גיטין 82b — תלמוד אויף ייִדיש

שרבי אליעזר מתיר

אותה

לכל אדם, חוץ מאותו האיש. וחכמים אוסרים

אותה להינשא לכל אדם, כיון שזה גט פסול.

אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", כולי עלמא מודים שזה גט פסול.

ומבארת הגמרא את טעמם של רבי אליעזר ורבנן, לפי שיטת הברייתא, שרבי אליעזר ורבנן נחלקו ב"על מנת":

מאי טעמא דרבי אליעזר,

הסובר שזה גט כשר? -

מידי דהוה אכל תנאי דעלמא.

משום שזה דומה לכל תנאי רגיל ואינו שיור בגירושין. שהרי בגט זה הוא מתירה לכל אדם, ומה שהיא אסורה להנשא לאדם שהתנה עליו שאם תנשא לו יתבטל הגט, אין זה סתירה להיתר של הגט, אלא אסורה להנשא רק מחמת התנאי שבו.

ורבנן

סוברים, שאין זה דומה לתנאי דעלמא. לפי ש

כל תנאי דעלמא,

אינו פוסל את הגט משום שהוא

לא שייר ליה בגט,

שהרי הגט מתיר אותה לכל אדם. אבל

הכא, שייר לה בגט.

כי היות שאמר לה "על מנת שלא תינשאי לפלוני", נמצא שמחמת התנאי, הגט אינו מתירה לכל אדם, ולכך סוברים חכמים שאינה מגורשת.

וממשיכה הגמרא ומבארת:

ומתניתין, דאוקימנא בחוץ,

משנתנו, שהעמדנו עתה שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באומר לה "חוץ מפלוני" -

מאי טעמא דרבי אליעזר?

מדוע רבי אליעזר סובר שזה גט כשר?

אמר רבי ינאי משום זקן אחד

:

אמר קרא

בפרשת גירושין [דברים כד],

"ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר".

ודורשים חכמים מלשון הפסוק, ש

אפילו לא התירה

בעלה בגט

אלא

רק

לאיש

אחד

אחר, הרי זו מגורשת.

וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם, חוץ מפלוני, שהיא מגורשת.

ורבנן,

מה הם דורשים מהפסוק הזה -

האי "איש",

אין כוונת הכתוב לומר שמספיק שתהיה מותרת לאיש אחד בלבד בגט. אלא אדרבה, צריך שתהא מותרת

לכל איש ואיש.

ואם אמר לה חוץ מפלוני, כיון שלא התיר אותה לכל איש ואיש, אינה מגורשת.

ו

אילו

רבי יוחנן אמר

הסבר אחר בטעמו של רבי אליעזר:

טעמא דרבי אליעזר,

שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא

מהכא

:

נאמר בענין נשואי כהן [ויקרא כא] "

ואשה גרושה מאישה לא יקחו".

ודרשו חכמים מלשון הפסוק, ש

אפילו לא נתגרשה

האשה

אלא מאישה,

אך לא הותרה להנשא לאף אדם, בכל זאת, היא

נפסלה מן הכהונה.

והיינו, אפילו אם לא נתגרשה אלא מבעלה, וכגון שאמר לה "הרי את מגורשת רק ממני, אך אסורה את לכל אדם", בכל זאת היא אסורה לכהונה, מדין "ריח הגט", שפוסל בכהונה -

אלמא, הוי גיטא.

והיינו, כיון שאנו רואים שאפילו אם היא מגורשת רק ממנו ואסורה לכל אדם, בכל זאת היא נפסלת לכהונה, מחמת ריח הגט, ואף שאסורה להנשא לכל העולם, בכל זאת יש לזה שם של גט, הרי כל שכן באופן שהתירה לכל אדם חוץ מפלוני, שגט כזה הוא גט, ומותרת על ידו לכל אדם, חוץ מאותו פלוני.

ורבנן,

מה הם יענו על הראיה של רבי אליעזר מריח הגט, שחוץ מפלוני נחשב לגט כשר -

איסור כהונה שאני.

אף שאסורה לכהונה, אין זה ראיה שזה נחשב לגט כשר, שהרי בכהנים ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות, ולכך אפילו ריח הגט פוסל בהם לכהונה.

אבל לגבי היתר גט הזה להנשא על ידו, הרי זה נחשב לגט פסול .

בעי רבי אבא: בקידושין

-

היאך?

מה יהא הדין בקידושין, אם יאמר "התקדשי לי להאסר לכל אדם באיסור אשת איש, חוץ מפלוני", האם הקידושין כשרים או פסולים -

תיבעי,

יש להסתפק בכך

ל

דעת

רבי אליעזר,

שהאומר "חוץ לפלוני" הרי זה גט כשר.

וכן

תיבעי ל

דעת

רבנן,

הסוברים שאם אמר לה "חוץ מפלוני" הרי זה גט פסול -

תיבעי לרבי אליעזר

-

האם נאמר:

עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא,

לגבי גירושין, שאפילו אם אמר חוץ מפלוני זה גט כשר,

אלא משום דכתיבי

קראי.

משום שלומדים את זה מהפסוקים, וכמו שביארה הגמרא לעיל.

אבל התם,

לגבי קידושין,

קנין מעליא בעינן,

צריך שיקנה אותה קנין שלם, שאוסר אותה על כל העולם, ואם אמר לה חוץ מפלוני אינה מקודשת -

או דלמא,

שמא גם בקידושין יועיל אם קדשה חוץ מפלוני, ומשום שאנו לומדים בהיקש של קידושין לגירושין, לפי שנאמר בפרשת גירושין

"ויצאה והיתה",

מקיש הכתוב הויה [מלשון "התהוות", והיינו קידושין] ליציאה. וכמו שלגבי גט, אם אמר הרי את מגורשת חוץ מפלוני היא מגורשת, הוא הדין בקידושין אם אמר לה התקדשי לי חוץ מפלוני, היא מקודשת.

תיבעי לרבנן

-

האם נאמר:

עד כאן לא קאמרי רבנן הכא

שאינו יכול לשייר,

אלא

לגבי גירושין, משום

דבעינן "כריתות", וליכא,

שהרי הגט צריך לכרות בינו לבינה, ואם הוא משייר את פלוני אין זה כריתות גמורה, שהרי מחמתו היא אסורה על פלוני.

אבל התם,

לגבי קידושין, סוברים רבנן שמספיק

קנין

קידושין

כל דהו,

שאוסר אותה רק על חלק מהעולם, ולא צריך שיאסור אותה לגבי כל העולם -

או דלמא "ויצאה והיתה",

מקיש הכתוב הויה ליציאה. וכמו שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין לא מועיל שיאמר חוץ מפלוני.

לבתר דאיבעיא ליה,

אחרי שרבי אבא נסתפק,

הדר פשטה,

הוא חזר ופשט את ספיקו:

בין ל

דעת

רבי אליעזר,

ו

בין ל

דעת

רבנן, בעינן "ויצאה והיתה".

אנו לומדים בהיקש קידושין מגירושין. ולדעת רבנן, שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני. ואילו לרבי אליעזר, הסובר שאפשר לשייר בגירושין חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין, מועיל אם מקדשה להיאסר לכל העולם חוץ מפלוני.

אמר אביי: אם תמצא לומר,

אם נאמר

איתא לדרבי אבא,

שדברי רבי אבא נכונים הם, שלפי דעת רבי אליעזר אם אמר לה "הרי את מקודשת לי ליאסר על כל העולם חוץ מפלוני", יחולו הקידושין לגבי כל העולם חוץ מאותו פלוני, יהא הדין כך: אם

בא ראובן וקידשה,

שתיאסר על כל העולם

חוץ משמעון

[אחיו של ראובן],

ו

אחר כך

בא שמעון

[שלגביו היא עדיין מותרת, שהרי ראובן אחיו קידשה חוץ ממנו],

וקידשה,

אך לא אסרה על ראובן אחיו, אלא אמר בשעה שקידשה, ש[גם הוא] אוסר אותה על כל העולם, אך

חוץ מראובן

אחיו -

אין קידושי שמעון כלום, כפי שתבאר הגמרא מיד,

ו

לכן, אם לאחר מכן

מתו שניהם,

ראובן ושמעון, הרי היא

מתיבמת,

יכולה היא להתייבם

ללוי,

אחיהם של ראובן ושמעון -

ואין אני קורא בה,

אין אנו אוסרין אותה להתייבם ללוי מחמת הדין של "

אשת שני

אחים

מתים"

-

[אשה שיש עליה "זיקת שני אחים מתים" אסורה להתייבם אלא יוצאת בחליצה. כגון שהיו שלשה אחים, ראובן, שמעון ולוי, ומת תחילה ראובן בלא בנים, ונפלה אשתו של ראובן ליבום לפני שמעון ולוי, ובא שמעון ועשה בא "מאמר" [לא קידשה בביאה כדין יבמה, אלא קדשה בקידושי כסף או שטר, הנקראים ביבמה 'קידושי מאמר'], ולפני שהספיק שמעון לכנוס אותה לאשה, הוא מת, הרי היא נופלת עתה ליבום לפני לוי, האח השלישי, מכח שני מתים: מכח ראובן שהיתה נשואה לו, ומכח שמעון שהיתה מקודשת לו בקידושי "מאמר".

כי היות ושמעון עדיין לא כנס אותה, לא פקעה הזיקה שמכח ראובן, [אבל אם היה שמעון מייבם אותה בביאה היה נפקע הזיקה שהיתה מחמת ראובן ויכולה להתייבם ללוי מכח שמעון], ועכשיו שגם שמעון מת, נוסף עליה זיקה גם מחמת הקידושין של שמעון, וכיון שעכשיו היא זקוקה ליבום ללוי, גם מכח ראובן וגם מכח המאמר של שמעון, אינה יכולה להתייבם, ונחשבת לאשת שני מתים].

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא

היא לא נחשבת לאשת שני מתים -

היות ורק

קידושי דראובן אהנו.

שהרי רק הקידושין של ראובן הועילו וחלו לאסור אותה על כל העולם. אבל

קידושי דשמעון, לא אהנו,

לא הועילו לשום דבר, שהרי להיאסר על כל העולם, היא כבר היתה אסורה מכח הקידושין של ראובן.

ואילו שמעון היה מקדשה סתם, ולא היה אומר "חוץ מראובן", היו הקידושין שלו מועילים לאסור אותה על ראובן, אבל עתה, כיון ששמעון קידש אותה חוץ מראובן, אם כן לא הועילו הקידושין שלו לשום דבר , ולכך אינה נחשבת ל"אשת שני מתים", ומותרת להתייבם ללוי.

ומוסיפה הגמרא ומבארת:

ואלא, "אשת שני מתים"

-

היכי משכחת לה?

איך כן יתכן אופן של אשת שני מתים במקרה של רבי אבא? -

כגון, שבא ראובן וקידשה

ליאסר על כל העולם

חוץ משמעון

אחיו.

ובא שמעון

אחיו

וקידשה סתם,

ולא אמר "חוץ מראובן", ומת גם שמעון, אז היא נחשבת לאשת שני מתים, ומשום -

דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא,

שהרי הקידושין של ראובן הועילו לאסור אותה על כל העולם

וקידושי דשמעון

והקידושין של שמעון

אהנו למיסרא אראובן

הועילו לאסור אותה באיסור אשת איש על ראובן, ולכך כשמת שמעון אינה יכולה להתייבם ללוי, משום שנחשבת לאשת שני מתים .

בעי

הסתפק

אביי

: מה יהא הדין אם

אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מראובן ושמעון"

ועדיין לא מסר לה את הגט,

וחזר ואמר לה

בשעת מסירת הגט שהוא מתיר אותה גם

לראובן ושמעון

-

מהו?

איך נפרש את דבריו:

מי אמרינן,

האם אנו אומרים שכוונתו לחזור בו, ו

מאי דאסר,

מה שאסר אותה בתחילה בתנאי על ראובן ושמעון, עכשיו

שרא,

הוא מתיר אותה אף לראובן ושמעון -

או דלמא,

או שמא נאמר,

מאי דאסר,

מה שהוא אסר אותה בתחילה על ראובן ושמעון,

שרא,

הוא מתיר אותה עכשיו,

ומאי דשרא, אסר.

מה שהוא התיר אותה מתחילה על כל העולם, עכשיו הוא חוזר בו, ובא לאסור אותה, וכוונתו שתהיה אסורה על כל העולם, חוץ מראובן ושמעון.