רש״י אויף עירובין כז: (27b) — דער פירוש אָנלײַן

לא נצרכה - הא דמתני ר' יצחק מים ומלח המעורבין ניקחין אלא כשנתן לתוכן שמן:

בהבלעה - בשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהן וכי האי גוונא שרי רבי יצחק:

והתניא - בניחותא:

בבקר - הואיל וכתיב בכל אשר תאוה נפשך למה לי למיכתב בבקר ובצאן וביין ובשכר אלא לדרשות בבקר ללמדך שלוקחים בקר אגב עורו ויצא העור לחולין ואין צריך למוכרו ולחזור ולאכלו בירושלים:

אגב גיזותיה - אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקי לחולין:

אגב קנקן - חבית של חרס שהיין שמור בתוכו ויצא הקנקן לחולין:

תמד - שנותנים מים בחרצנים ולכשהחמיץ שנגמרה תסיסתו הוי כיין אלמא מדקתני בבקר אגב עורו אלמא בהבלעה שרי ואע"ג דעור באנפי נפשיה לא חזי דמידי דמאכל בעינן כדכתיב ואכלת:

מאן דמתרגם בקר - דליצטריך למיכתביה אליבא דבן בג בג כו':

עורו - המחובר לבשר ואינו יכול להפשיטו מחיים:

אבל גיזה - יכול לגוזזה מחיים והוה אמינא דליתסר דלא גופא דפירא הוא:

קיוהא - כמו תקהינה שיניו (ירמיהו ל״א:ל׳) כלומר: לאו פירא ממש הוא אלא מים בעלמא שנכנס בהן קיוהא של חרצנים איגרו"ס בלע"ז:

ואי כתב שכר הוה אמינא - הבלעה לעולם אסירא והאי שכר לאו תמד הוא דנילף מיניה דיהיב דמים של מים בהבלעה אלא האי שכר דבילה קעילית היא מאותו מקום דמשכרא כדאמרינן בכריתות (דף יג:) אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב:

דאם כן - דצאן לאו למישרי גיזות הוא דאתא אלא עור לא הוה כתיב קרא צאן אלא בקר דלית ליה גיזות:

במאי קא מיפלגי רבי יהודה ורבי אליעזר - דאמרי תרוייהו דגים ניקחין ובציר הוא דפליגי:

והני תנאי דלקמן - דדרשי פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות הארץ ותרוייהו ממעטי דגים וכ"ש ציר:

ה"ג לר"א מיעט ציר ולרבי יהודה מיעט מים ומלח - דלאו ציר:

ה"ג דתניא ונתתה הכסף וגו':

פרי מפרי - עגל נולד מאמו וכן שה וענבים מחרצנים שזורעין החרצנים:

וגידולי קרקע - שכולן ניזונין וגדילין מן הקרקע:

ולד ולדות הארץ - שנבראו מן הארץ במעשה בראשית:

דגים - גידולי קרקע נינהו קסבר שהדגים ניזונין מן הקרקע: