רש״י אויף נדרים נה: (55b) — דער פירוש אָנלײַן

חילקא - חטה שנחלקת לשנים:

טרגיס - לשלשה:

טיסני - לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה:

אסור בכולן - דכולן גידולי שנה נינהו:

מותר בכמהין ופטריות - שגדלין נמי על העצים:

אסור בכולן - דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו:

זומית - שלמור"א בלע"ז:

אומר שהכל נ"ב - מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו:

מאוירא ינקי - שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ:

והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ - והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי' מירבא נמי לא רבו מארעא:

שאין יונק - דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי:

מתני' חמילה - כעין יריעה היא:

קונם צמר עולה כו' - משמע מלבוש של צמר:

באניצי פשתן - דדייק ולא נפיץ:

טעון צמר ופשתן והזיע - מחמת המשוי:

והיה ריחו קשה וכו':

ואסור להפשילן לאחוריו - לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות:

גמ' פונדא - אזור חלול שחוגרין בו:

פסקיא - פיישול"א:

אסקורטיא - מפרש לקמן:

קטבליא - מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא:

אנפליא - הוש"ש בלע"ז של עור:

פליניא - סינר:

כיתונא דצלא - מלבוש של עור:

סגוס עבה - מין שק הוא עבה טפי מיריעה:

יוצאין בשבת -בכל אלו דברים:

אבל לא בתיבה - שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי:

ומותר לטעון - שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש:

והזיע - מכובד משוי:

ואסור לטעון - שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש: