מנחות 61a — תלמוד אויף ייִדיש

מרבה אני שאר מנחות

שדומות לאלה שבענין

שבאות בגלל עצמן, ומוציא אני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה

אלא בגלל הזבח שהיא באה עמו.

והלא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח באות בגלל עצמן,

ואם כן,

יכול יהיו טעונות הגשה?

תלמוד לומר "והגישה".

ופרכינן:

האי מיבעי ליה לגופה, שטעונה הגשה?!

ומתרצינן: מיעוטא

מן "והגיש",

[דהיינו דמצי למיכתב והגיש בלא האות ה"א, וכתיב] "

והגישה".

ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת כהנים ומנחת משיח?

מרבה אני שאר מנחות שיש מהן לאישים, ובאות בגלל עצמן, ויש מהן לכהנים.

ומוציא אני

:

שתי הלחם ולחם הפנים

-

שאין מהן לאישים.

ומנחת נסכים

-

שאינה באה בגלל עצמה.

ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח

-

שאין מהן לכהנים.

נאמר באותה פרשה בענין הקומץ:

"והרים

הכהן מן המנחה".

יכול

ירים

בכלי?

תלמוד לומר

במקום אחר

"והרים ממנו בקומצו", מה הרמה האמור להלן בקומצו

ולא בכלים,

אף הרמה האמור כאן בקומצו.

מתניתין:

א.

אלו טעונות תנופה, ואין טעונות הגשה

:

לוג שמן של מצורע.

ו

קרבן

אשמו

של מצורע.

והביכורים

-

כדברי רבי אליעזר בן יעקב,

דאמר ביכורים טעונים תנופה.

ואימורי שלמי יחיד, וחזה ושוק שלהן

[של שלמי יחיד] המונפים יחד.

אחד

שלמי

אנשים ואחד

שלמי

נשים

דינם בתנופה, אלא שהתנופה עצמה נעשית

בישראל,

שבני ישראל מניפים,

ולא באחרים

שאין הנשים או הנכרים מניפים, על אף שקרבן השלמים שהם מביאים טעון תנופה [באימורין ובחזה ושוק].

שתי הלחם ושני כבשי עצרת

הבאים עמהם.

כיצד הוא עושה?

נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים, ומניח שתי ידיו למטה

משני הכבשים ומניפם יחד.

ב. כיצד היא התנופה?

מוליך ומביא, מעלה ומוריד. שנאמר

בחזה התנופה ושוק התרומה של איל המילואים

"אשר הונף ואשר הורם",

ומכאן ילפינן בבנין אב לכל הטעונים תנופה, שמוליכים ומביאים אותם, שגם מעלים ומורידים אותם [על פי תורת כהנים, פרשת צו קמ"ח].

ג.

תנופה היתה

נעשית אפילו

במזרח

המזבח, וכל שכן במערבו שהוא הצד הקרוב להיכל

29 .

ו

אילו

הגשה

היתה נעשית

במערב

דוקא, והיינו בפינתו המערבית - דרומית של המזבח, הקרובה להיכל.

ד. ה

תנופות קודמות להגשות,

שקודם מניפים את המנחה, ואחר כך מגישים אותה לקרן המזבח.

ה.

מנחת העומר ומנחת קנאות

-

טעונות הגשה ותנופה.

לחם הפנים ומנחת נסכים

-

אין טעונות לא הגשה ולא תנופה.

ו.

רבי שמעון אומר: ג' מינין

של קרבנות [שהם - שלמי יחיד, וכבשי עצרת, ואשם מצורע]

טעונין

בין שלשתן עשיית

שלש מצוות,

כאשר

שתים

מתוך שלשת המצוות נוהגות

בכל אחת ואחת, ו

אילו המצוה

השלישית אין בהן

[דהיינו, שבכל אחד משלשת הקרבנות יש רק קיום של שתי מצוות מתוך השלש].

ואלו הן

שלשת מיני הקרבנות:

זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי ציבור

[שני כבשי עצרת],

ואשם מצורע.

ואלו הן שלשת המצוות: סמיכה מחיים, תנופה מחיים, תנופה לאחר שחיטה.

זבחי שלמי יחיד טעונין סמיכה

כאשר הם

חיים, ותנופה

כאשר הם

שחוטין

[באימורים ובחזה ושוק].

ואין בהם

מצות

תנופה

כאשר הם

חיים.

זבחי שלמי ציבור

[כבשי עצרת]

טעונים תנופה חיים, ו

תנופה כאשר הם

שחוטין,

אך

ואין בהם

מצות

סמיכה.

ואשם מצורע טעון סמיכה, ותנופה

, כאשר הוא

חי, ואין בו

מצות

תנופה

כשהוא

שחוט.

גמרא:

תנו רבנן

: נאמר באשם מצורע ובלוג השמן של המצורע

"והקריב אותו לאשם, ואת לוג השמן, והניף אותם תנופה", מלמד

הכתוב

שטעונין

קרבן האשם ולוג השמן

תנופה כאחד.

ומנין שאם הניף זה ב

פני

עצמו, וזה ב

פני

עצמו יצא?

תלמוד לומר "והקריב אותו לאשם,

[

ואת

לוג השמן

] -

והניף",

דמשמע דקאי "להניף" על לוג השמן [הכתוב בסיפא דקרא] בפני עצמו, ואם כן הוא הדין שיכול להניף את האשם בפני עצמו.

יכול יניף

שתיהן כאחת

, ויחזור ויניף

כל אחד לעצמו, לקיים גם "והניף אותם" וגם "ואת לוג השמן והניף"?

תלמוד לומר

קרא יתירא

"תנופה",

דהוי מצי למיכתב "והניף אותם" בלבד, ללמדך - תנופה אחת

ולא

כמה

תנופות.

ומה ששנינו במשנה שיכול להניף אפילו בצידו המזרחי של המזבח, ילפינן לה ממה שנאמר בתנופת האשם של מצורע ולוג השמן "והניף אותם תנופה

לפני ה'",

דמשמע שאפילו

במזרח

של מזבח, הרחוק מההיכל, קרינן ביה "לפני ה'".

ותמהינן:

והא אמר

מר לעיל, ביחס להגשת קרבן מנחה, איפכא. דתניא התם:

"לפני ה'"

\-

יכול

יגישנה למנחה אל המזבח

במערב,

שהוא "לפני ה'", תלמוד לומר "אל פני המזבח", שהוא צד דרום, שהכבש נתון בדרום, ופניו של מזבח לכבש! ומוכח ש"לפני ה'" היינו במערב, וכיצד אמרינן הכא דהוא במזרח?

ומשנינן:

אמרי, הני מילי

דאמרינן דיש לדרוש ש"לפני ה'" היינו במערב, משום דאיירי בקרבן

מנחה, דאיקרי "חטאת"

["קדש קדשים היא כחטאת"],

וחטאת טעונה

שפיכת הדמים הנותרים אל

יסוד

המזבח, וממילא גם הגשת המנחה צריכה שתהיה נעשית כנגד היסוד, שהרי היא נלמדת מחטאת,

וקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד,

הילכך חייב להגישה לקרן הדרומית מערבית שיש בה יסוד [כי המנחה חייבת להיות קריבה בדרום, משום דכתיב בה נמי "אל פני המזבח" שהוא בדרום] וקרינן בקרן זו גם "לפני ה'" וגם "אל פני המזבח".

אבל, הכא

בתנופת האשם ולוג השמן של מצורע,

"לפני ה'" קרינא ביה,

אפילו בצדו המזרחי של המזבח.

שנינו במשנה:

והביכורים

-

כדברי רבי אליעזר בן יעקב.

ומבארינן:

מאי רבי אליעזר בן יעקב

-

דתניא: "ולקח הכהן

הטנא מידך, והניחו לפני מזבח ה' אלקיך",

לימד על הביכורים

שטעונין תנופה, דברי רבי אליעזר בן יעקב.

מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?

[כיצד למד זאת] -

גמר,

למד בגזירה שוה,

"יד יד" משלמים,

הטעונים תנופה באימורים ובחזה ושוק.