טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
כתובות 38b — תלמוד אויף ייִדיש
כתובות 38b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — כתובות 38b
אימא "בתולה
", נאמר שמילת "בתולה" היא הבאה
לגזירה שוה
, ולעולם חייב הוא אף על הבעולה,
ו
אילו
"אשר לא אורסה
" ללמד הוא בא,
פרט לנערה שנתארסה, ונתגרשה
,, לומר שאין לה קנס כלל!?
ומשנינן:
מסתברא
כי הכתוב
"אשר לא אורסה
", הוא זה שבא
לגזירה שוה
.
שהרי
אין סברא לפוטרה מן הקנס, כיון ש
אני קורא בה "נערה בתולה
".
ותמהה הגמרא:
אדרבה!
נאמר שמלת
"בתולה
" באה
לגזירה שוה
ולא למעטה מקנס לגמרי,
שהרי אני קורא בה "אשר לא אורסה
"!? ומשנינן:
מסתברא
, שהבעולה פטורה מן הקנס והמאורסת אינה פטורה, כי:
הא
בעולה -
אישתני גופה
[נשתנה גופה מבתולה לבעולה] ואין פגמה רב כל כך.
ו
אילו
הא
מאורשת -
לא אישתני גופה
.
ושואלת הגמרא:
ורבי יוסי הגלילי
הלומד מ"אשר לא אורשה" שהמאורשת אין לה קנס -
האי סברא
שהאונס משלם שקלים והמפתה משלם חמשים כסף
מנא ליה?
שהרי לדבריו אין "אשר לא אורשה" מופנה ללמוד הימנו גזירה שוה של אונס ומפתה זה מזה!?
ומפרשינן:
נפקא ליה
האי סברא לרבי יוסי הגלילי
מ
הא
דתניא
:
כתוב בפרשת מפתה:
"כסף ישקול כמוהר הבתולות
". הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס, כדי ללמד
שיהא זה
, מנין השקלים במפתה,
כמוהר הבתולות
. דהיינו מנין חמשים כסף המפורש אצל אונס.
ומוהר הבתולות
, שהוא הקנס המפורש אצל אונס,
כזה
, כמו התשלום של מפתה, שהוא כסף שקלים.
וכאן שבה הגמרא לברייתא שהובאה לעיל, שלרבי עקיבא הבא על נערה המאורסה שנתגרשה יש לה קנס וקנסה לאביה; ותמהה:
קשיא דרבי עקיבא
דברייתא
אדרבי עקיבא
של משנתנו, שאמר: אכן יש לה קנס, אבל קנסה לעצמה!?
ומשנינן:
תרי תנאי, ואליבא דרבי עקיבא
תנאים הם שנחלקו בדעתו של רבי עקיבא כיצד היא שיטתו.
ומקשינן:
בשלמא רבי עקיבא דמתניתין
, הסובר שיש לה קנס לעצמה, היינו טעמא, משום ד
לא אתיא גזירה שוה ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי
, אי אפשר שיהא "אשר לא אורשה" יוצא מידי פשוטו לגמרי, ולכן סובר התנא דמשנתנו אליבא דרבי עקיבא, שבהכרח בא הכתוב לומר שהקנס הוא לעצמה.
אלא לרבי עקיבא דברייתא
תיקשי, וכי
אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי
, וכי אפשר להוציא את המקרא מפשוטו לגמרי, ולומר שאין הפרש כלל בין נערה המאורשה לזו אשר לא אורשה!?
אמר רב נחמן בר יצחק: קרי ביה
בפשט הכתוב
"אשר לא ארוסה
" בשעת הביאה, כי היות וחייב הוא מיתה, אין הוא משלם קנס.
ותמהה הגמרא: וכי צריכה התורה לכתוב "אשר לא ארוסה", והרי כבר ידענו ש
ארוסה בת סקילה היא
, ומ"לא יהיה אסון" למדנו שאדם החייב מיתה פטור מן התשלומין, ואם כן למה לי "אשר לא ארוסה"!?
ומשנינן: הוצרכה התורה להשמיענו דין "קם ליה בדרבה מיניה" בקנס, כי
סלקא דעתך אמינא: הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס
, שכל קנס חידוש הוא, לכן
אף על גב דמיקטיל משלם
.
קא משמע לן שאף הקנס נפטר מדין "קם ליה בדרבה מיניה".
ומקשינן:
ולרבה, דאמר
: אכן
חידוש הוא שחידשה תורה בקנס
, ולכן
אף על גב דמיקטיל
הרי הוא
משלם, מאי איכא למימר!?
ומשנינן:
סבר לה
רבה
כרבי עקיבא דמתניתין
, המפרש את פשוטו של מקרא לנערה שנתארסה וכבר נתגרשה ללמד שקנסה לעצמה, ולא למד "קם ליה בדרבה מיניה".
תנו רבנן: קנסה
של כל אנוסה ומפותה
למי
[כך סלקא דעתין בהבנת הברייתא]?
יש אומרים:
לאביה
.
ויש אומרים: לעצמה
.
ותמהה הגמרא:
לעצמה
-
אמאי!?
והרי קנס האנוסה והמפותה לאביה הוא, וכנאמר בתורה!?
אמר
פירש
רב חסדא
: אין הברייתא מדברת בסתם אנוסה, אלא
הכא
בברייתא
בנערה שנתארסה ונתגרשה עסקינן
.
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי עקיבא דמתניתין
, הסובר שקנסה לעצמה,
ורבי עקיבא דברייתא
, הסובר שקנסה לאביה.
אמר אביי: בא עליה, ומתה
קודם שנגמר דינו לשלם את הקנס, הרי זה
פטור
מן הקנס.
שנאמר: "ונתן לאבי הנערה
", ומשמע שהנערה היא חיה,
ולא לאבי מתה
.
ומבארת הגמרא:
מלתא דפשיטא ליה לאביי
שאם מתה הנערה הרי הוא פטור מן הקנס, דבר זה
מיבעיא ליה לרבא
[נסתפק בו רבא, לפי פירושו של מר בר רב אשי בספיקו, וכפי שיתבאר בהמשך הסוגיא].
דבעי רבא
: נערה שנבעלה ולא הספיק האב להעמיד את הבועל בדין עד שמתה, והגיע זמן בגרותה בהיותה בקבר; ואילו היתה חיה היה הקנס לעצמה, היות ולא עמדה בדין עד שבגרה, ואולם אם הגיע זמן בגרותה בקבר מסתפק רבא: האם
יש "בגר" בקבר, או אין "בגר" בקבר?
ומבארת הגמרא את הספק: זה פשיטא ליה לרבא, שאם מתה הנערה קודם העמדה בדין, לא פקע חיוב הקנס, ואולם יש להסתפק:
האם
יש בגר בקבר, ו
נמצא שהקנס צריך להיות לעצמה, ומאחר שמתה, הרי שהקנס
דבנה הוי
[של בנה הוא, שהוא יורשה].
או דלמא אין בגר בקבר, ו
אם כן
דאביה הוי
, של אביה הוא הקנס, ככל שאר הנערות שאביהן מקבל את תשלום הקנס, ולא הן עצמן?