טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מועד קטן 16a — תלמוד אויף ייִדיש
מועד קטן 16a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מועד קטן 16a
זו עשירית האיפה שלו,
שמביא הכהן ההדיוט כשבא להתחנך בעבודה בפעם הראשונה.
וצריך להביאה רק כשהוא טהור, ואינו יכול לשלח את עשירית האיפה כשהוא טמא.
דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר
: יש ללמוד זאת מדברי הכתוב בספר יחזקאל [פרק מד]
"בבאו
-
יקריב
".
בזמן שראוי לביאה
הוא
ראוי
להקרבה
. אבל
בזמן שאינו ראוי לביאה
-
אינו ראוי להקרבה
.
ומטומאת מת נלמד לטומאת מצורע, שאינו יכול לשלח את קרבנו בעודו טמא בטומאת מצורע.
וכיון שעסקה הגמרא בענין מנודה, מבארת הגמרא עתה את השלבים המביאים את האדם לידי נידוי.
אמר רבא: מנלן דקבעינן דוכתא
[הב"ח], שקובעים מקום לדיון בתביעת התובע, ו
משדרין
ושולחים
שליחא דבי דינא
אל הנתבע שיבוא לדין?
דכתיב
[במדבר טז] "
וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב
".
ומנלן דמזמנינן
את הנתבע
לדינא
?
דכתיב
[במדבר טז] "
ויאמר משה אל קרח: אתה וכל עדתך
".
ומשה שלוחו של הקב"ה היה לקרוא את קורח ואנשיו לדין.
ומנלן ששולחים בית דין שליח לזמנו לדון
לקמי
לפני
גברא רבה
?
דכתיב
[במדבר טז] "
לפני ה"
'.
ומנין שמזמינים
את ופלניא
, לשניים שיבואו כאחד?
דכתיב
"
אתה, והם, ואהרן
".
ומנין
דקבעינן זימנא
לדיון?
דכתיב
"
מחר
".
ומנין שקובעים
זימנא בתר זימנא
אם לא בא הנתבע בהזמנה הראשונה?
דכתיב
[ירמיהו מו] "
קראו שם פרעה מלך
מצרים שאון, העביר המועד
".
ומנלן דאי מתפקר
חירף הנתבע ופגע
ב
כבודו של
שליחא דבי דינא, ואתי
וחזר ובא השליח
ואמר
לבית דין שהנתבע חירפו, שמותר לבית דין לקבל את דברי השליח, ו
לא מיתחזי
ולא נראה הדבר
כ
קבלת
לישנא בישא
על ידי הבית דין?
דכתיב
[במדבר טז] שאמרו דתן ואבירם לשליחו של משה: "
העיני האנשים ההם תנקר
". ואם לא היה רשאי משה לשמוע את השליח כיון שזה לשון הרע, כיצד ידע משה שהם אמרו זאת?
ומנלן דמשמתינן
את מי שאינו בא לדין או את מי שאינו מציית לפסק הדין?
דכתיב
[שופטים ה] "
אורו מרוז
", על שלא באו לקריאת ברק בן אבינועם לצאת למלחמה, וברק היה שופט של ישראל .
ומנלן שצריך לומר למי שמשמתים אותו שהוא מנודה מחמת
דהכי
היא
סברא דגברא רבה,
שיש לנדותו, ואומרים לו מי הוא החכם הסובר שיש לנדותו?
דכתיב
"
אמר מלאך ה"
'.
ומנלן דמחרמינן
שמכריזים עליו "ארור"?
דכתיב
אודות מרוז, שלא באו להשתתף במלחמה "
א
ו
רו ארור
" .
ומנין שמחרימים גם את מי
דאכיל ושתי בהדיה
, ביחד עם המנודה,
וקאי
ומי שעומד
בארבע אמות דידיה
-
דכתיב
"אורו ארור
ישביה
" .
ומנלן דפרטינן חטאיה
שמפרטים ומודיעים את חטאו של המנודה
בציבורא
?
דכתיב
[שופטים ה] "
כי לא באו לעזרת ה"
'.
ואמר עולא: בארבע מאה שיפורי
שופרות
שמתיה ברק למרוז.
איכא דאמרי
: מרוז לא היתה עיר, אלא
גברא רבה
בשם "מרוז"
הוה
.
ואיכא דאמרי
: מרוז -
כוכבא הוה
, והוא היה כוכב מזלו של סיסרא.
