כריתות 15a — תלמוד אויף ייִדיש

דתנן

: לענין איסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד:

שחטה

לאם

ו

אח"כ שחט

את בת בתה

[ועדיין לא עבר על שום איסור שרק "אותו ואת בנו" אסור, ולא אותו ואת בן בנו],

ואח"כ שחט את בתה

ויש בשחיטה זו של הבת שתי עבירות של "אותו ואת בנו": האחת שהיא בתה של האם שכבר נשחטה, והשניה, שהיא אמה של בת הבת שכבר נשחטה, מכל מקום אינו

סופג

אלא

את הארבעים

, דהיינו מלקות אחת בלבד. לפי שיש כאן רק מעשה שחיטה אחד ושם אחד של איסור, ששניהם הם איסור "אותו ואת בנו".

סומכוס אומר משום רבי מאיר: סופג שמונים

, שתי מלקיות. הרי שסומכוס מחייב חטאות נפרדות על שתי עבירות שהם משם אחד ובמעשה אחד.

אמר רבא: דלמא לא היא,

ד

עד כאן לא אמר רבי יוחנן בן נורי הכא

דחייב שלש חטאות

אלא משום דשמות מוחלקין

הן.

דמיתקריא "חמותו", ומיתקריא "אם חמותו", ומיתקריא "אם חמיו"

.

אבל גבי אותו ואת בנו, דכולהו "אותו ואת בנו" מיקריין, ואין

הם

שמות מוחלקין, לא

אמר רבי יוחנן בן נורי דחייב שתי מלקיות כסומכוס אלא מלקות אחת בלבד כרבנן .

אמר רב נחמן בר יצחק: דלמא

סומכוס אינו סובר כרבי יוחנן בן נורי. ד

עד כאן לא קאמר סומכוס

דחייב שתים

אלא גבי אותו ואת בנו, ד

שתי המלקיות על שחיטת הפרה האמצעית חיובן הוא מחמת

גופין מוחלקין

, דהיינו שתי פרות. שמלקות אחת היא מכח שחיטת אמה של הפרה האמצעית, והשניה מכח שחיטת בתה של הפרה האמצעית.

אבל הכא

, בחמותו, הרי אף שמכח שלש נישואין של שלשת נשיו נאסרה אשה זו בשלש איסורין של חמותו ואם חמותו ואם חמיו ולכאורה הוי כגופין מוחלקין, מכל מקום כאילו

דאין גופין מוחלקין

הן, ד

אימא

סומכוס

כרבי אבהו אמר רבי יוחנן סבירא ליה.

דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן

: נאמר "ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה.

שארה הנה, זימה היא". הכתוב עשאן לכולן זימה אחת!

דגלי קרא דדינם כגוף אחד ואינו חייב עליהן אלא חטאת אחת [עפ"י ביאור הערוך לנר והגהות בן אריה] .

מתניתין:

אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליס

בשוק שמוכרין שם בהמות

של עימאום

[שם העיר] בשעה

שהלכו ליקח בהמה למשתה

סעודת הנישואין של

בנו של רבן גמליאל

: [להודיע שבחם שאעפ"י שהיו טרודים, היו עוסקים בדברי תורה. תו"י] .

הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו

בשוגג -

מהו?

האם

חייב

חטאת

אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת.

אמרו לי

רבן גמליאל ורבי יהושע: זה

לא שמענו

.

אבל שמענו

כיוצא בזה:

הבא על חמש נשיו

כשהן

נדות, בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת. ורואין אנו שהדברים

, השאלה ששאלת,

קל וחומר

הוא שחייב שלש חטאות, ובגמרא יתבארו הדברים.

גמרא:

והוינן בה:

היכי דמי

שאלת רבי עקיבא?

אילימא כדקתני

שבא על שלש נשים שאחת מהן אחותו, והשניה אחות אביו, והשלישית אחות אמו, אם כן

מאי תיבעי ליה?

והא פשיטא שחייב שלש חטאות. ש

הרי

גם

שמות מוחלקין

הן, שכל אחת היא איסור לאו בפני עצמו, ו

הרי גופין מוחלקין?

ומתרצינן:

אלא, הכי קתני: הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא

גם

אחות אמו

[לקמן מפרש כיצד יתכן] -

מהו?

האם

חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת.

וצדדי הספק הם:

מי אמרינן: הרי שמות מוחלקין

הן.

או דלמא הרי אין גופין מוחלקין?

אמרו לו

רבן גמליאל ורבי יהושע: זה

לא שמענו

.

אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת

בהעלם אחד

שחייב על כל אחת ואחת משום נדה.

וראינו שהדברים קל וחומר: ומה הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת,

בהעלם אחת,

שהן שם אחת

, שלאו אחד של נדה יש על כולן, ובכל זאת

חייב על כל אחת ואחת

. הבא על

אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו שהן שלש שמות

, שכל אחת היא איסור לאו נפרד,

אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת

.

ואמרינן:

איכא למיפרך

הקל וחומר: ד

מה לחמש נדות שכן גופין מחולקין

הן, הלכך דין הוא שיתחייב חטאת נפרדת על כל גוף. מה שאין כן בשאלת רבי עקיבא שגוף אחד היא .

אלא

מהכא ילפינן

אמר קרא "ערות אחותו גלה"

והאי קרא מיותר [עיין לעיל סוף דף ב] כדי ללמד

לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו

חטאת בפני עצמה על כל איסור ואיסור, דהיינו שלש חטאות .

אמר רב אדא בר אהבה: משכחת לה

שאשה אחת תהא אחותו ואחות אביו ואחות אמו

ברשיעא בר רשיעא, שבא אביו על אמו

[של אביו]

והוליד שתי בנות, וחזר

האב

ובא על אחת מהן

מבנותיו

והוליד בן, ובא בנו

זה

על

הבת השניה של אביו שהיא

אחות אמו, שהיא אחותו

מאביו [שלשניהם אב אחד],

שהיא אחות אביו

מהאם [שלשניהם אם אחת]

דהוה ליה

האי בן

רשיעא בר רשיעא

70 .

תנו רבנן: בא עליה

על אחת מכל העריות בשוגג,

וחזר ובא עליה, וחזר ובא עליה

, וכל הביאות היו בהעלם אחד -

חייב על כל אחת ואחת

, לפי שהביאות מחלקות,

דברי רבי אליעזר

71 .

וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת

, הואיל וכולן בהעלם אחד נעשו, ואין הביאות מחלקות.

ומודים חכמים לרבי אליעזר בבא על חמש נשיו נדות בבת אחת

בהעלם אחד

שהוא חייב על כל אחת ואחת

. ד

הואיל והוא גרם להן

לנשותיו להביא כל אחת חטאת לכן גם הוא חייב בחמש חטאות כמספר החטאות שהוא גרם לנשותיו להביא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מי אמרינן: הואיל והוא גרם להן? ! והתניא

: בא על ערוה אחת חמש ביאות, כאשר

הוא,

הבועל, עשאן

בהעלם אחת

שלא נודע לו באמצע.

והיא,

הנבעלת, עשאתן

בחמש העלמות,

שנודע לה בין כל ביאה וביאה שחטאה.

הוא אינו חייב אלא אחת, והיא חייבת על כל אחת ואחת.

[גירסא אחרת - שבא על חמש נשים חמש ביאות על כל אחת, והוא היה בהעלם אחת בכולן, והן היו בחמש העלמות כל אחת. הוא חייב חטאת אחת על כל אשה והן חייבות חמש חטאות, כל אחת מהן].

ואי אמרינן "הואיל" היה צריך גם הוא להביא חמש חטאות [על כל אשה] שהרי הוא גרם לאשה להביא חמש חטאות?

ומתרצינן:

אלא אימא

בדברי חכמים שלכן הם מודים בחמש נשיו נדות -

הואיל וגופין מוחלקין

הן.

איבעיא להו: קצר

בשבת כגרוגרת [שזה השיעור שחייבין עליו סקילה במזיד וחטאת בשוגג], וחזר

וקצר

כגרוגרת בהעלם אחד.

מה לי אמר רבי אליעזר?

מה יאמר רבי אליעזר בזה, האם גם כאן הוא יחייב שתי חטאות?

וצדדי הספק הם: האם

טעמא דרבי אליעזר התם

בחמש ביאות

משום דהא עבד תרתין

שני מעשים, ו

אמטול להכי

, ולכן

אמר

ד

חייב על כל אחת ואחת

.

ו

אם כן

הכא נמי

חייב שתים,

ד

הא

עבד תרתין

.

או דלמא טעמיה דרבי אליעזר התם, משום דאי אפשר לו לערבן לביאות זו בזו

לעשותם ביחד, הלכך כל ביאה יש לה חשיבות בפני עצמה. ו

אמטול להכי אמר

רבי אליעזר ד

חייב על כל אחת ואחת

.

אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחת, כיון דאפשר לו לערב שתי גרוגרות

ולקצרם

בבת אחת,

הלכך אין חשיבות לכל קצירה בפני עצמה, ו

אינו חייב אלא אחת. מאי?

אמר רבה: טעמא דרבי אליעזר התם, משום דעבד תרתי

ו

הכא נמי הא עבד תרתי.

ורב יוסף אמר: טעמא דרבי אליעזר התם, משום דאי אפשר לו לערבן אבל אפשר לו לערבן אינו חייב אלא אחת

72 .

איתיביה אביי לרבה

: תניא:

רבי אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות

שאם עשה אב מלאכה ותולדה שלה בהעלם אחד חייב שתים.

ודייקינן: דוקא בגלל שזה אב וזה תולדה לכן הוא חייב שתים.

הא

אם עשה

אב

מלאכה

ו

חזר ועשה אותו

אב

מלאכה

בבת אחת, פטור

על השניה ואינו חייב אלא אחת. כלומר, בהעלם אחד.

ואי אמרת

ד

טעמא דרבי אליעזר משום דקעבד תרתי, אמאי פטור

על שני אבות? דהכא נמי הרי עבד תרתי.

ומתרצינן:

אמר מר בריה דרבא: אנא ורב נחומי בר זכריה תרגימנא

לברייתא זו כדי שלא יקשה ממנה לרבה:

הכא במאי עסקינן: בדלית

, ענף של גפן

המודלה

, הרוכב

על גבי

עץ

תאינה,

וקצצן את ענף הסרק ואת הפרי מהתאינה

בבת אחת

, ויש כאן אב ותולדה. על התאינה עבר באב מלאכה של קוצר ועל הענף עבר רק משום תולדה דקוצר. ו

משום הכי מחייב רבי אליעזר

שתים אעפ"י שעשאם במעשה אחד

הואיל ושמות מוחלקין

הן שזה אב וזה תולדה,

וגופין מוחלקין

בשני אילנות הן .

דכוותה

מה שדייקנו "הא אב ואב פטור" דהיינו

קצר וקצר, היכי משכחת לה דמיפטר?

על כרחך בכי האי גוונא באב ותולדה, דהיינו

כגון

שקצר מעץ אחד

שתי גרוגרות בבת אחת

. ועל כן פוטר רבי אליעזר שם כיון שעשאן במעשה אחד וגם אין שם שמות מוחלקין שהרי זה וזה אב, ולא גופין מוחלקין, שעץ אחד הוא.

אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת

בשני מעשים

חייב

שתים לרבי אליעזר, כרבה.

מתניתין:

ועוד שאל רבי עקיבא

את רבן גמליאל ורבי יהושע:

אבר המדולדל בבהמה

שנתלש מהבהמה אך נשאר עדיין מחובר בה בצורה רופפת -

מהו?

האם דינו כנתלש לגמרי, ואבר שנתלש מבהמה חיה מטמא כנבלה. או שדינו כמחובר עדיין לבהמה ואינו מטמא.

אמרו לו

: זה

לא שמענו אבל שמענו

כיוצא בזה:

אבר המדולדל באדם שהוא טהור

. שאין דינו כנתלש לגמרי, שאז הוא מטמא כמת.