רש״י אויף בבא מציעא לב. (32a) — דער פירוש אָנלײַן

תרי מגו תלתא - שנים מן השלשה יבואו ויעידו לומר שלשה היינו:

אם יש שם ב"ד - וסתם ב"ד שלשה אלמא אין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה:

גילוי מילתא - שידעו שחלקתי בשוה:

אלמנה - הניזונת מנכסי יתומים מוכרת למזונות:

שלא בב"ד - ובלבד שיראו שנים שלא תמכור בזול:

מתני' מצאה ברפת - בגמרא מפרש מאי אצטריך:

היתה בבית הקברות - והוא כהן:

או שאמר לו אל תחזיר - והוא במקום שהוא מותר לילך שם:

הלך וישב לו - הבעלים:

אבל לא לטעון - בגמרא מפרש:

גמ' רפת שאמרו - ששנינו במשנתנו עסקינן כשאינה מתעה את הבהמה שבתוכה להיות בורחת ויוצאת:

ואינה משתמרת - שאינה נעולה ואם באת לצאת יוצאה:

מעייל לגואי - כדאמרינן לעיל (בבא מציעא דף לא.) לגינתו ולחורבתו מנין:

ברישא גרסינן והוא שעומדת בתוך לתחום בסיפא גרסינן והוא שעומדת חוץ לתחום:

אני ה' - אע"פ שאמרתי לך ירא את אביך אני אדון לשניכם ואם אמר לך אביך עבור על דברי לחלל שבת אל תשמע לו:

הוה אמינא צייתא ליה - דאתי עשה דכיבוד ודחי לא תעשה דלא תוכל להתעלם:

אבידה עשה ולא תעשה היא השב תשיבם לא תוכל להתעלם:

הוקש כבודם - בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך:

דלית ביה חסרון כיס - אם לא יטעון:

פריקה אית בה חסרון כיס - שהבהמה נשברת תחת משאה:

לומר לך פריקה בחנם - אבל טעינה לא נצטוית אלא בשכר הלכך אי לא כתב פריקה ואתיא מק"ו מטעינה הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה טעינה בשכר אף פריקה בשכר:

לא מסיימי קראי - למשמעות טעינה הלכך אי כתיב חד הוה אמינא לפריקה אתא:

רובץ תחת משאו - משמע שצריך לפרוק:

דרמו אינהו וטעונייהו באורחא - אף המשא מוטל על הקרקע שצריך לטעון: