גיטין 85b — תלמוד אויף ייִדיש

רבי יהודה אומר

: צריך לכתוב גם "

ודן,

וגט זה,

דיהוי ליכי מינאי,

שיהיה לך ממני, יהא

ספר תירוכין

ספר גירושין,

ואגרת שבוקין

ואיגרת עזיבה ממני,

וגט פטורין

וגט כריתות,

למהך

ללכת

להתנסבא

להנשא

לכל גבר דיתצביין

לכל אדם שתרצי להנשא לו", אבל אם יהיה כתוב בגט רק הרי את מותרת לכל אדם, אין הוכחה שכוונתו לגרשה בגט זה, ויש מקום לפרש שמגרשה בדיבור, ומה שמוסר לה את הגט אינו אלא לראיה על הגירושין.

גופו של

עיקר הנוסח של לשון

גט שחרור

שכותבין לשפחה כנענית -

הרי את בת חורין, הרי את לעצמך

.

גמרא:

פשיטא,

ואין ספק בדבר, שאם

אמר לה לאשתו,

כתב לאשתו בגיטה

הרי את בת חורין

, במקום לכתוב הרי את מותרת לכל אדם,

לא אמר ולא כלום,

לפי שהוא לשון שחרור שפחה מעבדות, ואין זה לשון גירושי אשה -

וכן פשיטא שאם

אמר לה לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם, לא אמר ולא כלום,

דאין זה לשון שחרור אלא לשון גירושי אשה, ועדיין היא משועבדת למלאכה .

אבל יש להסתפק באופן ש

אמר לה לאשה הרי את לעצמך, מהו?

מה כוונתו:, האם

לגמרי קאמר לה,

ומגורשת גמורה היא,

או

שמא

למלאכה קאמר לה,

שמעשה ידיה, שעד היום היו שייכים לבעל, יהיו מעכשיו שלה, ואין כוונתו לגרשה ממנו לגמרי.

אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע

מהא

דתנן

-

גופו של גט שחרור, הרי את בת חורין הרי את לעצמך

-

ויש ללמוד קל וחומר שלשון הרי את לעצמך הוא לשון גירושין -

ומה עבדא,

עבד כנעני,

דקני ליה גופיה,

שגופו קנוי לאדונו, מכל מקום

כי אמר ליה הרי את לעצמך, קני גופיה.

אם הוא אמר לו הרי את לעצמך, העבד יוצא לחירות וקונה את עצמו,

אשה, דלא קני גופה,

שהרי אין לבעל קנין בגוף האשה,

לא כל שכן

שאם אמר לה הרי את לעצמך היא מגורשת.

אמר ליה רבינא לרב אשי

:

אמר ליה לעבדו

כתב לעבדו בגט שחרור:

אין לי עסק בך, מהו?

האם זה לשון של שטר שחרור או לא?

אמר ליה רב חנין לרב אשי, ואמרי לה

ויש אומרים ש

רב חנין מחוזנאה

הוא שאמר

לרב אשי

-

תא שמע

מהא

דתניא

-

המוכר עבדו לעובד כוכבים

קנסוהו חכמים שצריך לפדותו מידי העובד כוכבים, ומכל מקום אינו חוזר להיות עבדו, אלא אחר שפודהו מהעכו"ם

יצא לחירות. ו

אף על פי שהעבד יוצא לחירות,

צריך

הוא לקבל

גט שחרור מרבו ראשון

.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים

שאינו יוצא לחירות ללא גט שחרור, אלא

שלא כתב עליו אונו

[שטר, ולקמן יבואר מהו השטר שכותב לו],

אבל

אם

כתב עליו אונו

אינו צריך גט שחרור, אלא

זהו שחרורו!

השטר מהוה שטר שחרור.

מאי אונו,

מהו שטר אונו?

אמר רב ששת: דכתב ליה, לכשתברח ממנו

מן העכו"ם,

אין לי עסק בך

, ולכך כשיוצא מן העכו"ם אינו צריך גט שחרור.

ומוכח, שלשון אין לי עסק בך מהוה לשון שחרור:

שנינו במשנה:

רבי יהודה אומר

שצריך לכתוב בגט -

ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין.

במאי קמיפלגי?

במה נחלקו רבי יהודה ורבנן אם צריך לכתוב בגט ודן או לא?

רבנן סברי, ידים

שאין מוכיחות, כל דיבור חלקי, אפילו שאינו מוכיח את כוונתו בדיבור הזה,

הויין ידים

כאילו אמר לה את הדיבור המלא,

ו

לכן

אף על גב דלא כתב לה "ודן",

ואין לנו הוכחה מגוף הגט שהוא רוצה לגרש אותה בגט זה, בכל זאת

מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה,

כיון שאנו רואים שהגט יוצא מתחת ידה יש לנו ראיה שכוונתו לגרשה בגט זה.

ורבי יהודה סבר, ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים,

היכן שאמר דיבור חלקי, שלא מוכח בבירור כוונתו באותו דיבור, אינו נחשב לדיבור,

ו

לכן -

טעמא דכתב לה ודן,

דוקא אם הוא כותב, ודן

דמוכחא מילתא

שיש לנו הוכחה

דבהאי גיטא קא מגרש לה,

שהוא מתכוין לגרש אותה בגט זה.

אבל לא כתב לה ודן, אמרי,

יש מקום לטעות ש

בדיבורא גרשה,

שמתכוין לגרש בדיבורו שאומר לה הרי את מותרת לכל אדם,

ו

מה שנתן לה

שטרא

את הגט אינו אלא ל

ראיה בעלמא הוא

שיהא לה עדות והוכחה שהיא פנויה.

בכדי להבין את הסוגיא הבאה עלינו להקדים את לשון טופס הגט !

פטרית יתיבי ליכי,

פטרתי אותך לעצמך,

אנת

את

פלונית בת פלוני, דהוית אינתתי מקדמת דנא

שהיית אשתי מזה זמן,

וכדו

וכעת

פטרית

פטרתי,

ושבקית

ועזבתי,

ותרוכית

ושלחתי

יתיכי

אותך

די תהויין

כדי שתהיי

רשאה

רשאית

ושלטאה

ושולטת

בנפשייכי

בנפשך,

למהך

ללכת

להתנסבא

ולהנשא

לכל מאן דיתיצבייין

עם כל מי שתרצי,

ואינש לא ימחי בידייכי

ושום אדם אינו רשאי למחות בידך

מן יומא דנן

מיום זה

ולעלם

והלאה.

ודן,

וזה

דיהוי ליכי מינאי,

יהיה לך ממני

ספר תירוכין

ספר גירושין,

ואגרת שבוקין

ואיגרת עזיבה ממני

כדת משה וישראל

.

ועכשיו הגמרא מבארת כמה דינים שנוגעים לדקדוק כתיבת הגט:

אמר אביי

:

האי מאן דכתב גיטא,

כשהסופר כותב את הגט יזהר ש

לא לכתוב ודין

עם יו"ד

דמשמע ודין

[בחיריק], שאז יהא משמע כאילו אמר לה אני מגרשך רק אם על פי דין אני חייב לגרשך, אבל אם על פי דין אין אני חייב לגרשך לא תתגרשי ,

אלא

יזהר לכתוב

ודן

בלא יו"ד.

ו

כן יזהר ש

לא לכתוב איגרת

עם יו"ד,

דמשמע איגרת,

שאז יהא משמע שמגרש אותה ב"איגרת" [בפתח תחת הרי"ש] מלשון גג, והרי צריך לגרשה בגט

אלא

יזהר לכתוב

אגרת

.

ו

כן יזהר ש

לא לכתוב לימהך

עם יו"ד,

דמשמע,

שאז יהא משמע, ש

לי

תהיי

מהך,

מחמת הספר הזה, והרי אינו בא אלא לגרשה.

ו

כן יזהר ש

לא לכתוב למחך

במקום למהך,

דמשמע

שאז יהא משמע

כי חוכא

כאילו בא לצחוק עליה, וכדי שלא יראה כחי"ת צריך להבדיל שיהא אויר בין רגל הה"י לגגו.

וכשכותב לה שנותן לה את הגט

דיתיהוייין,

כדי שתוכל להנשא לכל מי

דיתיצבייין

שהיא רוצה, צריך לדקדק לכתוב את המילה דיתיהוייין ב

תלתא

בשלשה יודי"ן, וכן כשכותב

דיתיצבייין

צריך לכתוב את זה ב

תלתא יודי"ן

, שאילו יכתוב בשני יודי"ן

דמשמע,

יהא משתמע בלשון רבים

תהויין ותצביין,

ויהא משמע שבגט זה יותרו כל הנשים שבעולם לינשא.

ו

כשכותב שנותן לה ספר תירוכין ואגרת שבוקין

לורכיה

צריך להאריך

לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשבוקין

, שאילו לא יאריך את הוי"ו,

דמשמע,

יהא משתמע כאילו כתוב

תריכין ושביקין

מלשון רבים, ומשמעותו שספר זה עבור נשים דעלמא ולא עבור אשה זו.

ו

כשכותב לה וכדו פטרית ושבקית,

לורכיה לוי"ו דכדו

יאריך את הוי"ו השני של המילה 'וכדו',

דמשמע,

שאילו לא יאריך את הוי"ו יהא משתמע כאילו כתוב

וכדי

שמשמעותו מלשון כדי - כלומר בלא כלום, ומגרשה בלא ספר כריתות.

ו

כן יזהר ש

לא ליכתוב

בגט

לאיתנסבא

באל"ף,

דמשמע,

שאז יהא משתמע כאילו כתוב בשני מילים

לא יתנסבא

שאסורה להנשא, וזה סתירה למהותו של הגט,

אלא

יכתוב

להתנסבא

בה"י שמשמעותו שתהא מותרת להנשא לכל מי שהיא רוצה.

איבעיא להו: בעינן ודן,

האם ההלכה כדעת רבי יהודה שצריך לכתוב בגט ודן,

או לא בעינן ודן,

או שהלכה כדעת רבנן שלא צריך לכתוב ודן.

תא שמע

-

דאתקין רבא בגיטי,

שרבא תיקן לסופרים לכתוב בגט:

איך פלניא בר פלניא

שמו של המגרש ושם אביו,

פטר ותריך

ומגרש

ית פלוניתא אינתתיה

את פלונית שהיא אשתו,

דהות אינתתיה מן קדם דנא

שהיתה אשתו מזמן, ומגרשה

מיומא דנן ולעלם

מיום זה ואילך.

מדייקת הגמרא -

ואילו "ודן" לא קאמר,

הרי לא הוזכר בדברי רבא שתיקן לסופרים שיכתבו ודן, ומשמע שאין הלכה כרבי יהודה.

ופרכינן:

ולטעמיך,

גם לשיטתך, הרי

כולהו, מי קאמר?

הרי רבא לא הזכיר בתקנתו את שאר הלשונות שמוכרח לכתוב בגט.

אלא

ודאי, שאף על פי שרבא לא הזכיר בתקנתו שצריך לכתוב את שאר הלשונות, מכל מקום ודאי ש

בעינן

שצריך לכתוב אותם, ואם כן אף על פי שלא הזכיר רבא שצריך לכתוב ודן,

הכא נמי בעינן

ודאי שצריך לכתבו.

ולא הוצרך רבא לתקן אלא את הדברים שיש בהם דבר חידוש -

כי מה שתיקן רבא לכתוב

מיומא דנן,

בא

לאפוקי

להוציא

מדרבי יוסי דאמר

לגבי שכיב מרע שרוצה לגרש את אשתו רק על הצד שהוא ימות, ואמר הרי זה גיטך אם אני ימות, אף על פי שמשמע שהגט יחול רק לאחר שימות, והרי אי אפשר ליתן גט לאחר מיתה, מכל מקום סובר רבי יוסי שלא צריך לכתוב שהגט יחול מהיום, כיון ש

זמנו של שטר מוכיח עליו

שכוונתו לגרשה מהיום ולאחר מותו.