מנחות 29a — תלמוד אויף ייִדיש

נמצא דבכל ששת הקנים היו שמונה עשר גביעים ואם כן מצאנו,

ארבעה

גביעים

דידה

של גוף המנורה,

ותמני סרי

שמונה עשר גביעים

דקנים, הא

יש לנו מקור ל

עשרים ותרתין

גביעים.

כפתורין, נמי

מצאנו

אחד עשר כפתוריה: תרי דידה

של גוף המנורה, כמו שנאמר "כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו". וכפתוריה היינו שני כפתורים.

וששה

כפתורים

היו בקנים.

כמו שנאמר "שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח" ובכל קנה היה כפתור אחד. ואם כן בכל הקנים היו ששה כפתורים.

וכפתור וכפתור וכפתור

הרי שלשה כפתורים שמכל אחד מהם יצאו שני קנים של המנורה שנאמר שלש פעמים בפסוק, "וכפתור תחת שני הקנים"

הא חד סר,

אחד עשר כפתורים!

אלא פרחים תשעה מנלן?

הרי מצינו רק

תרי דידה

של גוף המנורה. כמו שנאמר "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה". ודרשינן כפתוריה שנים ופרחיה שנים, הרי לנו שני פרחים בגוף המנורה.

וששה דקנים,

שבכל קנה היה כפתור ופרח, כמו שנאמר "בקנה האחד כפתור ופרח". הרי לנו ששה פרחים בששת קני המנורה. ואם כן

תמניא

שמונה

הוו

, ולא תשעה?

אמר רב שלמן

: נאמר בפרשת בהעלותך "וזה מעשה המנורה "מקשה זהב

עד ירכה עד פרחה מקשה היא"

ריבה לך הכתוב פרח נוסף [וזהו הפרח הראשון שהיה סמוך לבסיס המנורה, בג' הטפחים הראשונים של המנורה] הרי לנו תשעה פרחים במנורה.

אמר רב: גובהה של מנורה תשעה טפחים!

איתיביה רב שימי בר חייא לרב

: שנינו במשנה במסכת תמיד:

אבן היתה לפני המנורה

,

ובה שלש מעלות

מדרגות ,

שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות!

ואם כל גובהה של המנורה היה רק תשעה טפחים, [דהיינו אמה וחצי] מדוע היה הכהן צריך לעמוד על גבי אבן? והרי גם אם היה עומד על הרצפה יכול היה להיטיב את הנרות?

אמר ליה רב: שימי את?

אתה הוא שימי, חכם גדול כמוך מקשה לי דבר זה?

! כי קאמינא

דגובה המנורה היה תשעה טפחים

משפת הקנים

ממעל למקום יציאת הקנים מגוף המנורה

ולמעלה

עד סוף המנורה. ומן הארץ ועד לקנים היו עוד תשעה טפחים, וביחד היתה המנורה שמונה עשר טפחים.

כתיב

בדברי הימים פרק ד גבי המנורה שעשה שלמה - "

והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב".

מבארת הגמרא:

מאי "מיכלות זהב"?

אמר רב אמי

: שמרוב זהב שהכניסו במנורה,

כילתו

שנגמר

כל זהב סגור,

הזהב המשובח [ונקרא זהב סגור משום שבשעה שמוכרין אותו נסגרות כל החנויות המוכרות זהב אחר]

של שלמה.

דאמר רב יהודה אמר רב: עשר מנורות עשה שלמה

. [כמו שנאמר בספר מלכים]

ולכל אחת ואחת

מהמנורות

הביא לה אלף ככר זהב, והכניסוהו

[לאלף ככר]

אלף פעמים לכור

כדי לזקקו. ולאחר הזקוק

העמידוהו על ככר

זהב.

והוינן בה:

איני, והכתיב

בספר מלכים, "

אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה"

ומוכח ששלמה עשיר הוה, ואיך יתכן לומר שהזהב שנכנס במנורה כילה את כל הזהב של שלמה?

ומשנינן: מה שאמרנו שכלה הזהב של שלמה

לזהב סגור קאמרינן!

ומכל מקום שלמה נשאר עשיר, ולכן הכסף לא נחשב למאומה בימיו.

ופרכינן:

ומי חסר

הזהב

כולי האי,

כמות גדולה כזו שהכניסו אלף ככר לכור אלף פעמים עד שעמד על ככר. ומשמע שבכל פעם שהכניסוהו לכור חסר הזהב ככר.

והתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתירה

במשקל

על

המנורה

של משה

בגודל של

דינר זהב

[ממקום ששמו]

קורדיניקי, והכניסוה שמונים פעמים לכור, והעמידו

את משקלה

על ככר

כמו משקל המנורה שעשה משה

21 .

ומוכח מזה שאין הזהב פוחת כל כך בתוך הכור!?

ומשנינן:

כיון דקאי

שנשרף כבר אותו הזהב בכור בימי שלמה,

קאי

לכן לא נחסר עכשיו רק דינר.

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן: מאי דכתיב

בפרשת אמור "

על המנורה הטהורה

יערך את הנרות"? ממה שכתבה התורה "הטהורה", משמע

שירדו מעשיה ממקום טהרה!

שהראוהו למשה מן השמים מנורה, ועשה כדוגמתה.

ופרכינן:

אלא מעתה,

לדבריך, מה שנאמר "שש המערכת על

השלחן הטהור"

האם גם שם נפרש

שירדו מעשיו ממקום טהור?

[ואם כן קשה למה דרש כך רק במנורה]

22 .

אלא

ודאי באור הפסוק כך הוא, שהשלחן צריך להיות

טהור,

ו

מכלל שהוא טמא

דהיינו שהוא מקבל טומאה! ואם כן

הכא נמי

נדרוש במנורה - "

טהורה",

מכלל

שהיא טמאה

דהיינו שהיא ראויה לקבל טומאה, ומניין לך לדרוש שירדו מעשיה ממקום טהרה!?

ומשנינן:

בשלמא התם

בשלחן ישנו חידוש שהוא מקבל טומאה והוצרכה התורה להשמיענו דין זה משום קושיתו של

ריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "על השלחן הטהור"

ודורשים מכך

מכלל שהוא טמא

וקשה והרי השלחן היה

כלי עץ העשוי לנחת,

שהרי השולחן היה מונח על מקומו בצורה קבועה ולא היה מיטלטל.

ו

קיימא לן ד

כל כלי עץ העשוי לנחת,

שאינו מיטלטל

אינו מקבל טומאה!

שנאמר בפרשת טומאת שרצים "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא, מכל כלי עץ או בגד או עור או שק", ודרשינן: מה שק מיטלטל מלא וריקם, אף כל מיטלטל מלא וריקם. אבל כלי עץ שאינו מיטלטל אלא מיועד לעמוד בקביעות אינו מקבל טומאה. ואם כן כיצד היה השלחן מקבל טומאה?

אלא

ממה שמוכח בפסוק ששולחן מקבל טומאה,

מלמד

שהיו

מגביהין אותו

בשעת הרגל כדי להראותו

לעולי רגלים, ומראים להם

עליו את

לחם הפנים

שהיה על השלחן.

ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום!

וכיון שהיו מגביהין את השלחן לעולי הרגלים, הילכך נחשב ככלי שהוא מיטלטל מלא וריקם ומקבל טומאה.

ומבארינן:

מאי "חיבתכם"

שראו אותה בלחם הפנים?

כדרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי

: נס גדול נעשה בלחם הפנים, שהיה החום של הלחם בשעת

סילוקו,

אחר שעמד שבוע על השולחן, כמו בעת

סידורו

על השלחן

! שנאמר

בספר שמואל "כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה'

לשום לחם חם ביום

הלקחו". ומשמע שגם בעת הלקחו מהשלחן היה הלחם חם.

וכיון שצריך להשמיענו את החדוש הזה שהשלחן היה מקבל טומאה מחמת טילטולו בשעת הרגל, הוצרכה התורה לכתוב "השלחן הטהור".

אלא הכא

במנורה, מדוע הוצרכה התורה לכתוב "

טהורה"

להשמיענו

מכלל שהיא טמאה,

שהיא מקבלת טומאה, שהרי

פשיטא

שהיא מקבלת טומאה, שהלא

כלי מתכות נינהו, וכלי מתכות

פשיטא לן שהם

קבולי מקבלי טומאה

אפילו כשאינן מיטלטלין!?

אלא,

ודאי מה שכתבה התורה "המנורה הטהורה", ללמד באה

שירדו מעשיה ממקום טהרה!

תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש, ושלחן של אש, ומנורה של אש, ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם. שנאמר

בסוף פרשת המנורה: "

וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר".

ודרשינן שהמילה "בתבניתם" נאמרה גם על הארון וגם על המנורה וגם על השלחן, שעל כולם נאמר "אשר אתה מראה בהר".

ופרכינן:

אלא מעתה

מה שנאמר "

והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר",

האם

הכי נמי

נדרוש שמשכן של אש ירד למשה מן השמים?

ומשנינן:

הכא

במשכן

כתיב "כמשפטו",

ומשמע שהלכותיו של המשכן נאמרו לו בהר, ואילו

התם

במנורה שלחן וארון,

כתיב "כתבניתם"

שמשמע שהראוהו כמותם וכצורתם.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

: המלאך

גבריאל היה חגור כמין פסיקיא

חגור היה באזור, כדרך אומנים שחוגרין עצמן כדי שלא יהיו בגדיהם נגררין עליהם,

והראה לו למשה מעשה מנורה

. דכתיב "וזה מעשה המנורה",

משמע שהראו למשה את מעשה המנורה.

תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה

להבינם,

עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו. ואלו הן: מנורה וראש חדש, ושרצים

.

מנורה דכתיב, "וזה מעשה המנורה".

ומהמילה "זה" משמע שהוצרך להראותה לו [ונתקשה בה משה לפי שהיו צריכים לעשותה עם גביעיה וכפתוריה ופרחיה מקשה אחת. מהרש"א]

24 .

ראש חדש דכתיב "החדש הזה לכם ראש חדשים"

. ומהמילה "זה" משמע דהראהו. [ונתקשה בו משה לפי שבעת המולד אין הלבנה ניכרת כל כך, ולכן היה צריך להראות לו באיזה אופן נקרא הדבר שנראתה הלבנה]

25 .

שרצים דכתיב "וזה לכם הטמא",

ומהמילה "זה" משמע דהראהו את סוגי השרצים הטהורים והטמאים [ולפי שיש הרבה מיני שרצים לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור] ,

27 .

ויש אומרים: אף הלכות שחיטה

הראהו.

שנאמר

בפרשת תצוה, "

וזה אשר תעשה על המזבח".

ותחילת העשיה על המזבח היא השחיטה. ומשמע שהראוהו את אופן השחיטה [ונתקשה משה היכן הוא במדוייק מקום בית השחיטה, והיכן הוא מקום שפסול לשחיטה].

שנינו במשנה:

שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן.

ותמהינן:

פשיטא

שאות אחת מעכבת, שנאמר בפרשת מזוזה "וכתבתם על מזזות ביתך". ודרשינן במסכת שבת וכתבתם נוטריקון כתיבה תמה שתהיה הכתיבה שלימה, ואם אות אחת כתובה שלא כהלכתה בשלימותה אין זו כתיבה תמה.

ומשנינן:

אמר רב יהודה אמר רב: לא נצרכה

משנתינו להשמיע אלא

לקוצה של

יוד,

שאם חסרה אפילו הרגל הימנית של היוד מעכבת

28 .

ופרכינן:

והא נמי פשיטא

, שהרי לא נעשית האות כהלכתה, ואות זו מעכבת ואם כן הרי זה כמו שלא נכתבה האות כלל!?

ומשנינן: לא נצרכה

אלא לכאידך

לדין האחר של

רב יהודה אמר רב. דאמר רב יהודה אמר רב: כל אות שאין גויל

מקום חלק בלא כתב

מוקף לה מארבע רוחותיה

, וכגון שהאות הסמוכה לה נוגעת בה, הרי היא

פסולה.

[וצריכים שמסביב לאות מכל רוחותיה יהיה גויל חלק ריק]. וזהו מה ששנינו במשנה שכתב אחד מעכבן, שההלכות שנאמרו במזוזה [דהיינו מוקף גויל] אם אין הן מתקיימות אפילו בהלכותיה של אות אחת הרי הן מעכבות במזוזה ,

30 .

אמר רב אשיאן בר נדבך משמיה דרב יהודה: ניקב תוכו

של האות

ה"י

[שבפרשיות התפילין] דהיינו, הרגל הקצרה השמאלית של הה"י. ויש מפרשים ניקב הפנים של האות, דהיינו הגויל החלק שבתוך האות ,

כשר

הרי האות כשרה.

ניקבה

יריכו

הרגל הימנית הארוכה של הה"י,

פסול

הרי האות פסולה.

אמר רבי זירא: לדידי מפרשה לי

שמעתי לפרש,

מיניה

מפיו

דרב הונא.

ורבי יעקב אמר: לדידי מפרשה לי

שמעתי לפרש,

מיניה דרב יהודה: ניקב תוכו של ה"י

כשר!

[לפירוש דהיינו הרגל השמאלית החידוש הוא שאין שיעור לאורך הרגל השמאלית ואם נשאר כל שהוא הרי האות כשרה. ולפירוש דהיינו תוך האות, הטעם שכשירה הוא משום שבתוך האות אין פסול של מוקף גויל]

32 .

אבל ניקב

יריכו,

הרי אם

נשתייר בו

מהירך הימנית

כשיעור אות קטנה

[היינו כשיעור האות יו"ד. לפי המשנה ברורה] הרי הוא

כשר

,

ואם לאו

שנשתייר בירך פחות מכשיעור אות קטנה

פסול!