טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מנחות 91b — תלמוד אויף ייִדיש
מנחות 91b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מנחות 91b
וכאשר מצינו במקום אחר,
דאמר מר
:
נזיר שנטמא בתוך ימי נזירותו, הרי זה מגלח ומביא אשם, מלבד חטאת ועולת העוף; ונזיר טהור שמלאו ימי נזירותו הרי זה מגלח, ומביא שלש קרבנות בהמה: עולה חטאת ושלמים.
כתיב בפרשת נזיר ביום מלאת ימי נזרו [במדבר ו יח]: "וגילח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו, ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים"; ואין לי אלא נזיר טהור שהוא נותן את שערו תחת דוד שמבשל בו את השלמים -
תחת ה
חטאת
שמביא ביום מלאת ימי נזרו,
ו
תחת ה
אשם
שמביא נזיר שנטמא,
מנין?
כלומר, מנין שאם שילח נזיר טהור את שער ראש נזרו תחת החטאת, יצא; ומנין לנזיר טמא שהוא משלח את שער גילוחו תחת האשם שהוא מביא -
תלמוד לומר
"אשר תחת
זבח
השלמים", ובא תיבת "זבח" לרבות חטאתו ואשמו -
הרי למדנו, שמ"זבח" אנו מרבים חטאת ואשם כאחד, ולמה לי שני ריבויים ליין נסכים בחטאתו ואשמו של מצורע!?
ומשנינן:
הני מילי
שאפשר לרבות מתיבת "זבח" הן חטאת והם אשם,
היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו
[כששניהם למטרה אחת הם באים], כי אשם נזיר טמא בא להכשירו למנות נזירות טהרה, וחטאת נזיר טהור באה להכשירו ולהתירו ביין ותגלחת שהנזיר אסור בהם -
אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר
, כלומר, אבל חטאתו של מצורע ואשמו שהאשם בא להכשירו לבוא אל המחנה שהיה אסור להכנס שם בהיותו מצורע, והחטאת באה לכפר על העבירות שהנגעים באים עליהם,
בעינן תרי קראי
לחטאת לחוד ולאשם לחוד; ולכך לא מרבינן לשניהם מ"זבח".
תו מקשינן על מה ששנינו בברייתא: "
זבח
"
זו חטאת מצורע
לרבותה ליין הנסכים:
ואימא: זו חטאת ואשם דנזיר
[חטאת של נזיר טהור, ואשם של נזיר טמא], ללמד שהם טעונים יין לנסכים?
ומשנינן:
לא סלקא דעתך
שריבה הכתוב נסכים בחטאת ואשם של נזיר, משום
דתניא
:
כתיב גבי נזיר ביום מלאת ימי נזרו "והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעולה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת, ואיל אחד תמים לשלמים. וסל מצות
ומנחתם ונסכיהם
",
בעולתו ובשלמיו
של נזיר טהור
הכתוב מדבר
שיביא עמם מנחה ונסכים, ולא בחטאתו של נזיר טהור, ולא באשמו של נזיר טמא.
אתה אומר בעולתו ובשלמיו, או אינו אלא אפילו חטאת
של נזיר טהור טעונה נסכים?
תלמוד לומר
בפרשת נזיר: "
ואת האיל יעשה זבח שלמים
ומנחתו ונסכו", והרי
איל בכלל
כל השלמים
היה
להטעינו נסכים,
ולמה יצא
איל שלמים של נזיר לפרט בו "ומנחתו ונסכו"?
להקיש אליו ולומר לך: מה איל מיוחד
שהוא
בא בנדר ונדבה
שהרי שלמים הוא - והצריכו הכתוב נסכים, א
ף כל בא בנדר ונדבה
שבנזיר צריך נסכים, יצאו חטאתו ואשמו שאינם באים בנדר ובנדבה שאינם טעונים נסכים.
תו מפרשינן את אשר שנינו בברייתא: "
עולה
"
זו עולת מצורע
:
ואימא: זו עולת יולדת
, להצריכה נסכים.
אמר
תירץ
אביי
: אי אתה יכול לרבות עולת יולדת מפסוק זה, כי
עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא, דתניא: רבי נתן אומר
: "
לכבש
["תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד"]:
זו עולת יולדת
.
"לכבש
האחד
"
זה אחד עשר של מעשר
, שאם העביר בהמותיו תחת השבט למעשר בהמה, וקרא לעשירי "תשיעי", ולתשיעי "עשירי", ולאחד עשר "עשירי", שלשתן קדושות, והאחד עשר קרב שלמים, והשמיענו הכתוב שהוא טעון נסכים.
שלא מצינו לה בכל התורה
כעין זה
שיהא טפל חמור מן העיקר
, שהרי העיקר אינו טעון נסכים וכמבואר לעיל שמעשר בהמה אינו טעון נסכים, ואילו זה שקראו "עשירי" טעון נסכים.
רבא אמר
ליישב על הקושיא: ואימא זו עולת יולדת:
איזהו דבר שצריך שלשה רבויין
"עולה" "או" לזבח" -
הוי אומר זו מצורע
, שיש בו שלש קרבנות: חטאת עולה ואשם, ולכן דרשינן את כל הריבויים למצורע.
מוסיפה הגמרא לפרש את הפסוקים בפרשת נסכים:
"או
לאיל
תעשה מנחה, סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין. ויין לנסך שלישית ההין תקריב [במדבר טו י] ",
למה לי
, והרי כבר נאמר בפרשת פנחס [במדבר כח] גבי המוספין, שמביא עם איל שני עשרונים סולת לנסכים!?
