רש״י אויף ראש השנה לב: (32b) — דער פירוש אָנלײַן

גמ' דרבים אתו מינה - בההיא פקידה:

רבי יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים - מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא:

זמרו למלכנו - לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת:

ושוין במלך אלהים כו' - דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות:

אינו אומרה אלא עם הזכרונות - תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא:

ומתחיל בתורה ומשלים בנביאים - והכתובים בינתיים:

היו משלימין בתורה - דהוו להו ארבע מן התורה שלש בתחלה ואחת בסוף:

ואנן בעינן עשר - וארבע מהן תורה דקאמר רבי יוסי משלים בתורה:

מתני' העובר לפני התיבה כו' השני מתקיע - המתפלל תפלת מוספין מתקיע:

גמ' בשעת גזרת המלכות שנו - אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין:

מתני' שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו וכו' ואין מעבירין עליו את התחום - לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעה:

ואין חותכין אותו - מפרש בגמרא:

אם רצה ליתן לתוכו מים כו' - ולא אמרינן קא מתקן מנא:

גמ' השתא דרבנן אמרת לא - איסור תחומין ופיקוח הגל דליכא למגזר אטו דאורייתא אמרת לא:

דאורייתא - רוכבין דאיכא למימר שמא יחתוך זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא יתלוש דאורייתא מיבעיא ויש גמגום בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה: