רש״י אויף שבועות טז: (16b) — דער פירוש אָנלײַן

טומאה בעזרה מנלן - מי שנטמא בעזרה מנלן דמיחייב הא לא קרינא ולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה) שכבר טימא:

שבחוץ כו' - שנטמא מבחוץ:

קדושת עולם - שאין אחריה היתר במות:

אשכחן מקדש דאיקרי משכן כו' - כדמפרש לקמן:

ונתתי משכני בתוככם - כל הניתן בתוככם קרי משכן:

ההוא בארון כתיב - שהיו הקהתים נושאין את הארון והשולחן והמנורה והמזבחות שהם דברים המקודשים:

לא שנו - דבהשתחויה כל דהו אפי' לא שהה בה כדי השתחויה חייב:

אלא שהשתחוה כלפי פנים - לצד מערב:

אבל השתחויה כלפי חוץ - למזרח אין זו השתחויה ואי שהה כדי השתחואה מיחייב משום שהייה ואי לא לא:

והכי קאמר השתחויה כלפי פנים - כל דהו או שלא השתחוה ושהה כדי שיעור חיוב השתחואה דהנך כלפי חוץ דבעי שיעור חיוב:

ארצה - משמע לשון שיטוח:

למלקות - אם התרו בו שלא לעמוד ועמד פחות מכדי שהייה: