רש״י אויף מנחות ל. (30a) — דער פירוש אָנלײַן

מקצר - השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה:

כי קאמר רב - יגמור באמצע הדף:

בחומשין - קא ס"ד בשאר חומשין שאין עשויין כקדושת ספר תורה אבל עשויין הן בגליון כס"ת:

בחומשין של ס"ת - כגון (בראשית נ׳:כ״ו) ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם (שמות מ׳:ל״ו) ובהר סיני (ויקרא כז) וירדן יריחו (במדבר לו) יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס"ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף:

אף באמצע שיטה - ובאמצע הדף:

באמצע שיטה דוקא - ולא באמצע הדף:

שמנה פסוקים - מוימת משה:

יחיד קורא אותן - אדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות:

אפשר ס"ת חסר - ומשה קורא לו ס"ת לקוח את ספר התורה הזה:

הקב"ה אומר - ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב:

מכאן ואילך משה כותב בדמע - ולא היה אומר אחריו מרוב צערו:

כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' - שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו:

לימא דלא כר"ש - דכיון דאמר ר"ש משה כתב הוו להו כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא אחר:

דאישתני - דנכתב בדמע אישתני משאר ס"ת:

כחוטף מצוה - ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי:

פחות מכאן או יתר על כן לא יעשה - שתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהו התפרים מקורבין יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי:

ולא ירבה בדפים - לעשות שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראין כאגרות:

ולא ימעט בדפין - לעשות ג' (ביריעה) אם יריעה גדולה היא:

מפני שעיניו משוטטות - כשהדפין רחבים וטועה בראשי השיטות:

נזדמנה לו יריעה שיש בה ט' דפין - למדת האחרים וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על שמנה:

אלא ד' לכאן וה' לכאן - כדי שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי:

בד"א - דלא ימעט ולא ירבה בדפין:

בתחלת הספר - אבל בסופו אפילו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה:

ואפילו דף אחד - יעשה בכל היריעה:

אלא אימא פסוק אחד בדף אחד - אם רוצה יעשה דף קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף:

שיעור גליון - דס"ת:

ובחומשין - שאינן עשויין לס"ת אבל עשויין הן כגליון דס"ת:

לא ימעט - לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון:

מפני ריוח שבין שיטה לשיטה - כגון אם שרטט באמצע הדף שני שיטין שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח: