הוריות 8a — תלמוד אויף ייִדיש

עוד אמרו בברייתא:

ושוין

חכמים ורבי,

שאין

המשיח

מביא

שום

אשם תלוי

1 .

והוינן בה:

מנלן?

ומבארינן:

דכתיב

באשם תלוי "

וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג

והוא לא ידע".

ודרשינן: מי שחטאו בשגגת מעשה בלבד, הוא מתכפר באשם תלוי, אך לא משיח, שחטאו תלוי גם בהעלם דבר!

ודרשה זאת היא רק לדעת חכמים הסוברים שבכל עבירה אין חייב המשיח אלא בשגגת מעשה עם העלם דבר.

ואילו

רבי

הסובר שבעבודת כוכבים חייב המשיח על שגגת מעשה בלבד,

סבר

, שכך דרשו מפסוק זה:

מי שכל חטאו

[דהיינו: שבכל עבירה חיובו בחטאת, תלוי]

בשגגה

בלבד, הוא זה שמתכפר באשם תלוי,

יצא זה

[הכהן המשיח]

שאין כל חטאו בשגגה.

שהרי בעבודת כוכבים בלבד הוא חייב על שגגת מעשה כשלעצמה, אבל בשאר המצוות אינו חייב על שגגת המעשה כשלעצמה,

אלא ב

שגגת מעשה עם

העלם דבר!

ומקשינן:

מידי "כל

שגגתו

" כתיב

בפסוק, שנוכל לדרוש כי רק מי שכל חטאו בשגגה בלבד, הוא המתחייב באשם תלוי?

ומתרצינן:

אין!

הרי מקרא זה כתוב בלשון שניתן לדרוש ממנו שרק מי שכל חטאו בשגגה מביא אשם תלוי.

דאם כן

כדברך, שאפילו מי שחיוב קרבנו תלוי בהעלם דבר, גם הוא מביא אשם תלוי ,

נכתוב "

וכפר עליו הכהן

על שגגתו"

. ו

למה לי

ההוספה שהוסיף הכתוב וכתב "

אשר שגג"?

אלא הא קא משמע לן

בהוספה זו,

דעד דאיכא כל חטאו בשגגה

רק בו דיבר הכתוב, ולא במשיח שאין כל חטאו בשגגה, שהרי בשאר מצוות הוא חייב רק בצירוף העלם דבר.

ו

אילו

רבנן

שסוברים כי גם בעבודת כוכבים חייב הכהן המשיח רק בהעלם דבר עם שגגת מעשה, הם דורשים פסוק זה כפשוטו, ולא מיתור התיבות "אשר שגג", וכך דרשו:

מי שחטאו בשגגה

בלבד, הוא מביא אשם תלוי,

יצא משיח שאין חטאו בשגגה, לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.

מתניתין:

אין בית דין חייבין

להביא קרבן,

עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת

3 .

אבל אם הורו בדבר שחיובו אשם אינם חייבים. ושני טעמים לכך : האחד, שנאמר באשם "ואם נפש אחת" ובית דין אינם נחשבים "נפש אחת". והשני כי באשם חייבים גם על מזיד, ואם כן לא שייך בו העלם דבר, שהוא התנאי לחיוב בית דין.

וכן המשיח

אינו חייב להביא פר, אלא אם הורה וחטא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

אך הוא חייב להביא קרבן אשם כמו כל יחיד שחטא, שהרי גם הכהן המשיח נכלל ב"נפש אחת" האמורה באשם.

ו

כמו כן,

לא

חייבים בית דין להביא פר ושעיר על הוראה בטעות

בעבודת כוכבים, עד שיורו

היתר

על דבר,

פרט מהלכות עבודה זרה,

שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

גמרא:

מנלן

שאינם חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?

דתניא: רבי אומר: נאמר כאן

בבית דין שהורו בטעות "ונודעה החטאת אשר חטאו

עליה

"

,

ונאמר להלן בפרשת עריות "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה

עליה

" - מה להלן בפרשת עריות אמור הכתוב ב

דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן

בהוראת בית דין, דיבר הכתוב ב

דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

אשכחן צבור, משיח מנלן?

ילפינן מהכתוב "אם הכהן המשיח יחטא

לאשמת העם"

-

הרי משיח כצבור

5 .

נשיא

מנלן שאינו חייב בשעיר אלא אם שגג במעשה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?

יליף

גזירה שוה

מצות

-

מצות

מצבור.

כתיב גבי נשיא "ועשה אחת מכל מצות

ה' אשר לא תעשנה"

וכתיב בצבור "ועשו אחת מכל מצות

ה' אשר לא תעשינה".

מה צבור

אינם חייבים אלא על

דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא

אינו חייב עד שיעשה בשגגת מעשה

דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

וכן

יחיד

אינו מביא את קרבן החטאת שלו על שגגת מעשהו, אלא אם חטא בשגגה בדבר שזדונו כרת, ד

אמר קרא "ואם נפש" וילמד

דינו של יחיד הנכתב

תחתון, מ

נשיא הנכתב

עליון

[מלפניו].

שנינו במשנה:

ולא בעבודת כוכבים עד שיורו

בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. והוינן בה, הרי רק לגבי חיובם בשאר מצות למדנו גזרה שוה מפרשת עריות שזדונה כרת ושגגתה חטאת, אלא

בעבודת כוכבים מנלן

שאין בית דין חייבים עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?

דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה

בפר ושעיר, ואין בה גזרה שוה לעריות,

יכול יהו חייבין

על הוראתה

אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת,

כגון המגפף או המנשק עבודה זרה שאין חיובו בכרת אלא בלאו גרידא?

נאמר כאן

בהוראת עבודה זרה "

מעיני", ונאמר להלן

בשאר המצוות "

מעיני", מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אשכחן צבור ש

אינם חייבים אפילו בעבודת כוכבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת,

יחיד, נשיא, ומשיח, מנלן

שחיוב קרבנם בעבודת כוכבים הוא רק בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?

אמר קרא

בקרבן חטאת יחיד [במדבר טו] "

ואם נפש אחת"

-

אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח, כולן בכלל "נפש אחת" הן, וילמד תחתון

[יחיד, נשיא ומשיח שנכתבו באחרונה]

מן העליון

[צבור, הנכתב ראשונה]. ונדע כי כמו שציבור אין חייבין קרבן בעבודת כוכבים אלא כשחטאו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, הוא הדין לנשיא ומשיח שאינם חייבין קרבן אלא אם חטאו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

ושבה הגמרא עתה לברר את עיקרו של הלימוד שאין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

ומקשה:

הניחא למאן דמפיק לה ל"עליה" לגזרה שוה,

ואינו צריך לה לדרשה אחרת, יתכן לומר

כדאמרן,

שמקרא זה מלמדנו בגזירה שוה שאין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

אלא לרבנן, דמפקי לה ל"עליה"

לדרשה אחרת, ללמד

לעריות וצרות,

שפטורות מיבום, והיינו ללמד שאם אשת אחיו שנפלה לפניו ליבום אסורה עליו באיסור ערוה [מלבד איסור אשת אח], הרי היא פטורה מן היבום, וכן צרתה של ערוה זו שהיתה נשואה לאחיו פטורה מן היבום, אף שהיא עצמה אינה ערוה עליו. ולדבריהם אי אפשר ללמוד בגזירה שוה להוראת בית דין מפרשת עריות, ואם כן

דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, מנא להו?

ומתרצינן:

נפקא להו מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה,

שבפסוק האמור בעבודת כוכבים "

תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. והנפש אשר תעשה ביד רמה ... " הוקשה

כאן

כל התורה כולה לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים

האמורה בפרשה זו, היא דבר

שחייבים על זדונו כרת

[שנאמר בה "הכרת תכרת"]

ועל שגגתו חטאת, אף כאן

בשאר המצוות

שחייבין

[היחיד, הנשיא והמשיח] להביא קרבן חטאת, אין הם חייבין אלא

על

דבר ש

זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

אשכחן

מקור לכך ש

יחיד

ו

נשיא ומשיח

אין מביאין חטאתם אלא כשעשו דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת

, בין

שחטאו

בעבודת כוכבים בין בשאר מצות,

שהרי הוקשו בפרשה זאת כל המצוות של יחיד לעבודה זרה, ועדיין

צבור מנלן

שאינו מתחייב פר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?

יליף,

צבור הכתוב

עליון,

בתחלת הפרשה,

מתחתון,

מיחיד הכתוב בסופה, ונלמד ממנו שגם לציבור אין חיוב קרבן, בין על עבודת כוכבים בין על שאר המצוות, אלא כשיש בחטא כרת במזיד וחטאת בשגגה .

והוינן בה:

ורבי

שלמד גזירה שוה "עליה - עליה" מעריות שאין חייבים קרבן אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת,

הא דרבי יהושע בן לוי

שלמד מהקש, שהוקשה כל התורה לעבודת כוכבים,

מאי עביד ליה

?

ומשנינן:

מפיק ליה לכדתניא: לפי שמצינו

באנשי עיר הנדחת שעבדו עבודת זרה במזיד,

שחלק הכתוב בין

דינם של

רבים

שעבדו

ל

בין דינם של

יחידים

שעבדו, שהרי אם

רבים

[רוב העיר] עבדו הם נהרגים

בסייף, וממונן אבד

שדינו בשריפה, ואילו אם עבדו רק

יחידים

[מעוט העיר], מיתתם

בסקילה, וממונן פלט

נשאר,

יכול נחלוק

גם

בקרבנותיהם

כשעבדו בשגגה, ויביאו הרבים שעבדו קרבן, שאינו דומה לקרבן יחיד, ולא לקרבן צבור של כלל ישראל .

תלמוד לומר "תורה אחת יהיה"

וגו', ללמדנו שכל העושים בלא הוראה דינם אחד. ולפיכך גם אנשים רבים של עיר הנדחת נחשבים כיחידים, וכל אחד מהם מביא שעירה לחטאת.

מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא

משמע כי הטעם להשוות בין קרבן יחיד ורבים הןא רק משום

דלא חלק הכתוב

בין אנשי עיר הנדחת המרובים למעטים, וכללן יחד ב"תורה אחת".

הא

אם לא היה לנו לימוד מ"תורה אחת", אלא היה מ

חלק

הכתוב בין רבים למעטים,

הוה אמינא נחלוק

בקרבנותיהם, ואם רוב אנשי העיר עבדו עבודה זרה נחייבם בקרבן מיוחד, השונה מקרבן יחיד ושונה מקרבן ציבור שעשה בהוראת בית דין, ואם כן יקשה ממה נפשך:

מאי נייתי?

אם נאמר

נייתי פר צבור,

הרי אין זה קרבן מיוחד, שהרי

בשאר מצות הוא דמייתו

קרבן שכזה, ולא יתכן שקרבן של רוב אנשי עיר הנדחת ישווה לקרבן של רוב ישראל, כי הרי אילו רוב ישראל עבדו עבודה זרה, אינם נעשים עיר הנדחת, ובהכרח שקרבנם חלוק .

ואם נאמר

נייתי פר לעולה ושעיר לחטאת,

הרי גם זה אינו קרבן מיוחד, שהרי

צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו.

ואם נאמר

נייתי שעיר,

הרי

נשיא

ששגג

בשאר מצות הוא דמייתי.

ואם נאמר

נייתי שעירה,

הרי

יחיד נמי היינו קרבנו?!

ומתרצינן: בכל זאת

איצטריך

לכתוב "תורה אחת", כי

סלקא דעתך אמינא, צבור מייתי פר לעולה ושעיר לחטאת,

ואילו

הני,

רוב אנשי עיר הנדחת שעשו בשגגה,

נייתי איפכא

-

פר לחטאת ושעיר לעולה.

אי נמי,

לולי ההקש של "תורה אחת" היינו אומרים שישארו רבים אלו במצב ש"

צריך

לחלוק בקרבן

ואין לו תקנה"

, כיוון שאי אפשר לחלוק בקרבנם, ולא יביאו קרבן כלל. ולכך

קא משמע לן

ההקש מ"תורה אחת", שהם צריכים להביא כל אחד שעירה לחטאת, כדין כל יחיד שעבד עבודה זרה בשוגג.

והוינן בה:

דכולי עלמא

סברו

מיהת, דכי כתיבי הני קראי

"וכי תשגו" ו"תורה אחת" [האמורים בפרשת שלח]

בהוראת עבודת כוכבים הוא דכתיבי. מאי משמע

מהיכן מוכח שבפסוקים אלו מדובר בעבודת כוכבים?

ומתרצינן:

אמר רבא, ואי תימא רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי

[שם אמורא]: נאמר בפרשה זו הפסוק "

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה

", ומשמעותו שמדובר מצוה שנחשבת ככל המצוות האלה -

איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות, הוי אומר זה עבודה זרה.

שכל המודה בעבודה זרה הרי הוא כופר בכל התורה .

דבי רבי תנא: אמר קרא "

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה

אשר דבר ה' אל משה"

ומשמע ששמעו בני ישראל את דבורו של הקב"ה אל משה,

וכתיב

מאידך "

אשר צוה ה' אליכם ביד משה",

שמשמעותו כי בני ישראל לא שמעו את דיבור ה' עם משה, אלא שרק ציווים נאמר "ביד משה",

איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה

ששמעו בני ישראל עצמם בהר סיני,

וצוה

אותם גם

על ידי משה,

מבלי שישמעו הם עצמם את הציווי מפי משה,

הוי אומר זו עבודת כוכבים,

שכלל ישראל שמעו מפי הקב"ה בעצמו במעמד הר סיני את שתי הדברות הראשונות "אנכי" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים".

וכ

דתנא רבי ישמעאל: "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום!

ובנוסף לכך נצטוו על כך פעמים רבות נוספות על ידי משה כגון "לא תשתחוה לאל אחר".