כריתות 27b — תלמוד אויף ייִדיש

מתניתין:

המפריש חטאתו ומת

-

לא יביאנו בנו תחתיו,

לא עבור אביו, משום שאין כפרה למתים, ולא עבור עצמו .

לא יביאנו מחטא אל חטא,

ו

אפילו הפריש על חלב שאכל אמש

-

לא יביאנה על חלב שאכל היום, שנאמר

: [

ויקרא ד

]

"קרבנו על חטאתו"

-

עד שיהא קרבנו לשם חטאתו.

גמרא:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: "קרבנו"

-

בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן אביו

.

יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אביו מן

[על] עבירה

הקלה על החמורה

[שהוא התחייב בה],

או מן החמורה

של אביו

על הקלה

שלו,

אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה? תלמוד לומר: "קרבנו"

-

בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבנו של אביו.

יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שהרי אין מגלח נזירותו על בהמה שהפריש אביו

לנזירותו.

אבל יוצא במעות שהפריש אביו

לקניית קרבנותיו, ו

אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, שהרי אדם מגלח נזירותיו על מעות שהפריש אביו, בזמן שהן סתומים

, שלא פירש אביו באיזה מעות יקנה כל קרבן מקרבנות הנזיר,

ולא בזמן שהן מפורשין?

תלמוד לומר: "קרבנו"

-

בקרבנו הוא יוצא, ואין יוצא בקרבן אביו.

יכול לא יצא אפילו במעות שהפריש

אביו

אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, אבל יוצא בקרבן שהפריש

הוא עצמו

לעצמו, אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה? תלמוד לומר: "קרבנו על חטאתו"

-

עד שיהא לשם חטאת

81 .

יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה, שכן אם הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם, על הדם והביאה על החלב

-

שהרי לא מעל ולא כיפר

, וכפי שיבואר להלן.

אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה או מן החמורה על הקלה ומן הקלה על החמורה, שכן אם הפריש לעצמו מעות על החלב והביאן על הדם, על הדם והביאן על החלב

-

שהרי מעל וכיפר?

תלמוד לומר: "קרבנו על חטאתו"

-

עד שיהא קרבנו לשם חטאו.

מאי

"

לא מעל ולא כיפר

"?

תרגמא רב שמואל בר שימי קמיה דרב פפא, הכי קאמר: כיון דלא מצי מעיל

להוציאו לחולין שהרי קרבן אינו יוצא לחולין גם אם נהנים ממנו,

כפורי נמי לא מכפר,

שאינו יכול לשנות קדושתה.

הואיל וכך

בקדושתה קאי ו

לא מצי משני

.

אבל מעות, כיון דאי משני מעיל, ומייתי קרבן מעילה

, אימא בתחלה נמי מייתי,

שיכול לשנות מקדושה לקדושה .

קא משמע לן

קרא ד"קרבנו על חטאתו" דלא מצי לשנות מקדושה לקדושה אפילו מעות.

.

מתניתין:

מביאין מהקדש כשבה

ממעות שהפריש אדם לקנות מהם כשבה לחטאתו, יכול הוא לשנותם ולקנות מהם

שעירה

לחטאתו.

וכן להיפך,

מהקדש שעירה

יכול לקנות

כשבה,

ששניהם ראויין לקרבן חטאת.

ומהקדש כשבה ושעירה,

אם הפריש מעות לצורך כשבה או שעירה יכול לשנותן ולהביא מהמעות

תורין ובני יונה

לחטאתו, כדמפרש לקמן.

ומהקדש תורין ובני יונה

יכול להביא

עשירית האיפה

סולת למנחת חטאת.

כיצד?

אדם שחייב בקרבן עולה ויורד ו

הפריש

מעות

לכשבה או לשעירה

בעודו עשיר ו

העני,

שנעשה עני לפני שהספיק לקנותם -

יביא

מהמעות הללו

עוף,

תורין או בני יונה, והעודף מהמעות יוצא לחולין . ואם

העני,

שנעשה עני ביותר,

יביא

מהמעות

עשירית האיפה.

הפריש

מעות

לעשירית האיפה

בעודו עני ביותר, ו

העשיר

-

יביא עוף!

יוסיף כסף ויקנה תורין או בני יונה. ואם

העשיר

יותר יוסיף כסף ו

יביא כשבה

או

שעירה.

גמרא:

והוינן בה:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן

: נאמר בפרשת קרבן עולה ויורד, לגבי עשיר המביא כשבה או שעירה לחטאתו "וכפר עליו הכהן

מחטאתו"

. וכן לגבי עני המביא עוף נאמר "וכפר עליו הכהן

מחטאתו"

. ובעני ביותר המביא עשירית האיפה נאמר "וכפר עליו הכהן

על חטאת ו".

מה תלמוד לומר

"מחטאתו" ו"על חטאתו"? ללמד הוא בא. ש

מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה

-

שעירה, ומהקדש שעירה

-

כשבה, ומהקדש כשבה ושעירה

-

תורים ובני יונה, ומהקדש תורים ובני יונה

-

עשירית האיפה. כיצד? הפריש

מעות

לכשבה או לשעירה והעני יביא עוף

. העני

ביותר

יביא עשירית האיפה.

או

הפריש

מעות ל

עשירית האיפה והעשיר יביא עוף. העשיר

ביותר

יביא כשבה או שעירה.

או

הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו,

שנפל בהם מום, ובינתיים נעשה עני, הרי כשפודה אותם,

אם רצה יביא בדמיהן עוף

87 .

אבל, אם

הפריש עוף ונסתאב

-

לא יביא בדמיו עשירית האיפה,

אפילו אם נעשה עני ביותר. לפי

שאין לעוף פדיון!

שלא נאמר פדיון אלא בבהמה.

ומנין אנו לומדין את כל הדינים האלה?

לכן נאמר "מחטאתו",

דמשמע מקצת מחטאתו! דהיינו, שאם הפריש מעות לכשבה או לשעירה והעני יכול להביא ממקצת הדמים הללו - עוף. וכן בעוף

נאמר "מחטאתו" שאם הפריש מעות לעוף והעני ביותר יכול להביא ממקצת הדמים - עשירית האיפה.

ובעשירית האיפה נאמר

"על חטאתו",

דמשמע שאם העשיר יוסיף על המעות הללו שהפריש לעשירית האיפה ויביא עוף, או אם העשיר יותר יוסיף ויביא כשבה או שעירה.

ומבארינן:

ואיצטריך למכתב "מחטאתו" גבי כשבה או שעירה, ואיצטריך למכתב

נמי

גבי עוף. דאי כתיב קרא גבי הקדש כשבה או שעירה, הוה אמינא

דוקא אם

הפריש

מעות ל

כשבה

יכול לחללם על עוף. דאמרינן ד

כי מיעני, מהלין מעות נחלינון

[יחללם]

על עוף, דנייתי עוף

משום

דכשבה ועוף תרווייהו מיני דמים נינהו,

ששניהם קרבנות דמים הם, שזורקים מדמם על המזבח.

אבל, עשירית האיפה, דלאו מיני דדמים נינהו,

הרי

אי לא כתיב קרא "מחטאתו" גבי עוף, הוה אמינא כי מפריש מעות לקינו

עבור התורים או בני היונה

ומיעני

-

לא מייתי

ממעות אלו

עשירית האיפה,

משום

דלאו מיני דדמים הוא,

ואינו דומה לעוף,

אלא מייתי עשירית האיפה מן ביתיה,

ממעות אחרים,

והלין מעות דאפריש

לצורך העוף -

יפלו לנדבה

לנדבת ציבור .

אהכי הדר כתיב קרא "מחטאתו" גבי עוף למימרא: דמהקדש דעוף נמי מייתי עשירית האיפה!

ומאי טעמא כתיב "על חטאתו" גבי עשירית האיפה

ולא גבי עוף?

דאי כתיב "על חטאתו" גבי עוף הוה אמינא

דוקא

כי מפריש מעות לקינו והעשיר, הוא דמוסיף עליהון

מעות

ומייתי כשבה או שעירה, דתרווייהו מיני דמים נינהו

.

אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר

אימא

אי לא העשיר טובא

שעדיין עני הוא אלא שכבר אינו עני ביותר

נייתי עוף

ממעות אחרים.

ואם העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה

ממעות אחרים.

והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה.

אהכי כתיב קרא בעשירות

, גבי כשבה או שעירה,

ובדלות

גבי עוף,

"מחטאתו" "מחטאתו", וגבי דלי דלות

בעשירית האיפה כתיב

"על חטאתו"

-

למדרש כדאמרינן

. שגם ממעות של עוף יביא עשירית האיפה כשהעני, וממעות של עשירית האיפה יכול להביא עופות ובהמה כשהעשיר.