רש״י אויף כתובות לא. (31a) — דער פירוש אָנלײַן

וקרע שיראים - בשעה שבולעה ואע"ג דמיתה לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה מיפטר וסבירא ליה לרב אשי מיתה לזה ותשלומין לזה פטור:

שעקירה צורך הנחה היא - הלכך אע"ג דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה פטור הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה מיתה ותשלומין באין כאחד שעקירה צורך הנחה היא ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה:

דאי בעי גחין - למטה מג' טפחים ואכיל ובציר מג' לאו הגבהה היא:

לא מצי לאהדורה - משזרק את החץ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין:

הכא מצי מהדר ליה - הלכך לא אמרי' משעת הגבהה אתחלה לה אכילה:

המעביר סכין - בידו בהליכה:

הגונב כיס בשבת - הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרה"ר:

חייב - בתשלומין אף על פי שנהרג:

שכבר נתחייב בגניבה - לשלם דהגבהה קונה בכל מקום וקמה לה ברשותיה אף להתחייב באונסים:

היה מגרר ויוצא - שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים פטור שאיסור שבת כו':

ואמאי - כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו אמאי חייב נימא משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה:

וכה"ג מי חייב - משום שבת:

לכך - להוציאו:

לא תימא בהגביהו ע"מ להצניעו אלא הגביהו ע"מ להוציאו - ודקשיא לך נימא הגבהה צורך הוצאה היא:

הכא במאי עסקינן כשעמד - ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה ואין חיוב שבת באה לו ע"י עקירת חפץ הראשונה אלא ע"י עקירת גופו שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא ועקירת גופו כעקירת חפץ:

אורחיה הוא - ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת: