רש״י אויף שבת מח. (48a) — דער פירוש אָנלײַן

אסוקי הבלא - כגון זה שהטמין בדבר אחר והניח קופה על הגפת דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה:

אפומא דקומקומא - מיחם של חמין והכוזא היתה מלאה צונן:

נזהיה - גער בו:

מאי שנא ממיחם על גבי מיחם - דתניא בברייתא בסוף פרקין דשרי:

התם אוקומי מוקים - שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא יפיג:

דסתודר - סודר של ראש:

דכובא - קנקן:

נטלא - כלי ששואבין יין מן הכובא:

דקא עצר - שהיה סוחטו מן המים שנבלעו בו:

מאי שנא מפרונקא - בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת:

לא קפיד עליה - אם שרוי במים שהרי לכך עשוי ולא אתי לידי סחיטה:

מוכין - אינן אלא לעשות מהן לבדין שקורין פלט"ר ומוקצין הן למלאכה ואסור לטלטלן ואלו שטמן בהן מי אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או לא:

עומד ומפקיר לכך - קופה של מוכין שדמיה יקרין אין דרך בכך ולא בטלי להטמנה:

גיזי של צמר - כמות שנגזזו:

ציפי צמר - לאחר שנפצוה ושטחוה כמין מחצלות משטיחין:

לשונות - לאחר שצבען וסורקין אותן כעין לשונות ארוכין לטוותן:

ואין מטלטלין אותן - קס"ד דהכי קאמר ואע"פ שטמן בהן אין מטלטלין אותן:

אם לא טמן בהן כו' - ומילי מילי קתני ברישא אשמועינן דטומנין בהן דלא מוספי הבלא ואשמועינן סיפא דסתם מוכין מוקצות נינהו אבל הני דטמן בהן הוי כמי שיחדן לכך:

למזגא - להיסב עליהן:

לאהדורי אודרא לבי סדיא - להחזיר מוכין שנפלו מן הכר לתוכן:

מתירין בית הצואר - שדרך הכובסים לקושרן:

אבל לא פותחין - לכתחילה דהשתא עביד ליה מנא:

בחדתי - שלא היו מעולם לתוכו אסור דהשתא עביד ליה מנא:

בעתיקי - להחזירו לכר זה שנפלו ממנו:

הפותח בית הצואר - של חלוק לכתחילה:

חייב חטאת - דהשתא קמשוי ליה מנא וחייב משום מכה בפטיש והיינו גמר מלאכה: