טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מנחות 88a — תלמוד אויף ייִדיש
מנחות 88a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מנחות 88a
ו
את מי אביא תחתיו
להשלים שבע מדות של לח?
אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם, שבו היה מודד לחביתי כהן גדול, לוג ומחצה בבוקר
, ו
לוג ומחצה בין הערבים
.
אמרו לו
חכמים לרבי שמעון:
והרי מידת
חצי לוג היתה שם, ואפשר לשער בחצי לוג
נוסף על הלוג, ולמה לי מידת לוג ומחצה!?
אמר להם
, ענה להם רבי שמעון לחכמים:
והרי
אף לדבריכם
יש לומר: מידת
חצי לוג לא יעשה
, כי הרי מידת
רביעית
הלוג
היתה שם, ואפשר לשער
חצי לוג
ב
מידת
רביעית!?
אלא זה הכלל היה במקדש
:
כלי שמשמש מדה זו, אינו משמש מדה אחרת;
ולכך הצרכו למידה נפרדת של לוג ומחצה לחביתי כהן גדול.
בברייתא הובאה מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה בצורת פירוט שבע מידות הלח שהיו במקדש, רבי מאיר פורטם מלמעלה למטה, היינו מן המידה הגדולה לקטנה, ואילו רבי יהודה פורטם מלמטה למעלה; ושואלת הגמרא:
מאי איכא
נפקא מינה
בין רבי מאיר
הפורטם מלמעלה למטה,
לרבי יהודה
הפורטם מלמטה למעלה?
אמר
פירש
רבי יוחנן: בירוצי מידות
[מה שנגדש על הכלי כשממלאים אותו ביותר, ומיד נשפך לצדדין] אם נתקדשו
איכא בינייהו
:
למאן דאמר
, רבי יהודה הפורטם
ממטה למעלה, קסבר
: אף
בירוצי המידות נתקדשו, ורביעית יהיב ליה רחמנא למשה, ואמר ליה
למשה:
שער
בה את שאר המידות, ונמצא
דקא עיילי להו בירוצין
[נכנסו אף הבירוצין].
כלומר, כשאמר הקב"ה למשה לעשות את המידות האלו, כך אמר לו: עשה מידת רביעית, ושפוך שתי פעמים את תכולתה לכלי שיחזיק אותן, והרי לך מידת חצי לוג; ושפוך שתי פעמים את תכולת מידת חצי הלוג לכלי גדול, והרי לך מידת לוג, וכן הלאה; נמצא שהמידה הגדולה כוללת בתוכה אף את הבירוצין, כי השופך מכלי קטן לגדול, אף בירוציה נשפכים לתוכה, ולמדנו שאף בירוצי המידות נתקדשו.
למאן דאמר
, רבי מאיר הפורטם
ממעלה למטה, קסבר: בירוצי מידות לא נתקדשו, והין יהיב ליה רחמנא למשה, ואמר ליה
למשה
שער
בה את שאר המידות
דקא נפקי בירוצין
[יצאו הבירוצין ונשפכו לארץ].
כלומר, כך אמר לו הקב"ה למשה: עשה לך מידת הין, ושפוך את תכולתה לשני כלים, והרי לך מידת חצי הין, וכן הלאה, ודרך השופך מכלי גדול לכלי קטן שהבירוצין אינן נשפכין אלא לארץ, ולמדנו שאין המידות מקדשות את הבירוצין.
אביי אמר
לפרש אף הוא, שהמפרט מלמעלה למטה סובר שאמר לו הקב"ה למשה לשער ממידת ההין את שאר המידות, ולדעת המפרט ממטה למעלה, מרביעית היו משערים את שאר המידות, ומיהו:
דכולי עלמא בירוצי המדות איכא למימר נתקדשו ואיכא למימר לא נתקדשו, והכא במלאים קא מיפלגי
, במה שאמרה תורה ["קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקודש שניהם מלאים סולת", ומהם למדנו לכל המדות שיהיו מלאים, אך נחלקו: אם הקפידה תורה רק שלא תחסר המדה אבל יכול להותיר או לא.
מאן דאמר מלמעלה למטה, קא סבר
"
מלאים
" בא ללמד
שלא יחסר
את המידה
ושלא יותיר
על המידה.
ומאן דאמר ממטה למעלה
, סובר "
מלאים
" לא בא למעט אלא
שלא יחסר
-
אבל
אם
יותיר
עדיין "
מלאים
"
קרינא ביה;
כי היות ומן המידה הקטנה הוא משער את הגדולה, בהכרח שיהיו המידות הקטנות יתירות במשהו באופן יחסי למידה הגדולה, הרי שאם מותיר, לית לן בה.
