רש״י אויף תענית יב: (12b) — דער פירוש אָנלײַן

תיר – ער כדמתרגמינן (בראשית מא) ויקץ ואיתער:

אהדורי סברא – אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם:

וכי מדכרו ליה מדכר – כזה שמעת מדכר:

יחיד שקבל עליו תענית – סתם ואינו יודע איזה תענית קבל עליו אם של יחיד אם של צבור:

ואסור בנעילת כו' – שמא תענית צבור כשלש ראשונות או כז' אחרונות קיבל עליו:

קאתו רבנן לתעניתא כו' – בתענית צבור וסברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור בבבל בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נד:) דאסור בנעילת הסנדל ובכל הני:

איקפד רב ששת דלמא מיכל נמי אכלי – ופורשים מדרכי צבור ולית ליה דשמואל ואנן האידנא נהגינן כשמואל:

אפנתא – אישקריפי"ט:

מחלפי – ביומא דתעניתא:

לצעורי בעלמא – אי מצי מצער נפשיה ואי לא לא יהא אלא (ליומא) אחרינא:

ואפילו בשבת – יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו:

בשני מטין עם חשיכה – ולא נועלין ולא פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוה ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:

קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים – כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם וזעקו אל ה':

מה עצרת – שבועות ושמיני עצרת:

אי מה עצרת – איסור מלאכתו מאורתא:

דומיא דאסיפת זקנים ביום – דבלילה כל אחד בביתו ואינן נאספין:

מסייע ליה לרב הונא – הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים ביום:

דאמר מצפרא כינופיא – ביום תענית צבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבקר:

היכי עבדי – מאי עבדי בכינופיא דמצפרא ובכוליה יומא דתעניתא:

מעיינין במילי דמתא – דרישה וחקירה לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר אם גזל וחמס ביניהן ומפייסין אותן:

ריבעא דיומא – מחצות ואילך עושין ב' חלקים:

בפלגא – דהיינו ריבעא דיומא קרו ויחל משה ומפטירין דרשו את ה' בהמצאו: