רש״י אויף בבא בתרא טז. (16a) — דער פירוש אָנלײַן

מעין העולם הבא - כדכתיב (ירמיהו ל״א:ח׳) הרה ויולדת יחדו הריון ולידה ביום אחד הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל:):

הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה. [וה"פ] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו:

צערו של שטן - שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא:

אלמא בדידיה קיימא - ליטול את הנפש והזהירו שלא ליטלה:

בעבור הרעימה - שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל:

להפוך קערה על פיה - לעקור כל כבוד שחירף וגידף:

לפטור את כל העולם כולו - מדינו של הקב"ה לומר שאנוסין הן ע"י הקב"ה שברא יצה"ר והכי קאמר על דעתך כי לא ארשע אם היית חפץ לא הייתי רשע:

בראת שור בפרסות סדוקות וחמור בפרסות קלוטות - את זה טהרת ואת זה טמאת הכל בא על ידך אתה בראת בו סימני הטומאה:

בראת צדיקים - ע"י יצר טוב:

בראת רשעים - על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין:

ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין דף ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן:

ברכת אובד - שהיה סבור שהיה אובד את שדהו:

שדי שמיה עלווה - אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה:

חברותא כלפי שמיא - מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול מי חייב לחבירו:

מן הסערה - לשון שיער כדקתני הרבה נימין בראתי באדם:

מטשטשות את הארץ - עושות את הארץ כטיט: