טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מעילה 7b — תלמוד אויף ייִדיש
מעילה 7b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מעילה 7b
נזרק דמה של אחת מהן
,
אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה, כך יפטור
בשר חבירתה מן המעילה?! אם פטר בשר חבירתה מן המעילה, אף על פי שהוא פסול, דין הוא שיפטור
את בשרה
שלה עצמה, אף על פי שיצא ונפסל.
על עצם ראית רבי עקיבא, אין ויכוח בגמרא. אלא, על מה שמחלק בין בבת אחת לבין זה אחר זה.
אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא: תשובה גנובה
, עלומה ומכוסה,
השיבו רבי עקיבא לאותו תלמיד
, רבי שמעון, ויש להשיב עליה,
כששחטן
בבת אחת, אין
, יצאה השניה מידי מעילה, ואילו כששחטן
בזה אחר זה, לא
יצאה השניה מידי מעילה, והלא
דכיון דפסול הוא
, השניה היא הרי פסולה,
מה לי בבת אחת מה לי בזה אחר זה
, כשם שבבת אחת מועלת הזריקה לשניה, מפני שנחשבין לזבח אחד וכגוף אחד, כמו כן, בזה אחר זה?
ריש לקיש סבר, שהטעם שהשניה יצאה מידי מעילה, הוא: מפני ששתיהן הן כגוף אחד.
אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: ואתה אומר
כן?!
האם עלה על דעתך לומר שהם כגוף אחד?! והלא הפריש את השניה רק לאחריות הראשונה, וכי בשל כך ייהפכו להיות כגוף אחד?!
והא ראיה שאינם כגוף אחד:
אילו הפריש שני
אשמות לאחריות
, שאם יאבד אחד מהן יביא את השני,
ושחט את שניהן, וקדם
[והקדים]
והעלה
, על המזבח
אימורין של אחד מהן קודם זריקת חבירו
ואחר כך זרק דם חבירו, אותו האשם שלא העלה אימוריו,
אי אתה מודה שאם עלו
האימורין אותן האימורין שלא נזרק דמן,
ירדו
?!
ו
עתה,
אי סלקא דעתך
, אם עלה על דעתך לומר ש
חד גופא הוא, אמאי אם עלו ירדו! הא אמר עולא
אימורי קדשים קלים שהעלה אותן לפני זריקת דם, לא ירדו
, מפני ש
נעשה לחמו של מזבח
, והמזבח קולט אותן. וכל שכן אימורי קדשי קדשים שהעלה אותן לפני זריקת דמים, שהן קדושים יותר, קולט אותן המזבח.
הרי שעצם העלאתן לפני זריקת דמים, אינו גורם לחיוב הורדתן, ולמה, אכן, צריך להוריד את אימורי השני שדמו לא נזרק, ולמה לא נעשה לחמו של מזבח, לדבריך שהם כגוף אחד?
ואם אפילו באשמות, אינם כגוף אחד, כל שכן חטאות שהן קדושים יותר.
אלא, ודאי שני גופין הם, והטעם לחלק בין בת אחת לזה אחר זה, הוא: שבבת אחת, ושתיהן מונחות בכוסות, ורצה מזה זורק ורצה מזה זורק, נמצא שעתה בזריקה זו מוציא אותן מידי מעילה, מה שאין כן בזה אחר זה, וכבר זרק האחת ועתה מקבל דם השניה, אין זריקת זו מועילה לשניה .
אישתיק
ריש לקיש שתק!
אמר רבי יוחנן: קצצתינון לרגלוהי דינוקא
קצצתי רגלי הינוקא, סתרתי דברי ריש לקיש שהיה צעיר מרבי יוחנן, ולא ידע להשיבו .
מתניתין:
המשנה באה לפרט בקדשי קדשים ובקדשים קלים, אימתי מועלין בהם, וכן אימתי חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא. וכל המשנה מבוארת כבר בסוגיות הקודמות.
מעשה
זריקת
דמים, בקדשי קדשים
, יש בו
להקל
ויש בו
להחמיר, ו
אילו מעשה דמים הנעשה
בקדשים קלים, כולהו להחמיר
.
כיצד?
קדשי קדשים לפני זריקת דמים, מועלין באימוריהן ובבשר, ואין
חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא
.
לאחר זריקת דמים מועלין באימוריהן, ואין מועלין בבשר
, מפני שבזריקה הותר לאכילת כהנים, ויצא מכלל "קדשי ה'".
ועל זה ועל זה
, הבשר והאימורין,
חייב משום פגול נותר וטמא
. האוכל אותם לאחר זריקה, חייב כרת.
נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים, להקל
, שעל ידי זריקת הדם יצא הבשר מידי מעילה,
ולהחמיר
, לחייב עליו משום פגול נותר וטמא .
ובקדשים קלים כולן להחמיר
,
כיצד?
קדשים קלים לפני זריקת דמים, אין מועלין לא באימורין ולא בבשר, ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא
.
לאחר זריקת דמים, מועלין באימורין, ואין מועלין בבשר.
על זה ועל זה
, הבשר והאימורין,
חייבין עליו משום פגול נותר וטמא
.
נמצא! מעשה דמים בקדשים קלים כולו
להחמיר
, שעל ידי זריקת הדם באים האימורין לידי מעילה, וחייבים עליו משום פגול נותר וטמא.
גמרא:
קתני
, שנינו ברישא לגבי קדשי קדשים: לאחר זריקה "
אין מועלין בבשר
".
ויש לדייק:
מעילה הוא דליכא
, האוכל או נהנה מהם אינו עובר על איסור מעילה,
הא איסורא איכא
, אבל יש איסור לאכלו!
ו
קשה,
אמאי
, למה אסור לכהן לאכלו,
הא ממונא דכהן הוא
? הרי נאמר במפורש בתורה [ויקרא ז] בכמה מקומות, שהכהנים יאכלוהו.
ומתרצינן:
לא קשיא
, אין לדייק מלשון זו,
משום ד
התנא
נסיב
נקט ב
רישא
, לפני הזריקה "
מועלין
", לכן
נסיב
נקט ב
סיפא
, לאחר הזריקה, לשון "
אין מועלין
". והלשון הוא לאו דוקא, אלא, מותר לכהנים לאכלו.
ומקשינן:
אימא סיפא
בקדשים קלים כולהו להחמיר, כיצד? בשר קדשים קלים לפני זריקת דמים, אין מועלין בהן ובאימוריהן, ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא
.
לאחר זריקת דמים, מועלין באימוריהן "ואין מועלין בבשר".
ויש לדייק:
מעילה הוא דליכא
, האוכל או נהנה מהם לאחר זריקת דמים אינו עובר על איסור מעילה,
הא איסורא איכא
, ואילו אם יאכלם ישראל יעבור על איסור!
ואמאי? הא ממונא דבעלים הוא!?
ומתרצינן:
אמר רבי חנינא
: אכן, יש לדייק כן מהמשנה, והבשר אסור באכילה, כי המשנה מדברת
ליוצאין
, בקדשי קדשים וקדשים קלים שיצא בשרן לפני הזריקה, וזרק את דמן,
ו
משנת
רבי עקיבא היא
[בדף הקודם].
וכי
אמר רבי עקיבא "זריקה מועלת ליוצא",
לא אמר, אלא לגבי הדינים שנשנו במשנתנו: הוצאה והבאה לגבי מעילה, וחיוב על פיגול נותר וטמא,
ואילו
ל
דין
שריפה
, אין הזריקה מועלת.