מגילה 31b — תלמוד אויף ייִדיש

אמר רב הונא

:

ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח".

מאי "היו עלי לטורח"?

אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם

!

בתשעה באב גופיה, מאי מפטרינן?

אמר רב: "איכה היתה לזונה".

מקרא

בתורה -

מאי

קרינן?

תניא, אחרים אומרים: "ואם לא תשמעו לי".

רבי נתן בר יוסף אומר: "עד אנה ינאצני העם הזה".

ויש אומרים: "עד מתי לעדה הרעה הזאת".

אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי: "כי תוליד בנים", ומפטירין

-

"אסוף אסיפם".

שנינו במשנתינו:

במעמדות במעשה בראשית וכו'.

מנהני מילי

דקרינן במעמדות את מעשה בראשית? מה ענין מעשה בראשית אצל מעמדות?

אמר רבי אמי

: משום ד

אלמלא מעמדות

-

לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה

-

חוקות שמים וארץ לא שמתי".

וכתיב: "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אי רשנה".

והכי מפרשינן ליה להאי קרא:

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך, ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה!?

אמר לו: לאו!

אמר לפניו: רבונו של עולם! במה אדע,

כלומר, מה אלמדם לעשות כדי שיתכפרו עוונותיהן?

אמר לו: "קחה לי עגלה משולשת וגו'",

כלומר, הקרבנות יכפרו עליהם.

אמר לפניו: רבונו של עולם! תינח בזמן שבית המקדש קיים.

אבל

בזמן שאין בית המקדש קיים,

שאין קרבנות,

מה תהא עליהם?

אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות. כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.

וכיון שלולא הקרבנות המכפרין על ישראל - היו ישראל כלין, ומאחר שישראל כלין - אין העולם עומד, להכי קרינן במעמדות מעשה בראשית, לומר שהעולם עומד בזכות הקרבנות.

שנינו במשנתינו:

בתעניות ברכות וקללות, ואין מפסיקין בקללות.

מנא הני מילי

דאין מפסיקין בקללות?

אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא: "מוסר ה' בני אל תמאס",

והמפסיק בתוכחה - מראה שקשה לו לקרות מוסר ה' .

ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות

,

ואילו היו מפסיקין, היה אותו שבא לקרות - חייב לברך על הקללות .

וטעמא דאין מברכין על הפורענות, משום דאמר הקב"ה: אני אמרתי: "עמו אנכי בצרה", ואם כן, אינו דין שיברכוני על הצרות שלהם [תוס' ].

אלא היכי עביד

כדי לא לברך על התוכחה?

תנא: כשהוא מתחיל

-

מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים

-

מסיים בפסוק שלאחריהן

.

אמר אביי: לא שנו, אלא בקללות שבתורת כהנים. אבל

ב

קללות שבמשנה תורה

-

פוסק.

מאי טעמא?

משום ד

הללו

שבתורת כהנים -

בלשון רבים אמורות,

כדכתיב: "אם בחקתי תלכו וגו'",

ומשה

-

מפי הגבורה אמרן,

שנעשה שליח לומר להם כך, שהרי כתובים בלשון "ונתתי", "ושלחתי", "והפקדתי" - על כרחך הקדוש ברוך הוא, שהיכולת בידו לעשות כן - אמרן.

ולהכי, כיון שהם קללה לרבים, והקדוש ברוך הוא עצמו אמרן - יש לחוש בהן ביותר, ואין פוסקין.

ו

אילו

הללו

שבתורת כהנים -

בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן

[ברוח הקודש, תוס']. דכתיב: "יככה ה'", "ידבק ה' בך", על כרחך דמשה אמרן. וכך אמר: אם תעברו על מצוותיו - הוא יפקיד עליכם וכו'. ולהכי - פוסקין בהם.

לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם

[היה קורא במרוצה ובקושי]

קמיה דרב הונא

בקריאת

ארורי

שבמשנה תורה.

אמר לו

רב הונא:

אכנפשך

אם רצונך בכך - יכול אתה לפסוק! ד

לא שנו

דאין מפסיקין -

אלא

ב

קללות שבתורת כהנים, אבל

בקללות

שבמשנה תורה

-

פוסק.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים

-

קודם עצרת.

וקללות

שבמשנה תורה

-

קודם ראש השנה.

מאי טעמא?

אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה

.

ותמהינן:

בשלמא שבמשנה תורה,

שנקראין קודם ראש השנה -

איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה.

אלא

קללות

שבתורת כהנים,

שנקראות קודם עצרת,

אטו עצרת ראש השנה היא,

דאמרת כדי שתכלה שנה וקללותיה?!

ומבארינן:

אין. עצרת נמי ראש השנה היא. דתנן: ובעצרת

נידונין

על פירות האילן.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים: סתור! וילדים

יאמרו לך:

בנה! סתור

כעצת הזקנים,

ואל תבנה

.

מפני שסתירת זקנים

-

בנין, ובנין נערים

-

סתירה.

וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה.

ששמע לעצת הילדים, ולא שעה לעצת הזקנים - ונכשל בכך [עיין מלכים א' פרק י"ב כל המעשה].

תנו רבנן

: ב

מקום שמפסיקין

לקרות בתורה

בשבת שחרית

-

שם קורין במנחה.

במקום שהפסיקו לקרות

במנחה

-

שם קורין

בתורה

ב

יום

שני.

במקום שהפסיקו לקרות

בשני

-

שם קורין בחמישי.

במקום שהפסיקו לקרות

בחמישי

-

שם קורין לשבת הבאה.

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית

-

שם קורין במנחה, ו

כן

בשני, ובחמישי, ולשבת הבאה.

אמר רבי זירא: הלכה

-

מקום שמפסיקין בשבת שחרית

-

שם קורין במנחה, ובשני, ובחמישי, ולשבת הבאה.

ותמהינן:

ולימא

רבי זירא:

הלכה כרבי יהודה?