שנאמר
[שופטים ה] "
מן שמים נלחמו הכוכבים
", שהיתה מלחמת כוכבים נגד כוכב מזלו של סיסרא, הנקרא מרוז.
ומנלן דמפקרינן נכסיה
של המסרב לציית להוראת חכמים?
דכתיב
[עזרא י] "
וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים
-
יחרם כל רכושו
.
והוא יבדל מקהל הגולה
".
ומנלן דנצינן
, שנלחמים ומכים,
ולייטינן
, ומקללים,
ומחינן
, ומוחים,
ותלשינן שיער
, ותולשים שיער,
ומשבעינן
, ומטילים חומר של שבועה, כדי לאלץ אדם לציית להוראת חכמים או להוראת בית דין?
דכתיב
בספר נחמיה, כאשר לחם נחמיה באנשים שנשאו נשים נכריות, ודרש מהם לגרשן [פרק יג] "
ואריב עמם, ואקללם
.
ואכה מהם אנשים, ואמרטם, ואשביעם
" .
ומנלן דכפתינן
את ידיו ורגליו,
ואסרינן
שקושרים אותו לעמוד כדי להלקותו,
ועבדינן
"
הרדפה
" [יתבאר להלן]?
דכתיב
[עזרא ז] "
הן למות, הן לשרושי, הן לענש נכסין, ולאסורין
".
מאי
"
לשרושי
"?
אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר רב חייא בר אבין אמר רב יהודה: הרדפה.
מאי
"
הרדפה
"?
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב
: ש
מנדין
אותו
לאלתר
.
ושונין
לנדותו פעם נוספת
לאחר שלשים
יום,
ומחרימין
אותו ב"ארור"
לאחר ששים
יום, אם עמד במריו .
אמר ליה רב הונא בר חיננא: הכי אמר רב חסדא, מתרין ביה
לציית לדינא, שלש פעמים, בימי
שני וחמישי ושני.
ו
הני מילי
שמתרים בו שלש פעמים -
ל
ענין
ממונא
, לשלם את חובו.
אבל לאפקירותא
, כשהוא מבזה תלמידי חכמים -
לאלתר
מנדים אותו .
ההוא טבחא
, בעל איטליז,
דאיתפקר ברב טובי בר מתנה
, שזילזל בכבודו, ולא רצה לציית לפסק דינו שהוא חייב לשלם לתובע אותו.
אימנו
נמנו
עליה אביי ורבא, ושמתוהו.
לסוף אזל
הטבח ו
פייסיה לבעל דיניה.
אמר אביי
שהיה בין המנדים אותו:
היכי ליעביד
?
לישרי ליה
, להתיר לו את נידויו אי אפשר, היות ועדיין
לא חל שמתא עליה תלתין יומין
, ואין נידוי בפחות משלשים יום!?
לא לישרי ליה
-
קא בעו רבנן למיעל
לגביו, שהיו צריכים לקנות אצלו בשר.
אמר ליה
אביי
לרב אידי בר אבין: מידי
, האם
שמיע לך
משהו
בהא
דינא?
אמר ליה: הכי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: טוט
, השופר שהכריזו בו את הנידוי,
אסר
אותו,
וטוט
, ואותו השופר
שרי
, גם יתיר אותו! והיינו, בכח מי שאסר את נידויו יש את הסמכות להתירו גם אם לא עברו שלשים יום .
אמר ליה
אביי:
הני מילי
שאפשר להתיר נידוי תוך שלשים יום, אם הוטל הנידוי ביחס
לממונא
.
אבל
נידוי
לאפקירותא
אי אפשר להתירו
עד דחיילא שמתא עליה תלתין יומין
, וכאן הטלנו עליו נידוי כתוצאה מאפקירותא .
ומדייקת הגמרא מכך שאביי עצמו טרח לברר אם הוא יכול להתירו, שרק המנדה יכול להתיר ולא אדם אחר:
אלמא, קסבר אביי
ש
הני בי תלתא דשמיתו
-
לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה.
דאיבעיא להו: הני בי תלתא דשמיתו
, שלשה שנידו אדם -
מהו למיתי תלתא אחריני
, האם אפשר שיבואו שלשה אחרים,
ושרו ליה
, ויתירו לו נידויו, או שמא צריכים להתירו דוקא אותם שלשה הראשונים אשר נידוהו?
תא שמע: מנודה לרב
, שנידו אותו על שפגע בכבוד הרב, הרי הוא
מנודה
גם
לתלמיד,
והיינו, שהכל חייבים לנהוג בו כמנודה.
אבל אם היה
מנודה לתלמיד
, שהתחייב נידוי על פגיעה בכבוד התלמיד,
אינו מנודה לרב
, שאין הרב חייב לנהוג בו כמנודה, ומותר לרב להתקרב אליו .
מנודה לעירו
, שנידוהו בני עירו, הרי הוא מנודה גמור, והוא
מנודה
אף
לעיר אחרת.
אבל מי שלא נידוהו בני עירו, אלא שהיה
מנודה לעיר אחרת
-
אינו מנודה לעירו.
מנודה לנשיא
, על פגיעה בכבודו -
מנודה לכל ישראל
.
מנודה לכל ישראל
-
אינו מנודה לנשיא.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: אחד מן התלמידים שנידה
לכבודו יחד עם עוד תלמידים שנידו עמו על פגיעה בכבודם,
ומת
-
חלקו
של התלמיד המת
אינו מופר
, וצריך לנהוג בו נידוי.
שמע מינה תלת
:
שמע מינה: תלמיד שנידה לכבודו
-
נידויו נידוי
.
ושמע מינה: כל אחד ואחד
מהמנדים צריך להיות
מיפר חלקו
.
ושמע מינה: הני בי תלתא דשמיתו
-
לא אתו תלתא אחריני ושרו ליה.
אמר אמימר: הלכתא, הני בי תלתא דשמיתו
-
אתו בי תלתא אחריני ושרו ליה
.
אמר ליה רב אשי לאמימר: והא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר: אחד מן התלמידים שנידה ומת
-
חלקו אינו מופר.
ומדייק רב אשי:
מאי לאו
-
אינו מופר כלל!
והיינו, שאין לו הפרה משום שצריך המנדה להתיר, ועתה הוא מת.
אמר ליה אמימר:
לא
כך הוא. אלא אינו מופר
עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו ליה
.
תנו רבנן: אין נידוי פחות משלשים יום
, ואין נזיפה פחות משבעה ימים
.
ואף על פי שאין ראיה לדבר
יש
זכר לדבר: שנאמר
[במדבר יב]
"ואביה ירק ירק בפניה
[שהוא כעין נזיפה] -
הלא תכלם שבעת ימים!
"
אמר רב חסדא: נידוי שלנו
, של בני בבל, הוא
כנזיפה שלהן
, של בני ארץ ישראל. וכיון שנתבאר שהנזיפה היא שבעה ימים, כמו במעשה מרים, אם כן, הנידוי בבבל הוא שבעה ימים .
ופרכינן:
ו
כי
נזיפה דידהו
, של בני ארץ ישראל, היא רק
שבעה
ימים בלבד,
ותו לא
.?
והא רבי שמעון בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי, קשיא להו שמעתא.
אמר ליה רבי שמעון
בנו של רבי
לבר קפרא: דבר זה צריך רבי.
צריכים אנו להגיע לרבי [אביו של רבי שמעון], כדי שיבאר ויפתור לנו את הקושי שבסוגיא.
אמר ליה בר קפרא לרבי שמעון: ומה רבי אומר בדבר זה!?
והיינו, אין רבי בעולם שיכול להסביר לנו ענין זה.
אזל
רבי שמעון בר רבי, ו
אמר ליה לאבוה
את דברי בר קפרא. ואמר זאת לתומו, ולא כהולך רכיל [רש"י] .
איקפד
רבי על הזלזול בכבודו.
אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה
. בא בר קפרא לבקר את רבי, שהיה חולה.
אמר ליה
רבי:
בר קפרא, איני מכירך מעולם!
ובכך רמז לו על הקפדתו, ושאינו רוצה שישאר במחיצתו אלא יעזוב את המקום .
ידע
בר קפרא
דנקט
רבי
מילתא בדעתיה,
שמקפיד עליו בדעתו, ולכן,
נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין.
ו
שוב
אירע מעשה בהקפדה של רבי, שהביא לקבלת נזיפה:
פעם אחת, גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק
בפומבי, אלא רק בצנעא.
מאי דרש
?
דרש את הפסוק בשיר השירים [פרק ז] "
חמוקי ירכיך
-
כמו חלאים
".
מה ירך
צריכה להמצא
בסתר
, שחייבים לכסותה בבגד,