טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
עירובין 21b — תלמוד אויף ייִדיש
עירובין 21b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — עירובין 21b
הדוד
(ה) אחד תאנים טובות מאד כתאני
הבכורות
[תאנים חשובות הממהרות להתבשל לשון: ביכורים]
והדוד
(ה) אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע"?
ומפרש מרי לקרא:
תאנים הטובות: אלו צדיקים גמורים,
יכניה והחרש והמסגר, שגלו לבבל.
תאנים הרעות: אלו רשעים גמורים,
שארית ישראל שעם צדקיהו שלא גלו!
ו
שמא תאמר: אבד סברם
[תקותם]
ובטל סכוים
של הרשעים
! תלמוד לומר
בשיר השירים:
הדודאים
[דרשינן לה: על דודאי הנחושת שראה ירמיהו]
נתנו ריח!
וכתיב "דודאים" לשון רבים, ללמד:
אלו ואלו עתידין שיתנו ריח
, [נתבאר על פי מהרש"א].
ואגב דמייתינן קרא "הדודאים נתנו ריח", מייתינן מה דדריש עלה רבא:
דרש רבא, מאי דכתיב: "הדודאים
[מין עשב שיש לו ריח טוב]
נתנו ריח"
[טוב]:
אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא
של עריות [שלא פגמו בבריתם אפילו בהרהור, שהוא עיקר הטעם של החטא, בן יהוידע]! [על משקל: "נרדי נתן ריחו", דקאי על חטא. מהרש"א].
"ועל פתחינו כל מגדים"
-
אלו בנות ישראל, שאוגדות
[קושרות - רש"י]
פתחיהן
מלהבעל לאחרים -
ל
צורך
בעליהן.
לישנא אחרינא: שמגידות פתחיהן
כשיוצא מהן דם נדות,
לבעליהן
כדי שיפרשו מהן! [על פי גירסת רש"י].
"חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך": אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה גזירות
"חדשות"
גזרתי על עצמי
[גזירות שגזרו חז"ל],
יותר ממה שגזרת
גזירות "ישנות"
עלי
בתורתך,
ו
את כולם
קיימתים,
צפנתי ושמרתי כל אלה לך לשמך!
אמר ליה רב חסדא, לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה
[שהיה מסדר דברי אגדה לפניו]:
מי שמיע לך "חדשים גם ישנים" מהו?
אמר ליה
ההוא מדרבנן לרב חסדא: ה"חדשים"
אלו מצוות קלות
[איסור יציאה חוץ לתחום בשבת ואיסור יחוד עם עריות, שניתנו בודאי אחר עיקר איסורי שבת ועיקר איסור עריות - מהרש"א],
ו
ה"ישנים"
אלו מצוות חמורות
[עיקר איסורי שבת ועריות - מהרש"א]!
אמר ליה
רב חסדא:
וכי תורה פעמים פעמים
ושלא בפעם אחת
ניתנה
, שיהו אלו חדשים, ואלו ישנים?! [שכיון שכולם ניתנו מסיני, לא שייך בהו חדשות וישנות - מהרש"א]!
אלא
כך הוא פירוש המקרא:
הללו
ה"ישנים"
מדברי תורה, והללו
ה"חדשים"
מדברי סופרים
, "שחידשו" בכל דור ודור לגדור גדר וסייג!
דרש רבא: מאי דכתיב
: דברי "חכמים" [אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה, שנחלקו בהן "חכמי ישראל" לאחר שנתמעט הלב ושכחום] כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרועה אחד [משה]
ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה
אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר?
ומפרש לה רבא:
"ויותר מהמה" ממה שניתן בסיני בכתב שהוא העיקר.
"בני הזהר" בדברי חכמים שהוא התורה שבעל פה [שנזכר לעיל בפסוק]. וללמד:
בני הזהר בדברי סופרים
תורה שבעל פה,
יותר מדברי תורה
שבכתב!
שדברי תורה יש בהן
שאין בהם חיוב מיתה, אלא
עשה ולא
[או לא]
תעשה
.
ודברי סופרים
אינם כן, ש
כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה
, כדכתיב: פורץ גדר ישכנו נחש, ועל כן הזהר בהם יותר!
שמא
תתמה ו
תאמר: אם יש בהן ממש, מפני מה לא נכתבו
בתורה?!
אמר קרא
: לכך לא נכתבו, כי
עשות ספרים הרבה
לתורה שבעל פה,
אין קץ
להם!
וכיון דפרשנו לרישא דקרא מפרשינן לסיפיה:
"ולהג הרבה יגיעת בשר"
:
אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא: מלמד, שכל המלעיג
["להג הרבה"]
על "דברי חכמים"
[שנזכרו בהנך קראי],
נידון ב
יגיעת בשר שהיא
צואה רותחת!
מתקיף לה רבא: מי כתיב "לעג"
דנימא: דלא אתי קרא אלא "למלעיג" על דברי חכמים?! והא
"להג" כתיב
, ללמד נמי הא דלקמן - רבינו פרץ!
אלא
ללמד: ש
כל "ההוגה" בהן
[בדברי התורה כולן - תורת חיים בהבנת רש"י],
טועם טעם בשר
, שבכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה, מוצא בהן טעם! [וראה עוד, במהרש"א ובתורת חיים].
תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי
על שם מקומו [ויש מפרשים: שהיה טוחן גריסים]
משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו
משרתיו של רבי עקיבא
מים במדה
שיש בה כדי נטילת ידים ומים לסעודה בלבד [מהרש"א].
יום אחד, מצאו שומר בית האסורין
לרבי יהושע הגרסי כשהיה מביא מים לרבי עקיבא,
אמר לו
השומר [ובא עליו בעלילה, שהרי לא נשתנתה המדה באותו יום, מהרש"א, ראה שם]:
היום מימיך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך
. [חוששני, שהבאת הרבה מים, על מנת לרכך הטיט ולבני הקיר - יעב"ץ, כדי לברוח]!
שפך
השומר
חציין
של המים,
ונתן לו
לרבי יהושע
חציין. כשבא
רבי יהושע
אצל רבי עקיבא
וחצי מימיו בידו,
אמר לו
רבי עקיבא:
יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך
[אין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי] והאיך הבאת לי כל כך מעט מים?
! סח לו
רבי יהושע
כל אותו המאורע
עם השומר.
אמר לו
רבי עקיבא לרבי יהושע:
תן לי מים שאטול ידי! אמר לו
רבי יהושע:
לשתות אין מגיעין
[מספיקין המים]
ליטול ידיך מגיעין?!
אמר לו
רבי עקיבא:
מה אעשה שחייבים עליהן
[על נטילת ידים במים]
מיתה
, כדין: כל העובר על דברי חכמים
! מוטב אמות מיתת "עצמי"
מחוסר מים לשתיה,
ולא אעבור על דעת חבירי,
ואתחייב מיתה בידי שמים!
אמרו: לא טעם
רבי עקיבא
כלום, עד שהביא לו מים ונטל
, רבי עקיבא
ידיו!
כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו
של רבי עקיבא
כך
היה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים,
בילדותו
שהיה יכול לקבל טורח ועינוי
על אחת כמה וכמה
, שהיה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים!
ומה בבית האסורין כך
,
שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!
אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין
של חצרות [שגזר שלא להוציא מרשות היחיד שלו לרשות היחיד של חבירו, עד שיערבו, כדי לעשות סייג והרחקה לאיסור תורה, שלא יבואו להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד]
וידים
[נטילת ידים לעשות סייג לטהרות]
יצתה בת קול ואמרה: בני אם חכם לבך
[לעשות גדר לאיסור הוצאה בשבת - מהרש"א שבת דף יד:]
ישמח לבי גם אני
[שתתקיים מצות שבת באיסור דאורייתא - שם]!
ואומר
: [כנגד נטילת ידים - שם]
חכם בני ושמח לבי
[ותהא לבי שמח בך - רש"י משלי] ו
אשיבה חרפי
[המחרפים אותי - מצודות משלי]
דבר
[כנגד המזלזלין בנטילת ידים, כמבואר בכמה דוכתי - שם]
דרש רבא: מאי דכתיב: "לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך.
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים"?
לכה דודי
[כינוי לקב"ה]
נצא השדה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים
שמקום שווקים הן, וישוב גדול, ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם,
שיש בהן
בשל כך
גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר!
אלא
נצא השדה
, ותדינני כעובדי אדמה, ו
בא ואראך
שם
תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק
.
נלינה בכפרים: אל תקרי "בכפרים" אלא בכופרים
בני עשו [רש"י - שיר השירים],
בא ואראך אותם
בני עשו
שהשפעת להן טובה, והן כפרו בך.
נשכימה לכרמים: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות
, שיושבין בהם שורות שורות ככרם - מהרש"א.
נראה אם "פרחה" הגפן
[הוציאה פרחים]:
אלו בעלי מקרא
שנמשלו לפרחים כשעדיין אין ניכרים הענבים, כך המקרא אין מפורש כל כך!
פתח הסמדר
[ענבים בתחלת בישולן]:
אלו בעלי משנה,
שהיא מפורשת יותר מן המקרא, כשם שהסמדר גדול מן הפרח!
הנצו הרמונים
[גדלו כל צרכן, וכבר הנץ גדל סביבותיו כעין שומר שיש לאגוזים קטנים]
הרמונים: אלו בעלי גמרא.
שם אתן את דודי לך: אראך כבודי וגודלי, ושבח בני
[אלו הבחורים שלא טעמו טעם חטא, כדלעיל בגמרא - מהרש"א]
ובנותי
[אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן, כדלעיל. וזהו שהמשיך הכתוב "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים", כנדרש לעיל על בני ובנות ישראל - מהרש"א].
אמר רב המנונא: מאי דכתיב
גבי שלמה:
"וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף?
מלמד: שאמר שלמה על כל דבר
ו
דבר של תורה, שלשת אלפים משל
[טעם על פי משל - עץ יוסף]! ו
על כל דבר ודבר של סופרים
[דברי סופרים]
חמשה ואלף טעמים
[בלי משל - עץ יוסף]!
דרש רבא: מאי דכתיב: ויותר שהיה קהלת
[שלמה]
חכם עוד "לימד דעת את העם"
[
ו
]
איזן וחקר תיקן משלים הרבה?
ומפרש רבא:
לימד דעת את העם: דאגמריה
לעם
בסימני טעמים
, קבע לה מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא, בין בגירסא של משנה,
ואסברה במאי דדמי ליה
, [ראה רשב"ם בבא בתרא קל: ד"ה הא כל, ובמהרש"א כאן].
"ואיזן" וחקר תיקן משלים הרבה: אמר עולא אמר רבי אלעזר: בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה
[מין כלי]
שאין לה אזנים
[בית יד לאחוז אותו בו]
עד שבא שלמה
ו
עשה לה "אזנים"
, על ידי שתיקן עירובין וידים [נטילת ידים - לרש"י], וגזר על השניות לעריות [קרובות בדרגה שניה שאסרו חז"ל] ועל ידי כך אוחזין ישראל במצוות, שמתרחקין מן העבירה, כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד, יותר משאין לו בית יד.
מאי דכתיב: דודי צח ואדום וגו'. ראשו כתם פז
קווצותיו תלתלים
שחורות כעורב [שיר השירים ה']:
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ
["קווצותיו"]
תילי תילים
["תלתלים"]
של הלכות
, שההלכות שנתחדשו בכל דור ודור כבר נאמרו בסיני ברמיזה בקוצות של האותיות - מהרש"א.
שחורות כעורב: במי אתה מוצאן
שידרוש דרשות אלו?