מגילה 2b — תלמוד אויף ייִדיש

והכי קשיא ליה:

ומי אמר רבי יהודה

ד

בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה?

ורמינהי

ממתניתין דלקמן:

אמר רבי יהודה: אימתי

הכפרים מקדימין ליום הכניסה, ב

מקום שנכנסין בשני ובחמישי

לעיירות לדין.

אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי,

אין בו קולא לבני הכפרים, ו

אין קורין אותה

-

אלא בזמנה.

משמע, דב

מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא

-

קרינן

ביום הכניסה,

ואפילו בזמן הזה,

ולא חיישינן להא דמסתכלין בה?!

ו

סלקא אדעתין, דמשום הכי -

מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה.

ותמהינן:

ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה

דמתניתין -

אדרבי יהודה

דברייתא,

מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה,

הא בברייתא תני דרבי יהודה אמרה?!

ומבארינן:

רב אשי שמיע ליה, דאיכא דתני לה

לברייתא

כרבי יהודה, ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה. ומדקשיא ליה דרבי יהודה

דברייתא -

אדרבי יהודה

דמתניתין, תריץ ו

אמר: מאן דתני לה כרבי יהודה

-

לאו דווקא. מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה

-

דווקא,

דודאי רבי יוסי בר יהודה אמרה. ובאמת פליג רבי יוסי בר יהודה - ארבי יהודה דמתניתין, וסבר, דאין קורין אותה - אלא בזמנה.

שנינו במשנתינו:

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכ ו'.

מנהני מילי,

דהמוקפין חומה קורין בט"ו?

אמר רבא, דאמר קרא: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו'

עושים את יום ארבעה עשר". והרי נאמרו במקרא קודם לכן שני ימים: ארבעה עשר וחמשה עשר.

ומד

אמר קרא ד

פרזים

[ערים שאין מוקפות חומה, ונקראות "פרזים" משום שמתוך שאין להן חומה - ישיבתן נפוצה ופרוצה] עושין

בארבעה עשר,

מכלל ד

מוקפין

עושין

בחמשה עשר,

דשדייה לקרא ד"חמשה עשר" - אמוקפין.

ומקשינן:

ואימא

ד

פרזים

עושין

בארבעה עשר,

אבל

מוקפין כלל

ו

כלל לא

עושין , והאי דאמר קרא חמשה עשר - שדי ליה אשושן, שעושין בט"ו כדרך שעשו בשעת הנס?

ומתרצינן:

ו

כי בני מוקפין

לאו ישראל נינהו,

דאמרת דלא יעשו את ימי הפורים כלל?!

ועוד,

הא

"מהודו ועד כוש" כתיב

[ואף על גב דלא כתיב האי לישנא בעניינא דעשיית ימי הפורים, הא כתיב "בכל מדינות המלך אחשורוש", דהיינו נמי מהודו ועד כוש], ואם כן, על כרחך דגם במוקפין עושין את ימי הפורים! וכיון דרק בני פרזים עושין בי"ד, שמעינן מינה, דבני מוקפין - עושין בט"ו.

ומקשינן:

ואימא

ד

פרזים

עושין

בארביסר,

כדכתיב במגילה, ואילו

מוקפין

עושין

בארביסר, ו

גם

בחמיסר, כדכתיב: "להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה",

דמשמע, שיעשו את הפורים שני ימים!? ומתרצינן:

אי הוה כתב

קרא:

"את יום ארבעה עשר וחמשה עשר"

הוה משמע

כדקאמרת,

דיעשו את שני הימים. אבל

השתא דכתיב: "את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר", אתא

מלת

"את"

בתרא -

ופסיק

,

למימר ד

הני

פרזים -

בארבעה עשר, והני

מוקפין -

בחמשה עשר.

ומקשינן:

ואימא

ד

פרזים

עושין

בארביסר,

ואילו

מוקפין,

שלא נקבע זמנם בפירוש,

אי בעו

יעשו

בארביסר, אי בעו

יעשו

בחמיס ר?

ומתרצינן:

אמר קרא "בזמניהם".

ודרשינן:

זמנו של זה

פרזים,

לא זמנו של זה

מוקפין. ואם כן, על כרחך דזמנם של מוקפין - בחמשה עשר דווקא .

ומקשינן:

ואימא

דיעשו מוקפין

בתליסר,

וקרא דכתיב "חמשה עשר" - נימא דמיירי בשושן, שיעשו הם בט"ו כבשעת הנס? ומתרצינן: כיון שלא מצינו שייחד הכתוב זמן למוקפין, מסתברא דיעשו

כ

בני

שושן,

שעושין בחמשה עשר כבשעת הנס.

אשכחן עשייה

דמשתה ויום טוב, דפרזים עושין בי"ד. דהא קרא ד"על כן היהודים הפרזים וגו' עושים את יום ארבעה עשר וגו'" - בעשיה מיירי.

אבל

זכירה

קריאת המגילה -

מנלן?

ואמרינן: ילפינן לה מהקישא. ד

אמר קרא: "והימים האלה נזכרים ונעשים", איתקש זכירה

-

לעשייה,

דעבדינן לתרוויהו בחד יומא .

ואמרינן:

מתניתין

דאמרה דכרכין המוקפין חומה שקורין בט"ו, היינו דווקא מוקפין מימות יהושע בן נון -

דלא כי האי תנא

:

דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש

-

קורין בחמשה עשר.

מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה?

משום דמדמינן

כי

[כמו]

שושן. מה שושן

-

מוקפת חומה מימות אחשורוש, וקורין

בה

בחמשה עשר, אף כל

עיר

שמוקפת חומה מימות אחשורוש

-

קורין

בה

בחמשה עשר.

ותנא דידן,

דתלה במוקפין מימות יהושע בן נון,

מאי טעמא?

יליף

גזירה שוה

"פרזי"

-

"פרזי"

.

כתיב הכא

במגילה:

"על כן היהודים הפרזים", וכתיב התם

בכיבוש ממלכת עוג על ידי משה ויהושע: "ויתן ה' אלקינו בידינו גם את עוג וגו' ונלכד את כל עריו וגו' ערים בצרות חומה גבוהה וגו'

לבד מערי הפרזי הרבה מאד".

מה להלן,

בכיבוש ממלכת עוג - מיירי בערים

מימות יהושע בן נון

,

אף כאן,

במגילה, מיירי בפרזים

מימות יהושע בן נון.

ואם הוקפה לאחר מכן, לא חשיבא מוקפת לענין מגילה.

והוינן בה:

בשלמא רבי יהושע בן קרחה

-

לא אמר כתנא דידן,

דבעינן מוקפין מימות יהושע, משום

דלית ליה

גזירה שוה ד"

פרזי"

\-

"פרזי",

שלא למד האי גזירה שוה מרבותיו [ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא אם למדה מרבותיו].

אלא תנא דידן, מאי טעמא לא אמר כרבי יהושע בן קרחה

דיליף משושן?

ותמהינן:

מאי טעמא?!

משום

דהא אית ליה

גזירה שוה ד

"פרזי"

-

"פרזי",

דהכי יליף מרביה, למילף הך גזירה שוה!

ומבארינן,

הכי קאמר

הגמרא: אי ילפת לה מגזירה שוה,

אלא שושן,

היאך קבעוה בחמשה עשר?

דעבדא כמאן

? לא כפרזים,

שהרי פרזים עושין בי"ד

! ולא כמוקפין,

שהרי לא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע ?!

אמר רבא, ואמרי לה

שאמרה

כדי

[שם חכם ]:

שאני שושן, הואיל ונעשה בה נס,

שניתן להם להרוג בשונאיהם שני ימים, ועל כרחם לא נחו עד ט"ו, להכי קבעו כך לדורות.

ומקשינן:

בשלמא לתנא דידן,

דסבירא ליה דבעינן מוקפת מימות יהושע בן נון, ורק שושן שאני,

היינו דכתיב: "מדינה ומדינה ועיר ועיר".

דמשמע דיש מנהג חלוק במדינות, ומנהג חלוק בערים. דהאי דכתיב

"מדינה ומדינה"

-

לחלק בין

המוקפות חומה, דהיינו בין

מוקפין חומה מימות יהושע בן נון,

שקורין בט"ו -

למוקפת חומה מימות אחשורוש,

שקורין בי"ד .

והאי דכתיב

"עיר ועיר" נמי

-

לחלק בין

הפרזים, דהיינו,

בין שושן

-

לשאר עיירות,

דשושן, אף על פי שאינה מוקפת מימות יהושע, קורין בה בט"ו.

אלא לרבי יהושע בן קרחה,

דאמר, דאף מוקפות מימות אחשורוש - קורין בט"ו,

בשלמא

קרא ד

"מדינה ומדינה", לחלק בין

מוקפין מימות אחשורוש - לשאינן מוקפין אתא, דהיינו, בין

שושן

-

לשאר עיירות.

אלא "עיר ועיר" למאי אתא,

הא לדידיה אין עוד חילוק בין מוקפת למוקפת, או בין פרזים לפרזים?

אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא?

הא לדידיה נמי תקשי! ד

כיון דאית ליה

גזירה שוה ד"

פרזי"

-

"פרזי",

לחלק בין מוקפות מימות יהושע - לפרזים, קרא ד

"מדינה ומדינה",

דאמרת דאתא לחלק בין מוקפת מימות יהושע, למוקפת מימי אחשורוש -

למה לי,

הא ילפינן לה מגזירה שוה?

אלא,

האי

קרא

ד"מדינה ומדינה" -

לדרשה

אחריתא

הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא.

דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו

אף על פי שאינו נראה עמו,

וכל הנראה עמו

אף על פי שאינו סמוך [כדמפרש לקמן] -

נידון ככרך.

ולהכי סמך קרא "עיר ועיר" ל"מדינה", למימר דעיר הסמוכה למדינה - תהא כמותה .

ו

עד כמה

חשיב סמוך, שיהא נדון ככרך?

אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא

והיינו שיעור

מיל

.

ותמהינן:

ולימא

בפירוש

מיל,

ואמאי קאמר: כמחמתן לטבריא?

ומבארינן:

הא קא משמע לן, דשיעורא דמיל כמה הוי

-

כמחמתן לטבריא

.

והשתא מייתינן עוד מימרות דרבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא, אגב הך דאמר לעיל בשיעור מיל

[

ולהלן בדף ג' ע"א, יתבאר המשך המקרא ד"מדינה ומדינה"

]:

ואמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר

אבא

: האותיות

מנצפ"ך

,

שהן האותיות הכפולות שבא"ב [שיש להן שתי צורות, צורה אחת כשהאות באה באמצע מילה, וצורה אחרת כשבאה בסוף מילה], ה

צופים

נביאי הדורות -

אמרום

.

וסלקא אדעתין השתא, דהם חידשום.

ותמהינן:

ותסברא? והכתיב: "אלה המצות

אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" , ודרשינן מהאי קרא

שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה,

משעת נתינתה, דדווקא אלה הן המצוות, ותו לא!

ועוד, האמר רב חסדא

: מכיון שהיו האותיות חקוקות בלוחות משני עבריהם [כדכתיב: "מזה ומזה הם כתובים" ],