גיטין 69b — תלמוד אויף ייִדיש

וניטייפיה אתלת קלחי כרבא

[ויטפטף אותו על שלשה קלחים של כרוב] בכלי,

וניבחשיה בגווזא דמרמהין

[ויבחש את הקדירה בקיסם של עץ ששמו "מרמהין"],

וכי בשיל גווזא במרמהין בשיל ליה כוליה

[וכאשר יתבשל עץ ה"מרמהין", הכל מבושל].

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליתי נפקי דכלבא חיורא

[יקח צואה של כלב לבן],

וניגבול בנטפא

[ויגבל אותו בצרי],

וכמה דאפשר

לו ברפואה אחרת, או להתאפק בחוליו,

נפקא לא ניכול

[את צואת הכלבים שלא יאכל] משום

דמפריק

[שמנתק את איבריו].

לגירא

[לכאב חד] -

ליתי גירא דלילתא

[יקח חץ של לילית (אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד)],

וניפכיה

[ויהפכנו] שהעוקץ יהיה למטה, ובית היד למעלה,

ונשדי מיא עלויה ונשתי

[וישפוך עליו מים, וישתה המים],

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא

[יקח ממים ששתה מהם כלב בלילה]

וניזדהר מגילויא

[ויזהר מגילוי], שהמים היו במקום שאין הנחש מצוי, ואין חשש שמא שתה מהם נחש והשאיר בו ארס.

לגילויא

[שתה מים מגולים] וחושש שמא שתה מהם נחש והשאיר בו ארס - שישתה

אנפקא דחמרא חייא

[רביעית יין חי], וזה יבטל את הארס.

למורסא

[לפצע שיש בו מוגלה] - שישתה

אנפקא דחמרא באהלא תולאנא

[רביעית יין שמעורב בו אהל (צמח בושם) אדום],

לפירחא דליבא

[להתעלפות מחמת פחד] -

ליתי תלת ברושייאתא דשערי

[יקח שלוש חלות של שעורים],

ונשטרינהו בכמכא דלא עבר עילויה ארבעין יומין

[וישרה אותם בתוך כותח שלא עבר עליו עדיין ארבעים יום] מאז שנעשה,

וניכול

[ויאכלנו],

ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא

[וישתה אחריו יין מהול בהרבה מים].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא

: אם יעשה כן

וכל שכן דפרח ליביה

[כל שכן שיפרח לבו ויתעלף], כיון שדברים אלו מתישים כוחו של אדם ומחלישים אותו,

אמר ליה

רבינא:

אנא

תרופה זו

ליוקרא דליבא

[לכובד הלב] שעובד חזק מידי,

אמר

ת

י.

אבל

לפירחא דליבא

[לפריחת הלב והתעלפות] מחולשת הלב,

התרופה:

ליתי תלת ברושייאתא דחיטי ונישטרינהו בדובשא וניכול

[יקח שלוש חלות של חיטים וישרה אותם בדבש ויאכלם],

ונישתי אבתרייהו חמרא חייא

[וישתה אחר כך יין חי] ואז יתחזק.

לצרחא דליבא

[לכאב הלב] -

ליתי תלת ביעי נינייא

[יקח שיעור שלש ביצים של מנטה (י"מ נענע)]

וביעתא דכמונא

[ושיעור ביצה של כמון]

וביעתא דשומשימי

[ושיעור ביצה של שומשום]

וליכול

[ויאכלם].

לכאב מעי

[מעים] -

ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא

[יקח שלוש מאות פלפלין ארוכים],

וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא

[וכל יום ישתה מאה מהם ביין].

מעשה:

רבין דמן

[שממקום] הנקרא

נרש, עבד לה לברתיה

[עשה לה לבתו]

דרב אשי מאה וחמשין מהני דידן

[מאלו פלפלין שלנו],

ואתסיא

[והתרפאה].

לכירצא

[לתולעת שבמעיים] - ישתה

אנפקא דחמרא באטרפא דעראה

[רביעית יין בעלי דפנה].

לכירצא חיורא

[לתולעת לבנה שבמעיים] -

ליתי ביזרא גלגילא וניציירה בשיסתג

[יקח זרע של אורוגא ויקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן],

וניתייריה במיא ונשתיה

[וישרנו במים וישתה את המים].

ונזדהר מבינתא

[ויזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע]

דאי לא

יזהר -

מנקבא לה למעייניה

[ינקב לו הגרגיר את מעיו].

למיסר

[לעצור] את השלשול - שיאכל

סיסין רטיבא

[מין עלי מנטה לחים]

במיא

[במים].

למישרא

[להתיר] ולשלשל עצירות - שישתה סיסין

יבישתא

[יבשים]

במיא

[במים],

וסימנך

שלא תחליף ביניהם לשתות לח לשלשל ויבש לעצור:

איצא רטיבא דסכר נהרא

[עשב לח שסוכרים בו נהרות], ועל ידי זה תזכור שהלח סותם והיבש פותח.

לטחלא

[שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי] -

ליתי שב ביני דמיא

[יקח שבע עלוקות של מים]

ונייבשינהו בטולא

[וייבש אותם בצל],

וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא

[וכל יום ישתה שתים שלוש ביין],

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליתי טחלא דציפרתא דלא איפתח

[יקח טחול של עז שלא ילדה],

ונטחיא בתנורא

[וישים אותו בתנור],

ונוקי להדיה

[ויעמוד כנגדו],

ונימא

[ויאמר] לחש זה:

כי היכי דיביש האי טחלא, נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא

[כמו שמתייבש טחול זה, יתייבש הטחול של פלוני בן פלונית].

ואי לא,

אם אין תנור,

ניטחייה ביני אורבי דביתא חדתא

[יטיח את הטחול בכותל של בית חדש שידבק בין שורות הלבנים] וייבש אותו שם,

ונימא הכי

[ויאמר כך] - את הלחש דלעיל.

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליבקי שכבא דשכיב בשבתא

[יחפש עד שיהא בקיא לדעת היכן יש מת שמת בשבת]

ונישקליה לידיה ונותבה אטחליה

[ויקח את יד המת ויניחו על טחולו של החולה]

ונימא

[ויאמר] לחש זה:

כי היכי דיביש הא ידא, נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא

[כמו שמתייבש יד זה, יתייבש טחולו של פלוני בן פלונית].

ואי לא

מוצא מת שמת בשבת,

ניתי ביניתא וניטווייה בי נפחא

[יקח דג ויצלנו בגחלים שלפני הנפח]

וניכליה

[ויאכלנו]

במיא דבי נפחא

[במים שמכבה בהם הנפח את הברזל החם],

ונישתי ממיא דבי נפחא

[וישתה ממים אלו].

ומביאה הגמרא מעשה ב

ההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא

[בעז אחת שהיתה שותה את מימי הנפח].

אישתחיט, ולא אישתכח לה טחלא

[שחטו את העז ולא מצאו לה טחול] משום שהצטמק כל כך.

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליפתח חביתא דחמרא לשמיה

[שיקנה חבית יין לשתיתו], כלומר, ישתה תמיד הרבה יין טוב.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא

[אם יש לו לרב אשי חבית של יין],

לא אתי לקמיה דמר!

[שלא יבוא לפני אדוני] לבקש לו רפואה, שהיין כבר מרפא אותו.

אלא, מרגל

[שירגיל עצמו]

ב

אכילת

פת

של

שחרית, דמעליא לכולי גופיה

[שמועילה לכל גופו].

לרושחתא

[למחלת תחתוניות] (טחורים) -

ליתי

[יקח]

אקיקא ואילווא

[צמח קקולי והאלווי],

ואספירכא ומרתכא

[וכספית ופסולת כסף] (כשיוצקים את הכסף שהוציאו מהאדמה, מעלה רתיחה, והוא מרתחא),

וחומרתא דפילון

[וצרור של בשמים שהנשים תולות בצואריהן העשויות מזהב או כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון],

ושיאפא דחמימתא

[וצואת יונים],

ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא, ודעמר גופנא בסיתוא

[ויקח את כל אלו בתוך בלאות של פשתן בקיץ - שאז הם קרים, ובתוך בלאות של צמר גפן בחורף - שאז הם חמים], וישים באותו מקום.

ואי לא

יכול לעשות כן,

לישתי שיכרא מרקא

[ישתה שיכר שמהול בהרבה מים].

לשיגרונא

[לחולי במותן] -

ליתי פתיא דמוניני

[יקח כלי מלא ציר של דגים קטנים],

וניגנדריה שיתין זימני אהא מטחתיה, ושיתין זימני אהא מטחתיה

[ויגלגל אותו שישים פעם על ירך זו ושישים פעם על ירך זו].

לצמירתא

[לאבן בדרכי השתן] -

ניתי

[יקח]

תלת ניטופייתא מישחא דכופרא

[שלוש טיפות שמן מהפסולת של הזפת] והוא עיטרן,

ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי

[ושלוש טיפות של סחיטת כרישין]

ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא

[ושלוש טיפות של יין צלול ונקי],

ולישדי ליה

[וישים אותו]

לאיש באמה ולאשה באותו מקום.

ואי לא

יכול לעשות כן,

ליתי אונא דזיקא

[יקח אוזן של נאד]

ולתלי ליה

[ויתלה אותו]

לאיש באמה ולאשה בדדין.

ואי לא, ליתי חוטא דזהוריתא דשדתיה דומה בת דומה

[יקח חוט זהורית שטוואה אותו אשה חשודה בת חשודה],

וליתלי ליה

[ויתלה אותו]

לאיש באמה ולאשה בדדין.

ואי לא, ליתי

[יקח]

כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה

[ויתלה אותם]

לאיש באמה ולאשה באותו מקום,

וכי

[וכאשר]

משתין, נשתין אסיסנא יבישתא בצינורא דדשא ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה

[ישתין על ענף סנה יבש בציר הדלת, ויהא זהיר באבן היוצאת ממנו] לשומרה,

ד

אבן זו -

מעליא לכולהו צימרא

[מועילה לכל מחלות החום].

לצימרא ברא

[לחום חיצוני] -

ליתי תלתא גריבי סופלי

[יקח שלוש סאין של גרעיני תמרים]

ותלתא גריבי אטרף אדרא

[ושלוש סאין של עלים מעץ ששמו "אדר"].

ונישלוקינהו כל חד לחודיה

[ויבשל כל אחד לחוד]

וליתיב בינייהו

[וישב ביניהם],

ולתבינהו בתרתי משיכלי

[וישים אותם בשני עריבות]

וניתי פתורא וננח עילויה

[ויביא שולחן וישים על עריבה אחת]

וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי

[ויעמיד את השולחן מעל עריבה זו וישים אותו על עריבה זו]

ומעילוי האי ולותיב עילוי האי

[ומעל זו וישים על זו],

עד דניסק ביה הבלא

[עד שיעלה בו הבל] שיתחמם מאוד,

ולסחי מינייהו

[וירחץ מהם],

וכי שתי, ממיא דאדרא לישתי, ממיא דסופלי לא לישתי

[וכאשר שותה - מהמים של עלי ה"אדר" ישתה, אבל מהמים של גרעיני התמרים לא ישתה]

משום דמיעקרי

[שעושים אותו עקר מלהוליד].

לצימרא גוונא

[לחום שמבפנים] -

ליתי שבעה בוני דסילקא משב משארי

[יקח שבעה חופנים של תרד משבע ערוגות],

ונישלוקינהו בעפרייהו וניכול

[ויבשלם בעפר העולה בשרשיהם ויאכלם],

ונישתי אטרף אדרא בשיכרא

[וישתה מעלי האדר בשיכר].