אמר מר
בברייתא:
רבי שמעון אומר: לא היה שם הין
, וכי מה היה הין משמש:
ומקשינן: הרי
שפיר קאמר להו
[הקה להם]
רבי שמעון לרבנן!?
ומפרשת הגמרא:
ורבנן
סברי:
הוה הין
שמן
דעבד משה לשמן המשחה, דכתיב
[שמות ל כג]: "ואתה קח לך בשמים ראש...
ושמן
זית הין
", ולזה הצרכו למידת הין; ויסוד מחלוקתם הוא:
מר
רבי שמעון -
סבר: כיון דלדורות לא הוה צריך
, שהרי לא עשו אלא פעם אחת שמן המשחה,
לפי שעה הוא דעבדיה
למידת הין,
ואיגנז
אותה מידה.
ואידך
, חכמים סוברים:
כיון דהוה הוה
.
אמר מר
בברייתא בדברי רבי שמעון שחיסר את מידת ההין:
ואת מי אביא תחתיו
, אלא מידה יתירה של לוג ומחצה היתה שם... :
ומקשינן: וכי
לא סגיא דלא מעייל
[וכי מוכרח הוא להביא מידה אחרת במקום המידה של חכמים], עד שמוכרח הוא מכח זה לומר שהיתה שם מידה נוספת של לוג ומחצה!?
ומשנינן: הרי זה
כ
עין מה
דאמר רבינא
בענין אחר:
גמירי
מהלכה למשה מסיני:
שתי סמיכות בציבור
.
הכא נמי גמירי
מהלכה למשה מסיני,
דשבע מדות של לח היו במקדש
, ואם אין הין מכלל השבע, בהכרח שהיתה שם מידה אחרת להשלים המנין.
שנינו במשנה:
רבי אלעזר ברבי צדוק
אומר: שנתות היו בהין
, עד כאן לפר ועד כאן לאיל... :
ומקשינן:
ו
כי
לית ליה
לרבי אלעזר בר צדוק, שהיו
שבע מדות
במקדש!?
ומשנינן: אכן
לית ליה
.
ואיבעית אימא: מאי
"
שבע מדות
היו במקדש" שקיבלו חז"ל, היינו:
שבע מדידות
שנעשו בכלי מידה אחת.
מתניתין:
משנתנו ממשיכה לפרש את מידות הלח:
מידת
רביעית מה היתה משמשת
:
כדי למדוד בה
רביעית מים ל
מים חיים של טהרת ה
מצורע
, כדכתיב [ויקרא יד כה]: ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים",
ורביעית שמן ל
לחמי
נזיר
.
חצי לוג מה היה משמש
:
כדי למדוד בה
חצי לוג מים לסוטה
כדי להשקותה, כדכתיב [במדבר ה יז]: "ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש",
וחצי לוג שמן ל
לחמי
תודה
.
וב
מידת
לוג היה מודד לכל המנחות
, ו
אפילו
מנחה של ששים עשרון
שהיא זקוקה לוג לכל עשרון -
נותן להששים
במידת
לוג
, ולא היה משתמש במידה גדולה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר
:
אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה
, בלוג אחד בלבד היה בולל את כל ששים העשרונות,
שנאמר
[ויקרא יד כא] "
למנחה ולוג שמן
".
ששה
לוגים [חצי ההין] שמן
ל
מנחת נסכי ה
פר, וארבעה
לוגים [שלישית ההין] שמן
ל
מנחת נסכי ה
איל, ושלשה
לוגים [רביעית ההין] שמן
ל
מנחת נסכי ה
כבש
, ולמדוד את כל אלו היו שם המידות: חצי ההין, שלישית ההין ורביעית ההין.
עוד מוסיפה המשנה לפרש, מה שאינו נוגע לענין המידות, ואגב גררא נקט לה:
שלשה לוג ומחצה
שמן היו נצרכים
למנורה, חצי לוג
שמן
לכל נר
.
גמרא:
יתיב רבי וקא קשיא ליה
[ישב רבי והקשה]:
מידת
רביעית למה נמשחה
בשמן המשחה? כלומר, מה היה צריך לקדש במידת רביעית עד שהוצרכו למושחה ולעשותה כלי שרת שהוא מקדש את הבא לתוכו בקדושת הגוף!? שהרי:
אי
עשאוה כלי שרת בשביל מי
מצורע
שהיו מודדים בה וכמבואר במשנה, כך אי אפשר לומר, שהרי: