רש״י אויף מנחות לו. (36a) — דער פירוש אָנלײַן

בין תפילה לתפילה - בין של יד לשל ראש דסיפר קודם שיניח אותן על הראש:

להניח - דבשל יד מתחיל להניח:

מצות תפילין - דעכשיו גומר את המצוה:

לא סח - אין מברך אלא על של יד בלבד:

סח מברך שתים - כדשלח רב חייא:

סח בין תפילה לתפילה - ולא בירך על של ראש אלא סמך על ברכה ראשונה:

עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה - כדאמרינן בפרק משוח מלחמה (סוטה מד:) הירא ורך הלבב מעבירות שבידו:

והיו - משמע שתים כל זמן שיהו בין עיניך יהו שתים כל זמן שאותן של ראש מונחים אותן של יד נמי מונחין אלמא דראש חליץ ברישא:

תפילין - שהניחן קודם עמוד השחר מברך עליהן משעת הנחתן משעת זמן הנחתן דאמר בפרק קמא דברכות (דף ט:) בק"ש אחרים אומרים משיראה חבירו מרחוק ד' אמות ואמרינן התם לתפילין כאחרים כלומר להנחת תפילין כאחרים:

שמא יאבדו - אם ישאם בידו:

מניחם - בראשו:

ממשמש בהו - דהוי כאילו מניחן:

שתכלה רגל מן השוק - לאחר שחשכה:

מודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן כו' אין חוזר ומניחן - דלילה לאו זמן תפילין הוא כדאמרינן לקמן:

מצלו בהו באורתא - תפלת ערבית כר' יעקב: