רש״י אויף נדרים מט. (49a) — דער פירוש אָנלײַן

מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק - מבושל מבושל כראוי:

שלוק - מבושל יותר מדאי:

קונם תבשיל שאיני טועם - כל תבשיל במשמע:

מעשה קדרה רך - שיש בה רוטב:

אבל לא בעבה - כגון דייסא:

טורמוטא הרמוצה מפרש בגמ':

רתחתא - דבר הרותח כגון רוטב וכל דדמי ליה:

היורד לקדרה - דמשמע בין צונן בין רותח:

אסור בכל המתבשלין - בין רך בין עבה:

גמ' ר' יאשיה אוסר - בצלי ובשלוק דמתקרי נמי מבושל:

הלך אחר לשון בני אדם - דאין דרכם לקרות לצלי מבושל:

והא מתבשיל נדר - דמשמע בין רך בין עבה:

האי תנא - דמתניתין דלא קרי לעבה תבשיל:

בכל מידי דמתאכלא ביה ריפתא - דמלפתין בו את הפת קרי תבשיל:

והא תניא - בניחותא:

בהיטריות רכות - בדילועין רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן:

איני - מי אוכלין החולין מהן:

חזא קרא דמחיתא - דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה:

לוליבא דקרא בסלקא - תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין:

לוליבא דכיתנא - תוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן בכותח:

ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ - משום דדבר מעולה הוא לרפואה ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא:

חולין רבנן - שעוסקין בתורה ואינם נהנים מן העולם ובאים לידי חולי: