רש״י אויף שבת קנב: (152b) — דער פירוש אָנלײַן

כל יומא - ז' ימי אבילות:

גולל - הוא כיסוי שנותנים על ארונו:

ונפשו עליו תאבל - כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין:

וישוב העפר - גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד:

אשר נתנה - קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון:

כלי ינתנו לאוצר - להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:

לכובס - ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם:

בבית האסורים - בחשך בלא אורה ושלוה:

כף הקלע - רחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין כף:

בצרור החיים וגו' - את ה' אלהיך עמו בכסאו:

זוממות - כמו בזממא דפרזלא (לעיל שבת דף נא:) חבושות בבית הסוהר:

אלו ואלו - רשעים ובינונים:

לדומה - מלאך הממונה על הרוחות:

דהוו עפרא - אפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר:

קפולאי - חופרים:

נחר בהו רבי אחאי - שהיה נקבר שם:

דלא ידענא ליה - ואיני חש לדבריו:

מי שיש לו קנאה - ותחרות על חברו:

עצמותיו מרקיבים - ועליו נאמר וישוב אל העפר:

ליקום מר לגוויה - יבא אדוני לבית:

בפתחי - בהעלותי עד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות לעלות:

והא כתיב ואל עפר תשוב - והאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדה"ר כל דורותיו שוין בהן:

אובא טמיא - בעלת אוב שמשתמש בעצמות טמיא בלשון ארמי עצמות וכן פירש רב האי בפירושו של טהרות בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות:

בנגידא - כן קורין למכשפות של אוב בלשון ארמי: