טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
קידושין 39a — תלמוד אויף ייִדיש
קידושין 39a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — קידושין 39a
ניתני
התנא של המשנה את שניהם בשוה:
או זה וזה
"
יורד ולוקח
", כי רק ספק מותר בחוץ לארץ,
או זה וזה
"
יורד ולוקט
", שגם ודאי מותר, כאשר לא לקט הישראל את האיסור בעצמו.
ומשנינן: אכן צריך לגרוס במשנה בשניהם בשוה, והראיה:
האמר ליה שמואל לרב ענן: תני,
שנה את המשנה בלשון זאת:
או זה וזה
"
יורד ולוקח
",
או זה וזה
"
יורד ולוקט
". כי ערלה וכלאים, בשניהם האיסור בחוץ לארץ הוא רק מדרבנן, ולכן דינם שוה.
מר, בריה דרבינא, מתני ליה
היה גורס במשנה בשניהם
לקולא.
דהיינו,
זה וזה,
בין ערלה ובין כלאים,
יורד
הגוי
ולוקט
אפילו כשהאיסור ודאי,
ובלבד שלא ילקוט
הישראל עצמו
ביד
.
אמר ליה לוי לשמואל: אריוך!
[כינוי לשמואל]
ספק לי,
לקוט בשבילי פירות ערלה שלא בפני,
ואנא איכול.
כי לגבי הדבר מותר, שמאחר ואינני יודע שהוא פרי ערלה, כי לא ראיתי שהוא נלקח מעץ ערלה, הרי דינו כספק ערלה בחוץ לארץ, ומותר.
רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי,
היו לוקטים אחד לשני פירות ערלה בלי להודיע לשני שהוא ערלה, כדי שיוכל השני לאכול ממנו.
אמרי חריפי דפומבדיתא: אין ערלה
נוהגת
בחוצה לארץ
כלל.
שלחה רב יהודה לקמיה דרבי יוחנן,
לשאול כיצד לנהוג באלה המקילין לגמרי בערלה בחוץ לארץ.
שלח ליה
רבי יוחנן:
סתום ספיקא.
התר להם ספק ערלה. אולם, מאחר והם כל כך מקילין בערלה, אל תדרוש זאת ברבים, אלא רק הורה להם בצינעא שספק ערלה מותר.
ואבד ודאה,
גם זאת תחמיר להם, מאחר והם מקילין, שלא תתיר להם לספק אחד לשני ערלה, אלא תאבד אתה את פירות הערלה בידים.
והכרז על פירותיהן
של המקילין
שטעונים גניזה
מחשש ערלה.
וכל האומר: אין ערלה בחוץ לארץ, לא יהא לו
"
נין ונכד
[מיכה ב ה]
משליך חבל
[חולק נחלה]
בגורל בקהל ה'
", כאשר ישובו לארץ ישראל.
והוינן בה:
ואינהו,
חריפי דפומבדיתא,
כמאן סברוה?
מי מהתנאים מקל כל כך שהם סוברים כמותו? ומשנינן: הם סברו
כי הא דתניא: רבי אלעזר ברבי יוסי אומר משום רבי יוסי בן דורמסקה, שאמר משום רבי יוסי הגלילי, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי, שאמר משום רבי אליעזר הגדול: אין ערלה בחוץ לארץ
.
ומקשינן:
ולא!?
וכי סבר רבי אליעזר שלא נוהגת ערלה בחוץ לארץ?
והאנן תנן
במשנתנו:
רבי אליעזר
[שהוא רבי אליעזר הגדול]
אומר: אף החדש.
שהוא מוסיף על התנא קמא האוסר ערלה וכלאים בחוץ לארץ, וסובר שגם חדש אסור בחוץ לארץ.
ומשמע
שלגבי ערלה הוא מודה לתנא קמא!
ומשנינן:
תני,
גרוס במשנה כך: רבי אליעזר אומר:
חדש.
כלומר, שהוא חולק על התנא קמא וסובר ש"חדש" בלבד אסור בחוץ לארץ, ואילו ערלה וכלאים דינן כשאר מצוות התלויות בארץ, שאינן נוהגות בחוץ לארץ.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ערלה בחוץ לארץ
אסורה מ
הלכה למשה מסיני
.
אמר ליה רבי זירא לרב אסי: והתניא: ספק ערלה, בארץ
ישראל
אסור, בסוריא מותר, (בחוצה לארץ יורד ולוקט
).
ולדבריך, שערלה בחוץ לארץ אסורה מן התורה, מדוע ספק ערלה שם מותר, והרי ספיקא דאורייתא לחומרא?
אישתומם כשעה חדא.
שתק רבי אסי מעט והרהר מה לענות.
אמר ליה רבי אסי: אימא, כך נאמר
במפורש בהלכה למשה מסיני:
ספיקא מותר
, ורק
ודאה אסור
.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לוקין על
הכלאים דבר תורה.
הזורע כלאים בחוץ לארץ חייב מלקות מן התורה.
אמר ליה רבי אלעזר ברבי יוסי
לרבי אסי:
והאנן תנן: הכלאים
בחוץ לארץ, איסורם הוא
מדברי סופרים!
ואיך אתה אומר שחייבים על כך מלקות מן התורה?
והשיב לו רבי אסי:
לא קשיא. כאן,
במשנה, מדובר
בכלאי הכרם,
שזרע שני מיני זרעים ביחד עם גרעין ענבים, וזה אסור רק מדברי סופרים בחוץ לארץ.
כאן,
מה שאמרתי שכלאיים אסורים בחוץ לארץ מן התורה,
בהרכבת האילן,
שאסור להרכיב על האילן ענף ממין אילן אחר, וזה אסור מן התורה אפילו בחוץ לארץ.
ו
כמו שדרש
שמואל.
דאמר שמואל
: נאמר [ויקרא יט יט] "את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים".
כיון שלא אמר הכתוב "ושמרתם את חקתי", אלא
"את חוקותי תשמרו",
משמע שהכתוב בא לומר:
חוקים שחקקתי לך כבר
מאז ומעולם אותם תשמרו. דהיינו, שמובר הכתוב במצוות שכבר נצטוו נח ובניו, ואלו הן:
"בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כ לאים".
ובאיזה כלאים מדובר שאסורים לבני נח?
הרי אנו דורשים בהיקש "שדך" ל"בהמתך"
:
מה
"
בהמתך
" - מדבר הכתוב
בהרבעה,
שמרביע בעל חי ממין אחד על בעל חי ממין אחר,
אף
"
שדך
" מדבר
בהרכבה,
שמרכיב ענף אילן על אילן ממין אחר. וזה בלבד אסור לבני נח, ולא כלאים של זריעה, שבהם לא נאסרו בני נח.
ומעתה, אנו מוסיפים לדרוש בהיקש זה:
מה,
כמו איסור הרבעה של
"בהמתך" נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ,
שהרי הוא חובת הגוף ואינו תלוי בארץ,
אף
"
שדך
", איסור הרכבת האילן,
נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ
.
ומקשינן:
ואלא הכתיב
"
שדך
"! ומשמע שאיסור הרכבת האילן נוהג רק בארץ ישראל שמיוחדת לך, ולא בחוץ לארץ, שאינה מיוחדת לך, שהרי אותה לא הקנו אותה לך מן השמים?
ומשנינן:
ההוא
קרא,
למעוטי זרעים שבחוץ לארץ.
המיעוט של "שדך" עולה רק על הלשון של "לא תזרע", שמשמעו זריעת כלאים, דהיינו איסור כלאי הכרם שאינו נוהג בחוץ לארץ [מן התורה]. אבל הרכבת האילן, אסורה אף בחוץ לארץ.
רב חנן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא,
היו מהלכין בדרך [בחוץ לארץ].
חזיוהו
ראו
לההוא גברא, דקא זרע זרעים
ממינים שונים
בהדי הדדי
ביחד.
אמר ליה
אחד מהם לחבירו:
ניתי מר, נשמתיה.
יבוא מר, וינדה אותו, משום שעבר על איסור דרבנן של כלאים בחוץ לארץ.
אמר
ליה חבירו:
לא חווריתו!
הלכות כלאים אינן ברורות לך, כי רק כלאי הכרם אסורים בחוץ לארץ כאשר הוא זורע גרעין של ענבים ביחד עם שני מיני זרעים אחרים, אבל לזרוע שני מיני זרעים בלבד מותר לגמרי בחוץ לארץ, כפי שיבואר לקמן.
ותו חזיוהו לההוא גברא דקא זרע חטי
ושערי,
זרעוני חטה ושעורה,
בי גופני,
בין עצי הגפנים.
אמר ליה
אחד מהם לחבירו:
ניתי מר, נשמתיה,
על שעבר על איסור כלאי הכרם.
אמר ליה: לא צהריתו!
הלכות כלאי הכרם אינן מאירות לך, שהרי:
וכי
לא קיימא לן כרבי יאשיה, דאמר
: שאינו חייב על כלאי הכרם
עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן
מענבים
במפולת יד,
שתחילת הזריעה של שלשתם תהא יחד בכלאים, ולא שזרע שני מיני זרעונים בין גפנים הנטועים מכבר.
רב יוסף
[היה בבבל]
מערב ביזרני,
כמה מיני זרעים,
וזרע
ביחד בשדה [ולא בכרם].
אמר ליה אביי: והאנן תנן: הכלאים
אסורים בחוץ לארץ
מדברי סופרים!
וכיצד אתה זורע כלאים?
אמר ליה
רב יוסף:
לא קשיא: כאן
המשנה האוסרת זריעת כלאיים בחוץ לארץ, מדברת
בכלאי הכרם
.
כאן,
מה שאני זורע, זה
בכלאי זרעים,
מיני זרעים בלבד, בלא תערובת גרעין של ענב, וזה מותר בחוץ לארץ.
והטעם שכלאי זרעים מותרים אפילו מדרבנן בחוץ לארץ, ואילו כלאי זרעים אסורים הוא:
כלאי הכרם,
שאיסורם חמור,
דבארץ
ישראל
אסורים
הם אפילו
בהנאה, בחוץ לארץ נמי גזרו בהו רבנן
.
אבל
כלאי זרעים,
שאיסורם קל,
דבארץ
ישראל עצמה
לא אסרי בהנאה,
בחוץ לארץ נמי לא גזרו בהו רבנן
כלל.
הדר אמר רב יוסף: לאו מילתא היא דאמרי!
אלא אפילו כלאי זרעים אסורים בחוץ לארץ מדרבנן. וראיה לדברי מהא
דרב זרע גינתא דבי רב,
את הגינה שהיתה לצורך התלמידים שיאכלו מהירק שבה, זרע רב בצורת "
משארי משארי",
ערוגות ערוגות, כל מין בערוגה נפרדת בפני עצמה.
מאי טעמא
מדוע הקפיד רב לזרוע כל מין בערוגה נפרדת, על אף שהיה בחוץ לארץ?
לאו
, האם לא
משום עירוב עירובי כלאים
שלא יהיו כלאים של זרעים.
הרי שגם כלאי זרעים אסור בחוץ לארץ [שהרי רב היה בבבל].
אמר ליה אביי
: לא בגלל המנעות מאיסור כלאים עשה רב כן.