מנחות 99b — תלמוד אויף ייִדיש

א. ביטל:

אמר ריש לקיש: פעמים

שביטולה של תורה

, כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה,

זהו יסודה

, כלומר, מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה,

דכתיב

:

"

אשר שברת

", ולא בלשון כעס אמר לו כן, שמע מינה:

כך

אמר לו הקב

"

ה למשה

"

יישר כחך ששברת

", הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה.

ב. סרח:

ואמר ריש לקיש

:

תלמיד חכם שסרח, אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר

[הושע ד]:

"

וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה

" -

ללמד:

כסהו

[אל תבזה את הנביא שכשל בפרהסיא]

כלילה

[שחשיכה ואין אדם רואה].

ג. ושכח:

ואמר ריש לקיש

:

כל תלמיד חכם ששכח דבר אחד מתלמודו, עובר בלאו, שנאמר

[דברים ד ט]:

"רק

השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים

אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך... יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב... [מוסב על מקרא שלמעלה הימנו "אשר ראו עיניך... יום אשר עמדת בחורב, אשר ראית את הקולות ואת הלפידים, רש"י] " -

ו

דברי ריש לקיש שהוא עובר בלאו הם

כדרבי אבין אמר רבי אילעא! דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא

:

כל מקום שנאמר

בתורה לשון "

השמר

" או "

פן

"

ו

"

אל

",

אינו אלא לא תעשה

.

רבינא אמר

:

עובר בשני לאוין

, א. "

השמר

"; ב.

ו

"

פן

".

רב נחמן בר יצחק אמר

:

עובר

בשלשה לאוין, ש

הרי

נאמר

"

השמר לך

[הרי אחד]

ושמור נפשך מאד

[הרי שנים]

פן תשכח את הדברים

[הרי שלשה] ".

יכול אפילו

השוכח

מחמת אונסו, תלמוד לומר

בהמשך הפסוק: "

ופן יסורו מלבבך

" הרי ש

במסירם מלבו הכתוב מדבר

.

רבי דוסתאי בר ינאי אמר

:

יכול אפילו תקפה עליו משנתו

שאינו יכול להעמיד את גירסתו,

תלמוד לומר

: "

רק

השמר לך", וכל "רק" מיעוט הוא.

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו

:

תורה ניתנה בארבעים

יום [ששהה משה בהר],

ונשמה נוצרה בארבעים

יום [משעת ביאה]:

כל המשמר

את

תורתו

שלא לשכחה,

נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה, אין נשמתו משתמרת

.

תנא דבי רבי ישמעאל

:

משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר

לו:

כמדומה אתה, שאם אתה מאבדה, שאני נוטל ממך

רק

איסר בדמיה!?

לא כן, אלא

נשמתך אני נוטל ממך

.

מתניתין:

שני שולחנות

-

היו באולם

[שלפני ההיכל]

מבפנים על פתח הבית

[סמוך לפתחו של היכל]:

שולחן

אחד

היה

של שייש, ו

שולחן

אחד

היה

של זהב

, שעליהם נותנים את הלחם דרך סידורם וסילוקם, כיצד:

על

השולחן

של שייש

, היו

נותנים

את

לחם הפנים בכניסתו

, דרך כניסת הכהנים להיכל לסדר את הלחם על השולחן שבהיכל.

ועל

השולחן

של זהב

היו נותנים את הלחם

ביציאתו

, דרך יציאת הכהנים מן ההיכל כשסילקו את הלחם מהשולחן, והיה הלחם עומד שם עד שיוקטרו הבזיכים.

שמעלין בקודש ולא מורידין

, ולכן בכניסה היו נותנים על של שייש, ושוב מעלין בקודש ונותנים על השולחן שבהיכל שהיה של זהב, ואילו ביציאה לא היו מניחים על של שייש, שלא להוריד משולחן הזהב שבהיכל לשל שייש.

ו

שולחן

אחד של זהב מבפנים

בתוך ההיכל,

שעליו

מסודר

לחם הפנים תמיד

.

וכך היה סדר סידור הלחם על השולחן שבהיכל וסילוקו:

וארבעה כהנים נכנסין

להיכל בשעת סידור הלחם:

שנים

מן הכהנים נושאים

בידם שני סדרים

של לחם, שש לחמים לכל כהן.

ושנים

מן הכהנים נושאים

בידם שני בזיכין

עם לבונה, בזך לכל כהן.

וארבעה

כהנים

מקדימין לפניהם

:

שנים

מן הכהנים מקדימין כדי

ליטול שני סדרים

, שזמנם להיות מסולקים מן השולחן.

ושנים

מן הכהנים מקדימין כדי

ליטול שני בזיכין

.

הכהנים

המכניסים עומדים

בשעת סילוק הלחם וסידורו ליד השולחן שהיה עומד לדעת משנתנו מן המזרח למערב -

בצפון

השולחן,

ופניהם לדרום

.

ו

אילו

המוציאין עומדים בדרום

השולחן

ופניהם לצפון

.

