רש״י אויף יבמות כב. (22a) — דער פירוש אָנלײַן

הנך תרתי דדמיין להדדי - אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה:

שלישי שבבנו - בת בן בנו דהא בת בנו ערוה:

ושבבתו - בת בן בתו שהרי בת בתו ערוה הלכך בת בן בתו שניה וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה:

רביעי שבחמיו - דור רביעי שבחמיו היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל:

ושבחמותו - אם אם חמותו:

שניה - דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהן בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אמו שניה:

מאי שנא למעלה - דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו רביעי וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי:

ומאי שנא למטה - דקרי לבת בן בנו דור שלישי ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי:

לאו מכח אשתו קאתי - אלא מכח דידיה דבבנו מאנוסה עסקינן:

לההיא מתניתא - הא דקתני לעיל מה הן שניות בההיא איירי רב ואמר ארבע יש להן הפסק ותו לא אבל בהנך דר' חייא איכא:

ת"ש - דתני בשניות דר' חייא שלישי שבבנו ורביעי שבחמיו ותו לא אלמא יש להם הפסק:

בגרים - גזרו שניות שאם היה גר נשוי אם אמו יוציא:

מקדושה חמורה - שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות:

לא גזרו בהו רבנן - דכקטן שנולד דמי ואין לו קורבה:

לא יעידו - לכתחלה דקורבת אם בגרים קורבה היא דהא ודאי אמו היא:

ואם העידו עדותן עדות - דכקטן שנולד דמי:

מעידין לכתחלה - דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כ״ג:כ׳) הלכך קורבת אב אינה קורבה:

מאי שנא - עדות מעריות דאמר לקמן בפרק נושאין (יבמות דף צח.) גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא:

לכל מסורה - הכל נושאין נשים הלכך אי שרית לקיומה אתי נמי למישרי ערוה בישראל דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי:

לבית דין מסורה - ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים לא אתיא לאכשורי אחין ישראל דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

מתני' אח מכל מקום - בגמרא מפרש:

ואחיו לכל דבר - מפרש בגמ':

שפחה ועובדת כוכבים - ולדה כמוה ובתרה אזיל כדיליף בגמ':

על מכתו ועל קללתו - אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה:

גמ' מדלענין יבום מיפטר - את אשת אביו מיבום פוטר כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה כדיליף לקמן בן אין לו עיין עליו: