
דקריתיה
[שקראה את שמו של בנה שנולד מאביה] "
מואב
" [כמו "מאב"] -
אמר ליה רחמנא
למשה [דברים ב ט]: "ויאמר ה' אלי
אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה
",
מלחמה הוא דלא, אבל צעורי צעריה
[רק מלחמה אל תעשה עמו, אבל תצערנו].
ואילו
בתו ה
צעירה
של לוט
דקריתיה
"
בן עמי
",
אמר ליה
הקב"ה למשה [דברים ב יט]: "וקרבת מול בני עמון
אל תצורם ואל תתגר בם
", ומשמע:
אפילו צעורי לא תצערינהו כלל
.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה
:
לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה
להתעבר מאביהן -