גיטין 7b — תלמוד אויף ייִדיש

מה הפירוש

"ועיניתיך"?

אמר מר זוטרא: אפילו עני, המתפרנס

בעצמו

מן הצדקה, יעשה צדקה.

ועל ידי זה יתקיים בו ההמשך,

"לא אענך עוד".

לא יוסיף הקדוש ברוך הוא לענותו בעניות.

תני

שנה -

רב יוסף

[בסגנון אחר]:

שוב, אין מראין לו סימני עניות.

שנינו במשנתנו:

רבי יהודה אומר מרקם למזרח כו'

:

ואומרת הגמרא:

למימרא

לאמור [כלומר, מהמשך לשון המשנה משמע] -

שעכו, לצפונה

בסוף הצד הצפוני - של

ארץ ישראל קיימא

נמצאת!

ויש להקשות על זה מדברי התוספתא:

ורמינהו

קשה סתירה לכך מדברי התוספתא [מסכת אהלות פרק יח הלכה ח]:

היה מהלך מעכו

לכזיב

[הנמצאת צפון מזרחית לעכו].

מימינו

של ההולך

ל

צד

מזרח,

הדרך טמאה. משום

הטומאה, שגזרו חכמים על

ארץ העמים. ופטורה מן המעשר,

כדין חוץ לארץ,

ומן

מצות השמיטה בשנה

השביעית עד שיוודע לך,

על ידי אדם הבקי היטב בגבולות,

שהיא

[הדרך באזור זה]

חייבת!

מאחר וגם אזור זה משתייך לארץ ישראל.

משמאלו

של ההולך

ל

צד

מערב, הדרך טהורה משום

שאין היא

ארץ העמים

, אלא ארץ ישראל

. וחייבת במעשר

ובשביעית. עד שיוודע לך,

על ידי בקי,

שהיא פטורה! עד היכן

נמשך מצב זה?

עד כזיב!

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום

בשם -

אביו

: מצב זה נמשך

עד

מקום הנקרא

לבלבו.

ולא עד כזיב.

ומתרצת הגמרא:

אמר אביי

: אף על פי שהעיר עכו נמצאת בקצה הצפוני של ארץ ישראל, מכל מקום

רצועה נפקא

רצועה צרה יוצאת ממנה לכיוון צפון, אשר גם היא שייכת לארץ ישראל.

אך הגמרא תמהה על כך:

ויהיב תנא סימנא הכי

כיצד השתמש התנא של הברייתא ברצועה אחת לשם סימן. אשר על פיה נקבעים גבולות הארץ? ועונה הגמרא:

אין

כן, ניתן להשתמש בסימן מעין זה, שהרי:

קרא

התורה עצמה -

יהיב סימנא

נתנה סימן דומה

. דכתיב

שכתוב בספר שופטים [פרק כא]:

"הנה חג ה' בשילו מימים ימימה, אשר מצפונה לבית אל. מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה. ומנגב ללבונה". ואמר רב פפא,

שכוונת הפסוק לומר, ששילה נמצאת

למזרחה של מסילה

בצד מזרח של המסילה.

עתה דנה הגמרא מה דינו של גט הנכתב בספינה. האם נחשב כנכתב בחוץ לארץ, וצריך שליח המביאו לומר בפני נכתב ובפני נחתם. או שדינו כאילו נכתב בארץ ישראל.

ומביאה הגמרא סתירה בין שתי ברייתות בכך:

תנא חדא

תנא אחד שנה בברייתא:

המביא גט

שנכתב

בספינה

לארץ ישראל, דינו

כמביא

דרך היבשה

בארץ ישראל

עצמה. ואינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם

.

ותניא אידך

בברייתא אחרת שנו: המביא גט בספינה,

כמביא

גט שנכתב

בחוץ

לארץ

לארץ ישראל. משום שלנהר אין תורת יבשה, לעניין כל הדינים. ואם כן, צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

אמר רבי ירמיה: לא קשיא, הא

אחת הברייתות לשיטת

רבי יהודה

היא.

הא

והאחרת לשיטת

רבנן

היא. וכמובא במשנה במסכת חלה [פרק ב משנה ב].

דתנן: עפר חוץ לארץ שבא בספינה לארץ

ישראל. וזרעו בו בהיותו בספינה, וצמחו בו גידולים.

חייב,

מה שצמח שם,

ב

תרומה

ומעשר. ובשביעית

, יש לפירותיו קדושת שביעית. משום שנהרות ארץ ישראל נחשבים כארץ ישראל.

אמר רבי יהודה: אימתי

הדין הוא כן?

בזמן שהספינה גוששת

נוגעת - בקרקע. מאחר והמים אינם עמוקים. והטעם: כי נחשב העפר שבה, כמחובר לעפר הארץ.

אבל

אם

אין הספינה גוששת, פטור

מהכל. ודינו כחוץ לארץ.

אך אביי מעמיד את שתי הברייתות כרבי יהודה

:

אביי אמר: הא והא

[שתיהן]

רבי יהודה היא

לשיטת רבי יהודה הן. ובכל זאת,

לא קשיא

הסתירה ביניהן. משום

שכאן,

שנחשב המביא גט כמביא בחוץ לארץ, מדובר

בזמן שאין הספינה גוששת

. ואילו

כאן,

שנחשב כמביא בארץ ישראל,

בזמן שהספינה גוששת.

ומעניין לעניין באותו עניין. כשם שהגמרא דנה לעניין ספינה הנמצאת במים, האם נחשבת כמונחת על גבי קרקע. דנה היא עתה לעניין עציץ הנמצא באויר [ועומד על יתידות]. האם נחשב עפרו כמחובר לקרקע, או לא.

אמר רבי זירא: עציץ

מעץ,

נקוב

מתחתיו,

המונח על גבי יתידות באו

למחלוקת

, לעניין חיוב מעשרות, בין

רבי יהודה ורבנן

. שחלקו לעניין עפר חוץ לארץ הבא בספינה לארץ. לדעת רבנן, דבר הנמצא באויר מעל פני הקרקע, נחשב כמונח בקרקע וכמו כן כאן, מתחייבים גידולי העציץ במעשרות. ולדעת רבי יהודה אינו מתחייב במעשרות מן התורה כשאר גידולי קרקע, אלא אם כן מונח ממש על הארץ.

אמר רבא: דילמא, לא היא

כדבריך [שמא אין השוואתך נכונה]?! שהרי אפשר לטעון [בדעת רבי יהודה] כך:

עד כאן לא קאמר

רבי יהודה התם

שם - את דבריו [שצריך להיות מונח על הקרקע ממש, כדי להחשב מחובר לקרקע],

אלא

דוקא

בספינה.