טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
עירובין 53b — תלמוד אויף ייִדיש
עירובין 53b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — עירובין 53b
ואמר רבי יוחנן: מנין שמחל לו הקב"ה
לשאול
על אותו עוון
שהרג את נוב עיר הכהנים?
שנאמר
בדברי שמואל לשאול, כשהעלהו ע"י בעלת אוב:
"מחר אתה ובניך עמי"
. ודרשינן:
"עמי
-
במחיצתי
שיזכה לישב במחיצתו של שמואל בעולם הבא, ועל כרחך שמחל לו הקב"ה על אותו עון.
אמר רבי אבא: אי איכא דמשאיל להו לבני יהודה דדייקי לישני
, האם יש מי שמכיר מהם, ישאל אותם:
האם
מאברין תנן
במשנתנו באל"ף,
או מעברין תנן
בעיי"ן? ועוד ישאל אותם, הא דתנן בבכורות [מ א] שבכור בהמה שאין לו אלא ביצה אחת הרי זה מום, ומותר לשוחטו מחוץ למקדש. ורבי עקיבא חולק ואומר שצריך לבודקו על ידי שמושיבין אותו על עכוזו [אחוריו] וממשמשים בכיס ובכסלים, ואם יש ביצה נוספת, סופה לצאת. ואם אינה יוצאת הוי מום.
האם
"אכוזו" תנן או "עכוזו" תנן?
[ואין הבדל במשמעות בין שניהם].
ידעי
היו אנשים שהכירו מבני יהודה.
שאיילינהו
, שאלו אותם,
ואמרי ליה
, בני יהודה השיבו:
איכא דתני "מאברין" ואיכא דתני "מעברין".
וכמו כן
איכא דתני "אכוזו" ואיכא דתני "עכוזו".
והוינן בה: הא דאמרן ד
בני יהודה דייקי לישנא
-
מאי היא?
דההוא בר יהודה דאמר להו: טלית יש לי למכור!
אמרו ליה: מאי גוון טליתך?
אמר להו: כתרדין עלי אדמה
ירקרקת היתה כצבע התרד .
והא דאמרן ב
בני גליל, דלא דייקי לישנא
-
מאי היא?
ומביאה הגמרא דוגמא ממעשה שהיה:
דההוא בר גלילא, דהוה קאזיל, ואמר להו
: והיה מכריז
"אמר
-
למאן?
אמר
-
למאן?
". שביקש לידע למי יש למכור דבר מה, וביטא אותו בלשון ""אמר" [וכפי שיבואר], ולא ביטא היטב בשפתיו את האות הראשונה מהמילה "אמר".
אמרו ליה: גלילאה שוטה!
האם אתה מבקש לקנות
חמר
חמור
למירכב, או
שמא
חמר
יין
למישתי
, או שמא מבקש אתה לקנות
עמר
, צמר לעשות ממנו בגדים
למילבש, או
שמא
אימר
, שה
לאיתכסאה
לשחוט אותו ולאוכלו?
והגמרא מביאה עתה דוגמאות לטעויות שעלולות לנבוע מאי התבטאות נכונה.
ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה: תאי, דאוכליך חלבא!
רצתה לומר: בואי, ואתן לך לאכול חלב.
אמרה לה: שלוכתי תוכליך לביא!
שנשמע כאילו היא מקללת אותה, ואומרת לה: תאכל אותך לביא.
[ושגתה בכך שאמרה שלוכתי במקום שלובתי מלשון "משולבות", דהיינו חברתי. ולא הפרידה בין כל מילה ומילה, אלא חיברה את המלים "תאי" ו"אוכליך" והחי"ת מ"חלבא" למילה אחת "תוכליך"].
ההיא איתתא דאתיא לקמיה דדיינא
לפני הדיין.
אמרה ליה: מרי כירי
[רצתה לומר "קירי" שהוא אדון ואמרה "כירי" שהוא עבד],
תפלא
קורה [במקום "טבלא" שהוא הדף העליון של השולחן]
הוית לי
היה לי,
וגנבוך מין
גנבו אותך הדיין [במקום "וגנבוה מנאי" דהיינו גנבוה ממני],
וכדו הוות
[רצתה לומר "וכדן הוות" כלומר כל כך גדולה היתה, ואמרה "וכדו" דהיינו עכשיו, שאין לו משמעות],
דכי שדרו לך עילויה
אם ימתחו אותך על הטבלא
לא מטי כרעיך אארעא
לא יגיעו רגליך עד לארץ [ושטות היא לדבר כך לפני הדיין].
אמהתא דבי רבי
, המשרתת בבית רבי,
כי הוה משתעיא
כשרצתה לדבר
בלשון חכמה, אמרה הכי: עלת
, שם הכלי ששואבין בו יין מהחבית וממלאים ממנו את הכוסות,
נקפת בכד
, נוקש בקרקעית החבית.
כלומר, נגמר היין בחבית.
ואז,
ידאון נישריא לקיניהון
. ידאו הנשרים לקיניהם.
כלומר, ילכו התלמידים לבתיהם, שיפסיקו סעודתם לפי שאין עוד יין.
וכד הוה בעי דליתבון
כשרצתה שיתעכבו התלמידים
הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה
, נסיר את מכסה החבית האחרת, ונמזוג עוד,
ותתקפי
יצוף הכלי ששמו
עלת, בכד
-
כאילפא
כאניה
דאזלא במיא
, הצפה בים.
רבי יוסי בר אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה
, ורצה שלא יבינו אחרים
אמר
לבני ביתו:
עשו לי שור במשפט
, הכינו לי תרדין [שור בארמית הוא תור, ומשפט הוא דין]
בטור מסכן
בחרדל [טור - הר. מסכן - דל].
וכד הוה שאיל באושפיזא
, כשהיה שואל עוברי דרכים לשלום בעל האכסניא.
אמר הכי: גבר פום דין
כלומר אושפיזא [גבר - איש. פום - פי. דין - זה], האם הוא
חי
ו
מה זו טובה יש
האם עומד בטוב? [עפ"י מהרש"א] .
רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי
:
אתריגו לפחמין
, הבעירו את הפחמין עד שיאדימו כאתרוג.
ארקיעו לזהבין
, שטחו גחלים לוחשות, שאדומות כזהב, על פי הכירה להתחמם מולם.
ויעשו לי בהן
, יצלו על הפחמין,
שני
"מגידי בעלטה
". שני תרנגולים שהם מודיעים עונות הלילה.
אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו
הראנו [מלשון צופיה הליכות ביתה]
היכן רבי אלעאי צפון
מתחבא?
שלא ידעו התלמידים לאן הוא הלך.
אמר להו: עלץ בנערה אהרונית, אחרונית, עירנית, והנעירתו
. ששמח הלילה בנערה אהרונית, ועכשיו הוא ישן .
אמרי לה
: נערה היינו
אשה.
והכי קאמר: שעטף [שמח] בנערה אהרונית [בת כהן] אחרונית [שמתה אשתו הראשונה, וזו אחרונה] עירנית [בעלת חן וחריפה] והנעירתו [שלא היה יכול לישון].
ואמרי לה
: נערה היינו
מסכתא
, ששמח במסכתא אהרונית [מסדר קדשים העוסקת בעבודת אהרן] אחרונית [שסיים מסכת אחרת והתחיל במסכת זו שהיא] עירנית [עמוקה וחמורה]. והנעירתו [שהיא מעוררת לומדיה ולא ישן בלילה].
אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו היכן רבי אבהו צפון
מתחבא?
אמר להן: נתייעץ במכתיר
נטל רשות מהנשיא [שהוא מסמיך ומכתיר החכמים בשם "רבי". שמאז הוא נעשה דיין "מומחה לרבים" שאם טעה בדין הוא פטור מלשלם לבעל דין],
והנגיב
הלך לדרום
למפיבשת
, ללמוד לפני זקני הדרום שהם חכמים מאד [ונקראים על שם מפיבשת שהיה אדם גדול].
אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם
בדברים
חוץ מאשה, תינוקת, ותינוק!
אשה מאי היא?
פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת
.
עשתה לי פולין ביום ראשון, אכלתים ולא שיירתי מהן כלום.
שנייה
, ביום שני עשתה לי גם כן פולין
ולא שיירתי מהן כלום.
ביום שלישי הקדיחתן
שרפה אותן
במלח
. כלומר, הכניסה יותר מדאי מלח.
כיון שטעמתי
-
משכתי
את
ידי מהן.
אמרה לי
בעלת האכסניא:
רבי! מפני מה אינך סועד?
אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום.
אמרה לי
: אם כן
היה לך למשוך ידיך מן הפת
ולאכול את הפולין.
אמרה לי: רבי! שמא
לכן אין אתה אוכל לפי ש
לא הנחת פאה בראשונים?
שצריך להניח מעט מהמאכל עבור השמש, ושכחת בשני הימים הקודמים להניח פיאה ואתה מניח עכשיו עבורם.
ו
כי
לא כך אמרו חכמים: אין משיירין פאה באילפס
, בשעה שהשמש שופך מהקדירה לתוך הקערות לא ישייר בקדירה לעצמו מהתבשיל.
אבל משיירין פאה בקערה
, כל אחד מהסועדים ישאיר עבור השמש בתוך קערתו .
ולכן אתה מניח עתה פאה עבור השמש? וניצחתו בכך, שהעירה לו על שלא קיים את דברי חז"ל .
תינוקת מאי היא?
פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה.
אמרה לי תינוקת אחת: רבי!
וכי
לא שדה היא זו?
ואתה מקלקל אותה בהליכתך.
אמרתי לה
: וכי
לא דרך כבושה היא?
ואינני מזיק כלום בהליכתי.
אמרה לי: ליסטים
ש
כמותך כבשוה!
תינוק מאי היא?
פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר?
אמר לי: זו קצרה וארוכה
[כדמפרש לקמן]
וזו ארוכה וקצרה
[שרחוקה, אך כשמגיעים לעיר מיד נכנסים אליה, שאינה מוקפת גינות ופרדסים].
והלכתי בקצרה וארוכה.
כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גינות ופרדיסין. חזרתי לאחורי.
אמרתי לו: בני! הלא אמרת לי
שהיא
קצרה?
אמר לי: ו
כי
לא אמרתי לך
שהיא גם
ארוכה?
נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם!
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא
הלך בדרך.
אשכחה לברוריה
[אשת רבי מאיר].
אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
אמרה ליה: גלילי שוטה!
וכי
לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה!
היה לך לומר
בלשון קצרה
"באיזה ללוד".
ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה
גריס בלחישה
, שונה בלחש.
בטשה ביה
, בעטה בו.