רש״י אויף פסחים קיז. (117a) — דער פירוש אָנלײַן

אחת היא - כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:

הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת:

שיר שבתורה - אז ישיר משה:

ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:

כל תפלות - כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהילים ק״ב:א׳):

אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן - מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל:

ד"א פסלו של מיכה עומד - בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק:

ניצוח וניגון לעתיד לבא - מקום שנאמר למנצח בנגינות מלעתיד הוא מדבר:

ע"י מתורגמן - הוא אומר ואחר מפרש:

יהושע וכל ישראל אמרוהו - כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו:

הללויה - כולהו דבספר תהלים:

קראי מוסיפין - בעלי מקרא מוסיפין אף אלו: