רש״י אויף יבמות קד. (104a) — דער פירוש אָנלײַן

ושל עיר הנדחת - נמי לשריפה קיימא:

ושל זקן העשוי לכבודו - לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:

דבי דינא נמי - סנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:

לנגעים - כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:

אפי' גמר דין נמי לא - ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):

כתחלת דין דמיא - דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:

במוק - אע"פ שאינו של עור:

כמה רב גובריה - בלשון גנאי אמרה:

אי מוק סתמא תניא - בברייתא דלעיל (יבמות דף קב:) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים:

לילה סתמא תנינא - במתניתין חליצתה כשרה:

ביחידי יחידאה תני לה - במתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר:

רגל רגל ממצורע - דכתיב על בהן רגלו הימנית (ויקרא י״ד:י״ד):

ונאמר להלן אזן - במצורע:

אזן אזן מופנה - משני צדדין בין במצורע בין בנרצע דקרא דמצורע עני מיותר לגמרי כדאמרן במנחות בפ"ק (דף י:) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אזן אזן לרציעה וגבי רציעה תרי אזנו כתיבי ורצע אדניו את אזנו (שמות כ״א:ו׳) ונתת באזנו ובדלת (דברים ט״ו:י״ז):

לא מופני - משני צדדין אלא מצד אחד דמצורע מיותר אבל בחליצה לא וליכא אלא חד וקסבר ר' אלעזר מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה ואם יש להשיב משיבין:

וכי לא מופני מאי פירכא איכא - מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא מאי פירכא איכא. ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לר' אלעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת דף קלא.):

מתני' חליצתה כשרה - דקריאה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב דכי כתיב ככה דמשמע עיכובא אמעשה כתיב וקרייה דבורא בעלמא הוא: