מועד קטן 6a — תלמוד אויף ייִדיש

ועדיין מקשינן:

ו

ניחוש איפכא,

דלמא

היתה ה

טומאה מגוואי

, במרכז השדה,

ואילנות

מבראי

, מסביב לשדה, ולא נחרש מקום הטומאה, רק סמוך לאילנות.

ומשנינן:

במסובכין

. שאין האילנות עומדים סביב הגבולין בלבד, אלא נטועים ללא סדר בכל השדה, וצריכים לחרוש כולה לצרכן. ולכן כולה מותרת בניפוח, לפי שהאילנות מוכיחים שהקבר שנאבד בה, נחרש.

ואיבעית אימא

כיון שציינו את כל השדה,

הא אמרן

לעיל

אין מרחיקין ציון ממקום טומאה

כדי

שלא להפסיד את ארץ ישראל

, הרי בהכרח, שהטומאה נמצאת בכל השדה.

והיינו דחשיבא כנחרש בה קבר, כיון שהם סמוכין לטומאה, ודאי נחרש המקום לצרכם והתפשט מקום הקבר .

תניא בתוספתא דלעיל:

רבי יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד, לפי שאין הכל

בקיאין בדבר

.

אמר אביי: שמע מינה

מדאמר אין הכל בקיאין, וצריכין תלמיד חכם כדי להעיד על הקבר שהיה, כי

צורבא מרבנן דאיכא במתא

, תלמיד חכם הנמצא בעיר -

כל מילי

כל הנעשה והמתחולל

במתא

-

עליה רמיא

, מוטלת עליו האחריות לדעת ולפעול.

אמר רב יהודה: מצא אבן

אחת

מצויינת

בסיד - רק המקום

תחתיה טמא

, שהיות והאבן גבוהה מהקרקע אפשר להעמיד ציון במקום טומאה, לפי שהאדם המתקרב אל האבן, רואה את הציון לפני שמגיע אליה.

והא דאמרינן עושין ציון סמוך לטומאה כדי שלא יטמאו הטהרות אם לא יבחין, היינו כשמציין על הקרקע עצמה .

ואם מצא

שתים

אבנים מצויינות,

אם יש סיד

על הקרקע

ביניהן

, גם המקום

ביניהן טמא

, שהכל ציון הוא.

ואם אין סיד ביניהן

, רק המקום תחתיהן טמא, ו

ביניהן טהור

.

ואף על גב דליכא חורש

, שלא חרש ביניהן מעולם, טהור המקום שביניהן אם אין שם סיד.

ומקשינן:

והתניא

בתוספתא:

מצא אבן אחת מצויינת, תחתיה טמא

.

מצא

שתים, אם יש חורש ביניהן, ביניהן טהור

.

ואם לאו

, שלא נחרש

ביניהן, טמא

, ואפילו אם אין ביניהן סיד, כיון שציין משני צדדים לא חש לציין גם באמצע.

חזינן כי רק משום שיש חורש ביניהן אמרינן ביניהן טהור, ודלא כרב יהודה!

ומתרצינן:

אמר רב פפא: הכא

, בתוספתא, דתניא אף אם אין ביניהן סיד, ביניהן טמא, מיירי

כשהסיד שפוך על ראשיהן

של האבנים,

ומרודה

ומתחלק הסיד

לכאן ולכאן

.

ולכן, רק

אי איכא חורש ביניהן, ביניהן

טהור

, היות

דאימור: מחמת חורש הוא דאיקלף

, שנקלף הסיד מחמת החרישה שנעשתה ביניהן, והוא הסיד שנפל ביניהן, ואין הוא מהווה ציון לטומאה .

אך

ואם לא

, שלא חרש ביניהן -

סיד דביני ביני הוא!

שנעשה הסיד ביניהן מחמת ציון של טומאה,

ו

לכן ביניהן

טמא

.

ורב יהודה איירי בכגון שלא היה ביניהן כלל סיד, ולכן הוא טהור.

אמר רב אסי

: אם מצא רק

מצר אחד מצוין

-

הוא טמא וכל השדה כולה טהורה

, דאין מרחיקין ציון ממקום הטומאה .

וכן אם מצא

שנים

מיצרים מצויינים -

הם טמאים וכל השדה כולה טהורה

.

וכן

שלשה

מצרים מצויינים

הם טמאים וכל השדה כולה טהורה

.

אבל אם מצא שדה שכל

ארבעה

מצריה מצויינים,

הן טהורים

, דהציון נעשה סמוך לטומאה ולא עליה,

ו

אילו

כל השדה כולה טמאה

. דלכן צויינו כל מצריה סביב .

והטעם שכל השדה טמאה, ואין אומרים שהמצינים הרחיקו מן הטומאה ונמצא שקצוות השדה טהורים.

דאמר מר: אין מרחיקין ציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל

. שנינו במתניתין:

ויוצאין אף על הכלאים

.

ומקשינן:

ו

כי

אכלאים

-

בחולו של מועד נפקינן

?

ורמינהו

, מהא דתנן במסכת שקלים שקבעו זמן אחר לצאת עליהן.

באחד באדר

-

משמיעין על השקלים

. בית דין מכריזין שיביאו שקלים לבית המקדש לקרבנות ציבור.

ועל הכלאים

דהיינו שמכריזין בית דין לעקרן, כיון שאז גדלין הזרעין קצת וניכר היכן יש כלאים.

בחמשה עשר בו

, באדר -

קורין את המגילה בכרכים

המוקפין מימות יהושע בן נון .

ויוצאין לקווץ את הדרכים, ולתקן הרחובות

, כיון שכלתה עונת הגשמים ומתחילין להתכונן לבואם של עולי הרגל.

ולמוד המקוואות

, שלא יחסר בהם השיעור ולנקותם מטיט החורף.

ועושין כל צרכי רבים

.

ומציינין את הקברות

.

ויוצאין על הכלאים

. הרי שעוקרין אותם כבר בט"ו באדר, ועל מה יוצאין שוב בחול המועד?

[וקושית הגמרא היא על כלאים שכבר נעקרו, דשאר צרכי רבים ותיקוני הדרכים ומקוואות, יכולין להתקלקל שוב בינתיים. ולכן שבים ועוסקים בהם בחול המועד - רש"י].

ומתרצינן:

רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא

, נחלקו בתירוץ הקושיה:

חד אמר, כאן

דיוצאין בט"ו אדר, הוא

בבכיר,

הגדל מוקדם, ו

כאן

ביוצאין בחול המועד,

באפיל

הגדל באיחור.

וחד אמר, כאן

דיוצאין בט"ו אדר,

בזרעים

, תבואה הקודמת לגידול הירקות, ו

כאן

דיוצאין בחול המועד,

בירקות

הגדלין בתקופת הפסח .

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן

: הא דשנינו יוצאין רק באדר ובניסן,

לא שנו אלא שאין ניצן ניכר

קודם לכן.

אבל ניצן ניכר, יוצאין עליהן

, אף לפני התקופות באדר וניסן .

ומבארת הגמרא:

מאי שנא

דדוקא

בחולו של מועד דנפקינן

, והרי כבר בתחילת ניסן ניכר ניצנן.

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן, משום שכר פעולה

, שצריכין בית דין לשכור פועלים. ועדיף לשכרם בחול המועד כיון

דמוזלי גבן

, שאין בו עבודה, ומחוסר ביקוש נשכרים הפועלים בזול .

אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא: שמע

מינה

, מדבעינן לשכור לבית דין פועלים בזול, ד

כי יהבינן להו שכר

על עקירת כלאים -

מתרומת הלשכה יהבינן להו

, ולכן צריך לחסוך בממון הקדש .

דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו

, שכל מי שנמצא אצלו כלאים צריך לשלם את שכר הפועלים שעוקרים אותו -

מאי נפקא לן מינייהו!?

ואין לנו לחוש על ממון החוטאים, אלא ייצאו השלוחין בימי החול, והבעלים של הכלאים -

כל כמה דבעו

הפועלים, יאלצו

ליתן להו!

ו

הא דבעינן לעקור כלאים -

עד כמה

שיעורו לאסור בתערובתו את השדה?