טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מנחות 73b — תלמוד אויף ייִדיש
מנחות 73b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מנחות 73b
אמר רב הונא:
שלמי הגויים עולות
המה, כלומר, גוי שנדר בהמה לשלמים או מנחה, אין מה שהביא בדין שלמים הנאכל לכהנים, אלא עולות המה ואינן נאכלות לכהנים, וכן מנחתו עולה כליל, ואין שייריה נאכלים לכהנים; והטעם בזה:
איבעית אימא: קרא
[מן הכתוב יש ללומדו], ו
ואיבעית אימא
מ
סברא
יש ללומדו, כדמפרש ואזיל.
איבעית אימא סברא
: משום שה
גוי לבו לשמים
, כוונתו היא שיהיו קרבנותיו כליל לשמים, ולא שייאכלו.
ואיבעית אימא קרא
: משום שנאמר "איש איש [לכך נכפל "איש" לרבות את הגויים שנודרים נדרים ונדבות כישראל]. אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם
אשר יקריבו לה
'
לעולה
", לימד הכתוב:
כל דמקרבי
הגויים
עולה ליהוי
[כל מה שמקריבים הגויים יהא לעולה].
מתיב רב חמא בר גוריא
על דברי רב הונא מהא דתניא:
גוי שהתנדב להביא שלמים
:
אם
נתנן לישראל
שיאכלם הוא, כי אז
ישראל אוכלן
, ואם
נתנן לכהן
שיאכלם, הרי
הכהן אוכלן
. הרי למדנו שגוי מתנדב שלמים והם נאכלים ושלא כדברי רב הונא!?
אמר
תירץ
רבא: הכי קאמר
הברייתא: אם נדב הגוי את השלמים
על מנת שיתכפר בו ישראל
, שאמר הגוי "הרי זו שלמים" להקריבם בשם פלוני ישראל שנדר להביא שלמים, ה
ישראל אוכלן
, שהרי בשביל ישראל באו, ומתנה הוא שנתן לו הגוי; ואם נדב
על מנת שיתכפר בהן כהן
, הרי ה
כהן אוכלן
. אבל אם נדב על מנת שיתכפר הוא עצמו, כי אז הקרבן עולה כליל.
מתיב רב שיזבי
לרב הונא ממשנתנו:
אלו מנחות נקמצות ושייריהן לכהנים
.
מנחת גויים
. הרי שמנחתו כשאר מנחת נדבה שנאכלת לכהנים ואינה עולה כליל!?
אמר רבי יוחנן: לא קשיא
:
כי
הא
משנתנו
רבי יוסי הגלילי
היא, הסובר: גוי מביא שלמים ונאכלים, וכן מנחתו נאכלת.
הא
דברי רב הונא, כ
רבי עקיבא
הסובר: אין גוי מתנדב שלמים.
דתניא
: כתיב [ויקרא כב יח]: "איש איש אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה"; ומפרשת הברייתא:
די היה לכתוב לומר "
איש
", ו
מה תלמוד לומר
"
איש איש
":
לרבות הגויים שנודרין נדרים
ונדבות כישראל
.
עוד מפרשת הברייתא: נאמר "
אשר יקריבו לה
'
לעולה
",
אין לי
שהגויים נודרים
אלא עולה
, אבל
שלמים מנין
שהם נודרים -
תלמוד לומר
"
נדריהם
", שהוא מיותר ללמד על זה.
תודה מנין
שהם נודרים -
תלמוד לומר
"
נדבותם
", שהוא מיותר כדי ללמד על זה.
מנין לרבות
אף את
העופות
[עולת העוף]
והיין
[נסכי יין]
והלבונה והעצים
:
תלמוד לומר
"
נדריהם
" "
לכל נדריהם
", "
נדבותם
" "
לכל נדבותם
", כלומר לא היה לכתוב לומר אלא "נדריהם" "נדבותם", ולכך הוסיף הכתוב "לכל", כדי לרבות אף את אלו.
אם כן מה תלמוד לומר
"
עולה
", כדי ללמד:
עולה פרט לנזירות
, כלומר, קרבן נזיר, כי מאחר שאין הנזירות חלה עליו, כמבואר לקמן, ממילא אינו מביא קרבן נזירות.
דברי רבי יוסי הגלילי
.
רבי עקיבא אומר
: כיון שאמר הכתוב "
אשר יקריבו לה
'
לעולה
",
אין לי אלא עולה
שהגוי נודרה ונודבה.
ואם כן, משנתנו ששנינו דמנחת גויים נקמצת ושייריה נאכלים, כרבי יוסי הגלילי היא, שהוא מרבה את השלמים, והוא הדין את המנחות שהן נאכלות; ואילו רב הונא שאמר "שלמי הגויים עולות" כרבי עקיבא הוא, שהוא סובר: אין הגויים מקריבים אלא עולות. ומקשינן לרבי יוסי הגלילי:
והאי
"
פרט לנזירות
"
מהכא
מהכתוב "לעולה" -
נפקא
, וכי מקור הדין שהגוי אינו נודר בנזיר מכאן הוא נלמד!? והרי
מהתם נפקא
: שנאמר בפרשת נזיר [במדבר ו ב]: "
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר
", ולמדנו:
בני ישראל נודרין בנזיר, ואין הגויים נודרין בנזיר!?
ומשנינן:
אי מהתם
, אם ממה שנאמר "עולה"
הוה אמינא: קרבן
נזירות
הוא דלא לייתי אבל נזירות חלה עלייהו
[קרבנות שמביא הנזיר אכן לא יביא גוי שנזר, אבל עצם הנזירות חלה עליו] - לפיכך
קא משמע לן
הכתוב בפרשת נזירות, שאף הנזירות עצמה אינה חלה עליו.
שואלת הגמרא:
כמאן אזלא הא דתנן
[כדעת מי היא משנה זו], ששנינו במסכת שקלים ז ו:
אמר רבי שמעון: שבעה דברים התקינו בית דין, וזה אחד מהן
:
גוי ששלח עולתו ממדינת הים, ושילח עמה
את דמי
נסכיה
, הרי הנסכים
קריבין משלו
[מהדמים ששלח],
ואם לאו
שלא שלח עמה את נסכיה, הרי הנסכים
קריבין משל ציבור
-
לימא
, האם נאמר שמשנה זו
רבי יוסי הגלילי
היא
ולא רבי עקיבא
, שהרי רבי עקיבא אמר שאין הגוי מקריב אלא עולה, ובכלל זה שאינו מקריב נסכים?
עונה הגמרא:
אפילו תימא רבי עקיבא
היא, ומשום שאם כי אין הגוי מקריב אלא עולה מכל מקום
עולה וכל אביזרהא
[כל אביזרי העולה היינו נסכי העולה] בכלל מה שאמרה תורה שהגוי מקריב עולה.
שואלת הגמרא:
מאן תנא להא דתנו רבנן
, מי הוא התנא ששנה את הברייתא:
נאמר בסוף פרשת נסכים [במדבר טו יג]: "כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח לה'", ולכך אמר הכתוב "
אזרח
", כדי ללמד:
אזרח
מביא נסכים
בין עם קרבן שנדב בין נסכים בפני עצמן,
ואין הגוי מביא נסכים
בלי קרבן -
יכול
אף
לא תהא עולתו טעונה נסכים
, שמא תאמר: אפילו אם התנדב קרבן אין באים נסכים עם הקרבן, שהרי מיעטה התורה את הגוי מ"אזרח" -
תלמוד לומר
"
ככה
", וכל מקום שנאמר "ככה" עיכוב הוא, ללמד שאין קרבן בלי נסכים, ולא מיעט הכתוב את הגוי אלא מנדבת נסכים בפני עצמן -
מני
, כדעת מי היא ברייתא זו, שהרי לפי פשוטו
לא רבי יוסי הגלילי
היא
ולא רבי עקיבא
היא, שהרי:
אי רבי יוסי הגלילי
היא,
הא אמר: אפילו יין
בפני עצמו
נמי
מביא הגוי, וכמו ששנינו בברייתא לעיל: מנין לרבות העופות והיין הלבונה והעצים, הרי שלדעת רבי יוסי הגלילי מתנדב הגוי נסכי יין, ואילו בברייתא זו הרי מבואר שאינו מתנדב שום נסכים בפני עצמן!?
ו
אי רבי עקיבא
היא ברייתא זו,
הא אמר
רבי עקיבא
עולה אין מידי אחרינא לא
, עולה אכן מביא הגוי אבל דבר אחר ואפילו נסכים עם העולה אינו מביא, ואילו בברייתא זו מבואר, שמביא הגוי נסכיו עם העולה, ולא נתמעט אלא מנדבת נסכים בפני עצמן!?
ומשנינן בשני אופנים: א.
איבעית אימא: רבי יוסי הגלילי
היא; ב.
ואיבעית אימא רבי עקיבא
היא, כדמפרש ואזיל.
איבעית אימא: רבי יוסי הגלילי
היא, ו
סמי מההיא
[הסר והעבר מן הברייתא דרבי יוסי הגלילי] "
יין
", ולא תשנה אלא "מנין לרבות העופות והלבונה והעצים", ומשום שאין הגוי מביא נסכים בפני עצמן.
ואיבעית אימא: רבי עקיבא
היא, ואף שאמר הכתוב "לעולה" ומשמע עולה בלבד, אין הדבר כן, ובכלל זה
עולה וכל אביזרהא
[אביזריה] כולל הנסכים שלה.
שנינו במשנה:
רבי שמעון אומר: מנחת חוטא של כהנים
נקמצת, וקומץ קרב לעצמו, ושיריים קריבים לעצמן:
שואלת הגמרא
מנא הני מילי
, מנין למד רבי שמעון לחלק בין מנחת חוטא של כהנים למנחת נדבה שלהם, שעליה אמרה תורה: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"?
ומפרשינן:
דתנו רבנן
: כתיב [ויקרא ה] גבי מנחת חוטא: והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלוא קומצו את אזכרתה והקטיר המזבחה. וכפר עליו הכהן.
והיתה לכהן כמנחה
".
ומה תלמוד לומר? -
שתהא עבודתה כשירה בו
, שאם חטא ונתחייב להביא מנחה, יכול להקריבה הוא בעצמו; וכך אמר הכתוב: "והיתה לכהן", מנחת חוטא של עצמו, "כמנחה" כמנחת נדבתו שיכול להקריבה הוא בעצמו.
ומוסיפה הברייתא:
אתה אומר
שבא הכתוב לומר
שתהא עבודתה כשרה בו, או אינו אלא להתיר
שיריים לכהנים ב
מנחת חוטא של כהנים
[שמא בא הכתוב לומר שיהיו השיריים במנחת חוטא של כהנים נאכלים לכהנים]; וכך אמר הכתוב: "והיתה לכהן" אם של כהן היא מנחת החוטא, תהיה "כמנחה" כשאר מנחת חוטא שהיא נאכלת,
ומה אני מקיים
"
וכל מנחת כהן כליל תהיה
לא תאכל
" רק ב
מנחת נדבתו, אבל
מנחת
חובתו
של כהן
תהא נאכלת
לכהנים?
תלמוד לומר
"
והיתה לכהן
[והיתה מנחת חוטא של הכהן]
כמנחה
"
מקיש
הכתוב מנחת
חובתו
של כהן
ל
מנחת
נדבתו, מה נדבתו אינה נאכלת, אף חובתו אינה נאכלת
.
אמר רבי שמעון: וכי נאמר
"
והיתה לכהן כמנחתו
", דמשמע כמנחה שלו!?
והלא לא אמר
הכתוב
אלא
"
כמנחה
" דמשמע שממנחה של ישראל אנו באים ללמוד.
אלא
לכך בא הכתוב "והיתה לכהן כמנחה",