עירובין 95b — תלמוד אויף ייִדיש

ובסכנה

, כשמפחד להתעכב שם שמא יבאו ליסטים ויתנפלו עליו -

מכסן

בבגד,

והולך לו.

רבי שמעון אומר

: מוליכן פחות מארבע אמות,

ו

אח"כ

נותנן לחבירו, וחבירו לחבירו

, וכל אחד מוליכן פחות מארבע אמות,

עד שמגיע לחצר החיצונה

הראשונה שבעיר, שהוא מקום המשתמר.

וכן בנו

שנולד בשדה בשבת -

נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו

, כל אחד פחות מארבע אמות,

אפילו מאה

אנשים, עד שמכניסו לעיר.

רבי יהודה אומר: נותן אדם חבית

עם מים

לחבירו, וחבירו לחבירו

, ומוליכה כך

אפילו חוץ לתחום.

אמרו לו: לא תהלך

חבית

זו יותר מרגלי בעליה

, שאסור להוליכה רק עד היכן שבעליה יכולים ללכת. ובגמרא יבואר אופן פלוגתתם.

גמרא:

והוינן בה: וכי רק

זוג אחד, אין

, מותר לו להכניס בבת אחת, לתנא קמא.

טפי

-

לא?

לימא

האם נאמר כי

תנן סתמא

דמתניתין

דלא כרבי מאיר

. והרי סתם משנה רבי מאיר היא?

דאי כרבי מאיר, האמר

שאם נפלה דליקה בשבת בחצירו,

לובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף

, אפילו הרבה בגדים זה על גבי זה, ומוציא לחצר אחרת. ואילו הכא, לא התירו אלא זוג אחד בלבד?

דתנן

: במסכת שבת [קכ א]:

ולשם

, לחצר הסמוכה לדליקה -

מוציא כל כלי תשמישו

הצריכים לו לאותה שבת.

ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף.

ומבארת הגמרא:

וההיא סתמא

-

ממאי דרבי מאיר היא?

דקתני עלה

בבריתא [שם]:

לובש ומוציא

לחצר אחרת,

ופושט

שם, וחוזר

ולובש, ומוציא, ופושט אפילו כל היום כולו, דברי רבי מאיר.

[ורבי יוסי חולק עליו, שמותר רק שמונה עשר בגדים. והוא רבי יוסי הנזכר במשנה שחולק על תנא קמא. ומשמע שתנא קמא הוא רבי מאיר].

ומתרצינן:

אמר רבא: אפילו תימא

מתניתין

רבי מאיר

היא, לא קשיא:

התם

בשאר מלבושים, כ

דרך מלבושו כחול

-

שוויה רבנן

. שהתירו לו ללבוש כדרך שהוא לובש ביום חול. וכדמפרש ואזיל.

ו

גם

הכא

בתפילין. כ

דרך מלבושו כחול

-

שוויה רבנן.

ומבאר רבא:

התם, דב

יום

חול כמה דבעי לביש

, שדרכו ללבוש בחול כמה בגדים שירצה, הילכך

לענין הצלה

בשבת

נמי שרו ליה רבנן

להוציא כמה בגדים שירצה דרך מלבוש.

אבל

הכא, דבחול נמי

רק

זוג אחד, אין,

הוא מניח,

טפי לא.

ולא יותר. הילכך,

לענין הצלה נמי

-

זוג אחד, אין, טפי לא

.

דקסבר תנא דמתניתין דשבת זמן תפילין הוא, והדרך להניח תפילין בשבת, ולא התירו לענין הצלתם מבזיון, אלא רק שיניחם כדרך מצותו, ולא יותר. שנינו במשנה:

רבן גמליאל אומר שנים שנים

:

והוינן בה:

מאי קסבר

רבן גמליאל?

אי קסבר שבת זמן תפילין הוא

, ולא התירו שיצילם אלא כדרך מצותם, אם כן

זוג אחד, אין, טפי לא

. ולמה התיר להניח שתים שתים?

ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא, ומשום הצלה

התירו, וכיון שהוא מניחן על ראשו ועל זרועו אינן נחשבין כמשא, אלא

דרך מלבוש

הוא שהן כתכשיט לאדם, ובצורה שכזאת

שרו ליה רבנן.

אי הכי,

אפילו טפי

מזוג אחד

נמי

יהא מותר להכניס?

ומתרצינן:

לעולם, קסבר

רבן גמליאל,

שבת לאו זמן תפילין הוא

.

וכי שרו רבנן לענין הצלה

כשהוא מכניסן

דרך מלבוש

, הוא דוקא

במקום

שראוי להניח עליו

תפילין

, כיון שלא כל הראש כשר להנחת תפילין אלא דוקא בתוך השקע שבקדקד.

ולגבי שבת נמי, דוקא שם הן נחשבין כתכשיט, אבל מחוץ לשקע, כיון שהן בולטין ביותר, הן אינן כתכשיט אלא כמשא, ואסור להיכנס בהן לעיר.

ומקשינן:

אי הכי,

רק

זוג אחד, אין,

ראוי להניח שם.

טפי לא

.

כי לכאורה אין המקום ההוא [בראש וביד] יכול להכיל רק זוג אחד בלבד!

ומתרצינן:

אמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין!

ומקשינן:

הניחא

תפילין

בראש

. אבל תפילין

דיד

-

מאי איכא למימר?

שהרי לא כל היד כשירה להנחת תפילין רק הקיבורת, ושם אין מקום ליותר מתפילה אחת, וכיצד התירו לו להכניס שתי תפילין של יד?

ומתרצינן:

כדרב הונא

.

דאמר רב הונא: פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על ראשו, ו

כשהוא בא לשאת את החבילה הוא

מסלקן

לתפילין של ראש

מראשו, וקושרן בזרועו

כדי שראשו יהיה פנוי למשא החבילה.

הרי שיש מקום ביד לשתי תפילין.

ומקשינן:

אימר דאמר רב הונא

שמניחן בזרועו, משום שהתירו לו כדי

שלא ינהג בהן דרך בזיון

, שלא יניח חבילתו עליהם, ולכן התירו לו לשימם בזרועו.

אבל שיהא המקום

ראוי

להנחת תפילה נוספת -

מי אמר?

ומסקינן:

אלא כדאמר רב שמואל בר רב יצחק

לגבי תפילין של ראש:

מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין

.

הכא נמי

לגבי תפילין של יד אמרינן:

מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי תפילין!

תנא דבי מנשה

: "וקשרתם לאות

על ידך"

\-

זו קיבורת

, גובה הבשר שבזרוע, שהוא העצם בין המרפק לכתף.

"והיו לטוטפות

בין עיניך"

-

זו קדקד.

ומבארינן:

היכא

בקדקד?

אמרי דבי רבי ינאי: מקום שמוחו של תינוק רופס

רך.

ומבארת הגמרא מחלוקת תנא קמא ורבן גמליאל במתניתין:

לימא בדרב שמואל בר רב יצחק

, דאמר מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין -

קמיפ לגי.

דתנא קמא לית ליה דרב שמואל בר רב יצחק

, ולדעתו אין מקום בראש ובזרוע אלא רק לזוג תפילין אחד. ולכן אסור להכניס לעיר יותר מזוג אחד.

ורבן גמליאל אית ליה דרב שמואל בר רב יצחק

, ויש מקום בראש ובזרוע לשתי תפילין.

ודחינן:

לא

פליגי בהכי! אלא,

דכולי עלמא אית להו דרב שמואל בר רב יצחק

.

והכא: בשבת

אם היא

זמן תפילין קמיפלגי.

דתנא קמא סבר: שבת זמן תפילין

, ואין התפילין נחשבות כתכשיט אלא קיום המצוה בלבד הוא שעושה אותן למלבוש.

הילכך, רק זוג אחד מותר להכניס. ועוד, דכיון דשבת זמן תפילין היא, הרי יש איסור "בל תוסיף" בהנחת שתי זוגות תפילין. ואתי איסור בל תוסיף ועושה את התפילין למשא.

ורבן גמליאל סבר: שבת לאו זמן תפילין הוא

, ולא המצוה גורמת שיהא על התפילין שם מלבוש, אלא הן תכשיט מצד עצמן.

וגם "בל תוסיף" ליכא, שהרי בשבת לא נוהגת מצות תפילין כלל, והרי הן כמלבוש בעלמא. הילכך, מותר להכניס אפילו שתי זוגות, שגם שתי תפילין בכלל תכשיט הן.

ואיבעית אימא: דכולי עלמא

סברי

שבת זמן תפילין הוא,

ותפילין אינן בכלל תכשיט.

והכא במצות צריכות כוונה קמיפלגי.

תנא קמא סבר

: בכל מצוה, מי שרוצה לצאת ידי חובתה -

בעי כונה!

שצריך להתכוון בפירוש שהוא עושה לשם מצוה.

הילכך, אינו יכול להכניס שתי זוגות.

כי ממה נפשך: אם יכוין שמניחם לשם מצוה - הרי הוא עובר בבל תוסיף.

ואם לא יכוין לשם מצוה - הרי אינו יוצא בשתיהן, והן משא עליו.

ורבן גמליאל סבר

: מצוות

לא בעי כוונה

, ולכן יכול להכניס שתי זוגות, כשלא יתכוין בהן לשם מצוה.

שבזוג אחד הוא יוצא ידי חובתו, אעפ"י שלא כיון, ואילו בזוג השני אינו עובר בבל תוסיף כיון שלא נתכוין לקיים בו מצוה.

לפי שאין עוברים בבל תוסיף אלא אם כן מתכוונים בהוספה לשם מצוה. ועל כל זוג וזוג אנו אומרים שבו הוא יוצא ידי חובתו.