גיטין 76b — תלמוד אויף ייִדיש

ולכן אם היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס אבל לא הגיע לכפר עותנאי וחזר תוך שלושים יום ולאחר זמן חזר והלך לגליל ושהה שם יותר משלושים יום.

הרי היא

מגורשת

ליפסל לכהונה

ואינה מגורשת

להנשא בגט זה.

כיון שיש ספק אם בטל הגט בהליכתו הראשונה, היות ועבר את אנטיפרס, והמקום שם ספק: שמא גליל הוא - ובטל הגט כיון שחזר תוך שלושים יום, ושמא יהודה הוא - ואז לא בטלה תנאו, ונתקיים התנאי בהליכתו השניה, וחל גט.

וקשה מברייתא זו על המשנה, שהרי לפי ברייתא זו היה צריך להיות הדין במשנה, שאם היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר, לא בטל תנאו, כיון שעדיין לא יצא לגליל, ואם ילך אחר זמן וישתהה בגליל, יהיה גט. וכן באופן שהיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר, לא ביטל את תנאו, כיון שעדיין לא הגיע ליהודה. ואילו במשנה כתוב שבשני מקרים אלו, תנאו בטל.

אמר אביי,

באמת אנטיפרס היא מיהודה וכפר עותנאי הוא מן הגליל, כמבואר בברייתא.

ובמשנה מדובר באופן ש

תרי

[שתי]

תנאי

[תנאים]

קאמר לה

:

וכך אמר:

אי מטינא

[אם אגיע]

לגליל

-

לאלתר ליהוי גיטא

[מיד יהא גט].

ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא

[ואם [לא אגיע לגליל ו] אשתהה בדרך שלושים יום [מיום שאצא מכאן] ולא אבוא] -

ליהוי

[יהא]

גיטא.

ולכן הדין, שאם

הגיע לאנטיפרס וחזר

בתוך שלושים יום, לא התקיים התנאי, והגט בטל, כיון

דלא לגליל מטא

[הגיע],

ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין

[וגם לא שהה שיהויי של שלושים יום] בדרך, משום כך אינה מגורשת ו

בטל תנאו.

וכמו כן יש לבאר את האופן השני שבמשנה, בהיה בגליל, שמדובר בהתנה שני תנאים: א. אם אגיע ליהודה - מיד יחול הגט, ב. אם לא אגיע ליהודה יחול הגט רק אם אשתהה בדרך שלושים יום מהיום שאצא מהבית, ולכן הדין, שאם הגיע לכפר עותנאי וחזר בתוך שלושים יום, כיון שלא הגיע ליהודה, וגם לא שהה בדרך שלושים יום, משום כך אינה מגורשת ובטל התנאי.

שנינו במשנה: אם נתן גט לאשתו ואמר לה

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום,

והיה הולך למדינת הים, והגיע לעכו וחזר בתוך שלושים יום - בטל תנאו.

ולכאורה התנאי בטל, משום שבהגיעו לעכו, נחשב שיצא למדינת הים וכיון שחזר תוך שלושים יום, לא קיים את התנאי, ואינה מגורשת והתנאי בטל.

והוינן בה:

למימרא, דעכו במדינת הים קיימא

[נמצאת], ואינה נחשבת כארץ ישראל?

והא

[והרי]

אמר רב ספרא

: בני מדינת הים שהיו הולכים ללמוד תורה בארץ ישראל, כשהיו חוזרים לבתיהם, היו חבריהם בני ארץ ישראל מלווים אותם עד לגבול ארץ ישראל, ו

כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי

[וכשהיו נפרדים חכמים זה מזה] -

בעכו הוו מפטרי

[היו נפרדים].

משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ!

משמע שעכו נמצא בארץ ישראל, וקשה שבמשנה משמע כי עכו כבר נחשב חוץ לארץ.

אמר אביי,

באמת עכו נמצא בארץ ישראל, ובמשנה מדובר באופן ש

תרי

[שני]

תנאי

[תנאים]

קאמר לה

:

וכך אמר:

אי מטינא

[אם אגיע]

למדינת הים

-

לאלתר ליהוי גיטא

[מיד יהא גט],

אי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא

[ואם [לא אגיע לחוץ לארץ ו] אשתהה בדרך שלושים יום [מיום שאצא מכאן] ולא אבוא] -

ליהוי

[שיהא]

גיטא.

לכן הדין, שאם

הגיע לעכו וחזר

בתוך שלושים יום, כיון

דלא למדינת הים מטא

[הגיע],

ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין

[וגם לא שהה שיהויי של שלושים יום] בדרך, לכן אינה מגורשת ו

בטל תנאו.

שנינו במשנה: אמר לה בשעת מסירת הגט:

הרי זה גיטך כל זמן שאעבור

מכנגד פניך [שלא אתראה בפניך] שלושים יום רצופין, אפילו היה הולך ובא, אם לא התייחד עמה במשך שלושים יום - הרי זה גט.

והוינן בה: מדוע חל הגט אם לא התייחד עמה,

והא

[והרי] לא קיים את התנאי, שהרי

לא עבר

מכנגד פניה במשך שלושים יום רצופין, אלא היה הולך ובא!

אמר רב הונא

: יש לומר,

מאי

[מה פירוש] התנאי שהתנה "אם לא אעבור מכנגד

פניך"?

הכוונה ל

תשמיש.

וכיון שלא נתייחד עמה במשך שלושים יום, אם כן עברו שלושים יום בלא תשמיש, ונתקיים התנאי, והגט חל.

ואמאי קרי ליה

[ומדוע קורא לו] לתשמיש בלשון

פניך?

כי

לישנא מעליא נקט,

שדיבר בלשון נקיה.

ורבי יוחנן אמר: לעולם

לשון "פניך" שבמשנה הכוונה

פניך ממש,

כלומר שלא יתראה בפניה במשך שלושים יום, ובאמת אין הגט חל כל זמן שהיה הולך ובא בפניה.

ולא קשים דברי המשנה.

כי

מי קתני

במשנה בלשון:

"הרי זו מגורשת"

שמשמעותו כי הגט חל מיד?

לשון:

"הרי זה גט" קתני

במשנה!

כלומר, שהגט עדיין לא נפסל,

דלא הוי

[שאין זה]

גט ישן

, ועדיין יכול הגט לחול אם יתקיים התנאי,

ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא

[וכאשר יתמלאו שלושים יום [שלא יתראה בפניה] יחול הגט].

תניא

ברייתא מפורשת

כוותיה

[כשיטתו]

דרבי יוחנן

:

ששנינו בברייתא: אמר לה:

הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום.

והיה הולך ובא הולך ובא.

הואיל ולא נתייחד עמה

-

הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה.

משמע כדברי רבי יוחנן שהחשש הוא לגט ישן, ועל זה דיברה המשנה, שאין חוששין לגט ישן כשלא התייחד עמה, אבל באמת אין הגט חל עד שיעברו שלושים יום רצופין שלא יתראה בפניה.

ומקשינן: מדוע מכשירים את הגט כשהיה הולך ובא,

וליחוש שמא פייס

את אשתו במשך הזמן שהיה הולך ובא, ונתייחד עמה! ולאחר זמן יבוא הבעל ויערער על הגט ויאמר שפייסה.

אמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב

: מדובר

ב

אופן ש

אומר

הבעל בשעת התנאי, כי על מנת כן אני מוסר לה את הגט, שתהא

נאמנת עלי

כמאה עדים

לומר שלא באתי

ונתייחדתי ופייסתי.

וכיון שמאמינה על כך - אם אמרה שלא נתייחד עמה - אינו נאמן והגט קיים .

איכא דמתני לה

[יש ששנו] את תירוצו של רבה בר רב הונא

אמתניתין

שלקמן:

שכתוב במשנה לקמן, אם אמר לה: הרי זה גיטיך

מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש

-

הרי זה גט.

והקשו בגמרא: מדוע הגט כשר

וליחוש שמא פייס

את אשתו במשך הזמן עד שמת, ונתייחד עמה!

ועל זה

אמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב

: מדובר

ב

אופן ש

אומר

הבעל בשעת התנאי, כי על מנת כן אני מוסר לה את הגט, שתהא

נאמנת עלי

כמאה עדים

לומר שלא באתי

ונתייחדתי ופייסתי!

וכיון שהאשה אומרת שבעלה לא פייס אותה, שוב אין לחשוש שמא הבעל פייס אותה לאחר כתיבת הגט, כיון שהיא נאמנת.

ואמרינן:

מאן דמתני לה

[מי ששנה] את דברי רבה בר רב הונא בשם רב

אמתניתין

שלקמן,

כל שכן

שנאמרו דבריו

אברייתא.

כי אם באופן של המשנה, שלא היה הולך ובא, מודה רב שחוששים שמא פייס לולא שהתנה בתחילה שהאשה תהיה נאמנת עליו לומר שלא בא, כל שכן, באופן של הברייתא, שהיה הולך ובא, שאז ודאי שיש לחשוש שמא פייס.

מאן דמתני לה

[מי ששנה] את דברי רבה בר רב הונא בשם רב

אברייתא.

אבל אמתניתין

שמת תוך י"ב חודש ולא ראינו שחזר לעיר מאז שיצא, אין לחשוש שמא פייס, ד

הא לא אתא

[שהרי לא בא] לפניה כלל, ואפילו אם לא התנה בתחילה להאמין לאשה שלא בא, אין חוששין שמא פייס והגט קיים .

מתניתין:

האומר לאשתו:

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש,

כלומר, אם לא אבוא בתוך שנים עשר חודש מיום נתינת הגט, יהא זה גט.

ומת בתוך י"ב חדש

-

כיון שלא אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו", משמע שלא יחול הגט אלא לאחר שנים עשר חודש.

לכן כשמת בתוך אותו הזמן,

אינו גט,

כיון שאין הגט חל לאחר מיתה . ואם מת הבעל בלא בנים, הרי היא זקוקה ליבום.

אבל אם אמר לה:

הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש.

הואיל ואמר "מעכשיו", אם כן משמעות הלשון, שאם לא יבוא בתוך שנים עשר חודש, יחול הגט למפרע משעת נתינת הגט לידה.

ו

לכן, אם

מת בתוך י"ב חדש

-

אף על פי שלא נתכוון הבעל לכך שלא יבוא מחמת מיתה, שהרי מיתה אינה שכיחה.

הרי זה גט,

שכבר חל הגט למפרע משעת נתינה.

אמר לשנים:

אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו ותנו גט לאשתי,

כלומר, לאחר שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא אבוא בתוך אותו הזמן.

אם

כתבו

השנים את ה

גט בתוך י"ב חדש ונתנו

אותו

לאחר י"ב חדש

-

אינו גט.

כי כוונת הבעל היתה, שאף הכתיבה לא תהא אלא לאחר שנים עשר חודש.

וכן אם אמר:

כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש

אף על פי שהזכיר את הכתיבה קודם שהזכיר את הזמן, ואפשר לומר, שלא נתכוון להקפיד אלא על הנתינה, שתהא לאחר שנים עשר חודש, אבל לא על הכתיבה.

מכל מקום אף בכגון זה, אם

כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש

-

אינו גט,

לפי שלא אמר "מעכשיו", ואף לשון זה משמעותו שלא יכתבו את הגט אלא לאחר שנים עשר חודש, שלא רק על הנתינה הקפיד הבעל שיהא לאחר שנים עשר חודש אלא אף על הכתיבה.

רבי יוסי אומר: כזה גט,

הואיל והזכיר את הכתיבה קודם שהזכיר את הזמן , הרי זה גט, אף על פי שכתבוהו בתוך שנים עשר חודש, שכן לשון זה משמעותו: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, כלומר שהקפיד על זמן הנתינה ולא על זמן הכתיבה.

אבל אם השנים

כתבו

את הגט רק

לאחר י"ב חדש ונתנו

אותו

לאחר י"ב חדש,

שעשו הכל לפי תנאו,

ומת

הבעל.

באופן זה כולם מודים:

ש

אם הגט

ניתן לאשה

קודם למיתה

-

הרי זה גט,

כי הגט חל בחיי הבעל.

ואם מיתה קדמה ל

נתינת ה

גט

לידי האשה -

אינו גט,

שהרי הגט לא חל עד שעת נתינה, ואין גט לאחר מיתה.

ואם אין ידוע

מה קדם למה, אם הגט קדם למיתה או שהמיתה קדמה לגט -

זו היא

גירושין

שאמרו

עליה חכמים,

מגורשת ואינה מגורשת

מספק .

גמרא:

שנינו במשנה: אמר לה: הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, ומת בתוך אותם י"ב חודש - אינו גט, כיון שלא אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו", משמע שלא יחול הגט אלא לאחר שנים עשר חודש, ואין חלות גט לאחר מיתה. ואם מת הבעל בלא בנים, זקוקה היא ליבום.

תנא

בברייתא:

רבותינו

חלקו על הדין שבמשנה ו

התירוה לינשא

בגט זה, כיון שהם סוברים כי אף על פי שלא אמר בתנאי שיחול הגט "מעכשיו", נחשב כאילו אמר לה "מעכשיו", כי מסתמא התכוון שיחול הגט מיד, אם יתקיים התנאי.

והוינן בה:

מאן

[מי הם]

רבותינו?

אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא

[בית הדין שהתירו שמן] של גוים, והיינו בית הדין של רבי יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים, והיה בן בנו של רבי הקדוש.

שהם

סברי לה כרבי יוסי.

דאמר

רבי יוסי: הכותב נכסיו לבנו כדי שיהיו של הבן לאחר מותו ולא ירשו אחיו עמו בנכסים אלו, צריך להקנות לו את גוף הקרקע קודם שיחול על זה דין ירושה.

אבל כיון שהאב עדיין צריך את הנכסים לעצמו כל זמן שהוא עדיין חי, אינו מקנה את פירות הקרקע אלא לאחר מותו.

ואפילו שהבן זוכה בפירות רק לאחר מותו של אביו, לא חל על הפירות דין ירושה, כיון שהם פירות של הקרקע, והקרקע כבר שייכת לבן.

וכשכותב לבן את שטר המתנה, סובר רבי יוסי, שאינו צריך לכתוב בשטר, שהנכסים יהיו לבן "קרקע מהיום ופירות לאחר מיתה", אלא מספיק שיכתוב "נכסי לבני לאחר מותי", כיון ש

זמנו של

ה

שטר מוכיח עליו,

שלכך כתב את הזמן בשטר, להודיע, שמיום הכתיבה נתן לבנו את גוף הקרקע, כדי שלא יירשו אחיו עמו, ומה שכתב "נכסי לבני לאחר מותי" התכוון לפירות של הקרקע שיהיו לו לאחר מותו.

שכל שטר שכתוב בו זמן, אומרים שכוונת בעל השטר שיחול מזמן הכתוב בו, אף אם לא אמר במפורש שיחול "מעכשיו".

וכשיטתו סוברים בית דינו של רבי יהודה הנשיא, שבנתן גט והתנה עמה שיחול אם לא יבוא מעכשיו ועד י"ב חודש, הזמן של השטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו, ולכן גם אם מת תוך י"ב חודש, כיון שהתקיים התנאי, הרי זה גט.

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

:

רבי יהודה נשיאה בנו של רבן גמליאל בר

[בנו של]

רבי

נו הקדוש

הורה

דבר זה, שתהא מותרת כשמת בעלה תוך י"ב חודש, וכדעת רבי יוסי הסובר שזמנו של השטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו.

ולא הודו לו כל סיעתו,

בני החבורה שלו, שאף בבית מדרשו לא הסכימו איתו כולם.

ואמרי לה

[ויש אומרים]: שלא הודו לו

כל שעתו,

כלומר, כל ימי חייו.

אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא

:

כי שריתוה

[כאשר התרתם את אותה] אשה להנשא - האם

לאלתר

כששמעו בו שמת

שריתוה

[התרתם אותה] ואפילו שעדיין לא עברו י"ב חודש.

או

שמא רק

לאחר שנים עשר חדש שריתוה

[התרם אותה]?

וביאור הספק: האם

לאלתר שריתוה

-

דהא לא אתי

[שהרי הוא [בודאי] לא יבוא] בתוך י"ב חודש, שהרי הוא מת, וברור שיתקיים התנאי, והגט חל משעה שמסר לה.

או דלמא

רק

לאחר י"ב חדש שריתוה

-

דהא

[שהרי] רק אז

איקיים ליה תנאו?

ומקשינן: מדוע הסתפק רבי אלעזר רק באותו מעשה שיש בו מחלוקת האם הגט חל,

ותיבעי ליה

[שיסתפק] על ה

מתניתין

שיש בו אופן שהגט חל לדברי הכל.

שהרי נתבאר במשנה: כי באופן שאמר:

מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש

-

הרי זה גט.

ואם כן על המשנה שנאמר לדברי הכל, היה לו להסתפק, האם

לאלתר הוי

מותרת להנשא לאחרים ואינה זקוקה ליבם -

דהא לא אתי

[שהרי לא יבוא],

או דלמא

רק

לאחר י"ב חדש

מותרת לאחרים -

דהא

[שהרי] רק אז

איקיים ליה תנאיה!

ומתרצינן:

אין הכי נמי,

אפשר להסתפק גם בדברי המשנה.

ו

הטעם שרבי אלעזר לא שאלו על המשנה,

משום דהוה

[שהיה] אותו סבא שהקשה לו

בההוא מעשה

שהתירו רבותינו.

לכן שאל אותו רבי אלעזר על אותו מעשה, כיון שעל אותו מעשה, יכול אותו סבא להשיבו מפי השמועה, שהרי שמע וידע איך התירו אותה.