אלו מושכין

את הלחם ואת הבזיכים מהשולחן

ו

עד שלא הספיקו המושכין ליטול את הכל מהשולחן הרי

אלו מניחין

את הלחם והבזיכים החדשים -

וטפחו של זה בצד טפחו של זה

.

לקיים מה

שנאמר

[שמות כה ל]: "ונתת על השולחן לחם פנים

לפני תמיד

".

רבי יוסי אומר

:

אפילו

אם היו

אלו

המסלקים

נוטלין

את הלחם,

ואלו

המסדרים באים אחריהם ו

מניחין

, ולא יקפידו על טפחו של זה בצד טפחו של זה,

אף זה היתה

"

תמיד

".

ממשיכה המשנה לבאר את סדר סילוק הלחם:

ונתנום

ללחמי הפנים שסילקו מעל השולחן -

על שולחן הזהב שהיה באולם

, וכפי שנתבאר בתחילת המשנה, והניחום שם עד שיקטירו את הלבונה שבבזיכים.

הקטירו

את

ה

לבונה שב

בזיכין

-

הרי

החלות מתחלקות לכהנים

, שהקטרת הבזיכין מתירה את הלחם באכילה, כהקטרת הקומץ במנחה שהיא מתרת את השיריים לכהנים.

ואם

חל יום כיפורים להיות בשבת

, ואין החלות ראויות להיאכל בו ביום:

הרי

החלות מתחלקות לערב

במוצאי יום הכפורים.

ואם

חל

יום הכיפורים

להיות בערב שבת

, הרי ה

שעיר של יום הכפורים

אותו שעיר שעלה עליו הגורל לה' להיות חטאת -

נאכל לערב

בליל שבת.

והבבליים אוכלין אותו

כשחל יום הכיפורים להיות בערב שבת -

כשהוא חי

מבלי לבשלו,

מפני שדעתן יפה

, ואינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי.

גמרא:

שנינו במשנה: רבי יוסי אומר: אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה היתה תמיד:

תניא: רבי יוסי אומר

:

אפילו סילק את

המערכת

הישנה

ב

שחרית, ו

לא

סידר את החדשה

אלא ב

ערבית

[בין הערביים],

אין בכך כלום

.

אלא מה אני מקיים

"

לפני תמיד

",

שלא ילין שולחן בלא לחם

.

אמר רבי אמי: מדבריו של רבי יוסי נלמוד

:

אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות

[יהושע א]: "

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך

".

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי

:

אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים

"

לא ימוש

ספר התורה הזה מפיך".

ודבר זה

שאמרנו -

אסור לאומרו בפני עמי הארץ

, שלא יאמר: בקריאת שמע די, ולא ירגיל את בניו לתלמוד תורה.

ורבא אמר

: אדרבה

מצוה לאומרו בפני עמי הארץ

, שהרי יבין: אם משום קריאת שמע נוטל שכר גדול כזה וכהמשך הכתוב "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל", הרי שאם יעסוק בתורה כל היום כל שכן ששכרו גדול, וירגיל את בניו לתלמוד תורה.

שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל, את רבי ישמעאל

:

כגון אני, שלמדתי כל התורה כולה, מהו

שיהא מותר לי

ללמוד חכמת יונית?

קראעליו

רביישמעאל עלבן אחותו - את

המקרא הזה

: "

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה

"

; צא ובדוק

[ומצא]

שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית

.

ופליגא

הך דרבי ישמעאל, הסובר: חובה ללמוד כל היום - א

דרבישמואלברנחמני! דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

:

פסוק זה

"לא ימוש... " -

אינו לא חובה ולא מצוה, אלא ברכה;

כי:

ראה הקדוש ברוך הוא את יהושע, שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל

", לפיכך

אמר לו הקדוש ברוך הוא

:

יהושע! כל כך חביבין עליך דברי תורה

, הריני לברכך ש"

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך

".

תנא דבי רבי ישמעאל

:

דברי תורה לא יהו עליך חובה

, כאדם שיש לו חוב, ואומר "מתי אפרענו ואיפטר", כך לא יאמר אדם "אשנה פרק אחד, ואיפטר",

ו

משום ש

אי אתה רשאי לפטור עצמך מהן

.

אמר חזקיה

:

מאי דכתיב

[איוב לו] בדברי אליהוא לאיוב על היסורים שבאו עליו: "

ואף

[זאת, עוד גדולה עשה לך ה' ביסורים הללו, ש]

הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה

[מפרש ואזיל דהיינו גיהינום], ונחת שולחנך מלא דשן [מפרש ואזיל דהיינו עולם הבא] ":

בוא וראה, שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם

:

מידת בשר ודם

: כשהוא מסית, הרי הוא

מסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה

, וכמו [דברים יג ו:] "כי יסיתך אחיך בן אמך... נלכה ונעבדה אלהים אחרים... " -

והקדוש ברוך הוא: מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים

שילמד תורה,

שנאמר "ואף הסיתך מפי צר

", דהיינו:

מגיהנם שפיה צר, כדי שיהא עשנה צבור

בתוכה

, ולא יצא העשן לחוץ, כדי שידונו הרשעים הן באש והן בעשן.