אמר
פירש
רב ששת
: בא הכתוב
לרבות
נסכים ל
אילו של אהרן
הנכנס לקודש הקדשים ביום הכפורים, כמאמר הכתוב [ויקרא טז]: "בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה".
ומקשינן: והרי
אילו של אהרן מ
"
במועדיכם
"
נפקא
, וכדמרבינן מיניה בברייתא לעיל צ ב כל חובות הבאות מחמת הרגל!?
ומשנינן: אם לא פסוק זה
סלקא דעתך אמינא: הני מילי
, לא ריבתה תורה את קרבנות המועדים - ואף שמחויב ועומד הוא בהם ונתמעטו מהבאת נסכים, כמבואר לעיל צא א, דבר שהוא מחוייב ועומד - אלא קרבנות
דצבור
-
אבל
קרבנות
דיחיד
כאילו של אהרן -
לא;
וקא משמע לן "או לאיל" לרבות את אילו של אהרן.
ומקשינן: מכל מקום, למה לי קרא לאילו של אהרן:
ומאי שנא
אילו של אהרן
מעולת יולדת
ששל יחיד היא ומחויבת ועומדת היא בה, ונתרבתה לנסכים לעיל מ"לכבש"!?
ומשנינן: מכל מקום הוצרך הכתוב לרבות את אילו של אהרן, כי
סלקא דעתך אמינא
:
הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן
כעולת יולדת,
אבל דבר שקבוע לו זמן
והוא מחויב ועומד בו,
אימא לא
יביא נסכים -
קאמשמע לן
"או לאיל תעשה מנחה", לרבותו.
מוסיפה הגמרא לפרש "
או לאיל
", כלומר, תיבת "או"
למה לי?
ומפרשינן:
לרבות את הפלגס
[הוא כבש בחודש השלש עשרה שלו, שיצא מכלל כבש בסוף שנתו, ולא נכנס לכלל איל עד שלש עשרה חדשים ויום אחד, שכבר נכנס חודש בשנתו השניה], לחייבו בנכסי איל.
ומקשינן:
הניחא לרבי יוחנן דאמר
: פלגס
בריה
בפני עצמו
הוא
[לא כבש ולא איל], הרי שפיר הצרך הכתוב ללמד את דינו לענין נסכים שהוא כאיל.
דתנן
במסכת פרה א ג:
הקריבו
[לפלגס] מי שנתחייב כבש או שנתחייב איל: הרי זה
מביא עליו נסכי איל, ואינו עולה לו מזבחו
, כלומר, לא יצא ידי חובתו.
ואמר רבי יוחנן
לפרש:
הרי זה מביא נסכי איל בלבד ואין צריך להתנות, ומשום דכתיב בפרשת נסכים "
או לאיל
"
לרבות את הפלגס;
"ולא עלה לו מזבחו" שהרי נתחייב כבש או איל ולא פלגס שבריה בפני עצמה היא.
אלא לבר פדא דאמר
זו ששנינו: "מביא עליו נכסי איל", היינו:
מייתי ומתני
[מביא נסכים מרובים של איל, ומתנה: אם איל הוא הרי אלו נסכיו, ואם כבש הוא, הרי הנסכים שיעור כבש יהיו נסכיו, והשאר לנדבה], ומשום
דספיקא הוא
אם איל או כבש הוא -
ואם כן תיקשי: וכי
איצטריךקרא
"או" -
לרבויי ספיקא
, לרבות את הפלגס שיביא
מספק נסכי איל!?
ומסיקה הגמרא:
ודאי
ד
לבר פדא קשיא
: "או" למה לי.
מוסיפה הגמרא לפרש את הפסוקים בפרשת נסכים:
"
ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים
", וכולו מיותר, שכבר נתבארו דיניהם בגוף הפרשה:
"
לשור האחד
"
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו שחילק הכתוב בין נסכי איל
[שהוא כבש בשנתו השניה]
לנסכי כבש, יכול
שכמו כן
נחלק בין נסכי פר
[שהוא עגל בשנתו השלישית]
לנסכי עגל
-
תלמוד לומר
"
לשור האחד
", ללמד שאין חילוק בנכסי שור, ואינו מביא אלא נסכים אחד, בין כשהוא עגל ובין כשהוא פר.
"
או לאיל האחד
",
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו שחילק הכתוב בין נכסי בן שנה
[כבש]
לנכסי בן שתים
[איל],
יכול שנחלק
גם
בין נכסי בן שתים לנכסי בן
שלש, תלמוד לומר
"
או לאיל האחד
", ללמד שאין באיל חילוק בשניו.
"
או לשה בכבשים
"
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו שחילק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל
, כלומר חילק בכבשים הזכרים בשנותיהם,
יכול
ש
נחלק
גם
בין נסכי כבשה
[בת שנה]
לנסכי רחלה
[בת שתים] -
תלמוד לומר
"
או לשה בכבשים
".
"
או בעיזים
"
מה תלמוד לומר?
לפי שמצינו שחילק הכתוב
בכבשים
בין נסכי כבש לנכסי איל
-
יכול נחלק
גם בעיזים
בין נסכי גדי
[עז צעיר]
לנסכי שעיר
-
תלמוד לומר
"
או בעזים
".
אמר רב פפא: בדיק לן רבא
[מנסה היה רבא אותנו]: