חולין 8b — תלמוד אויף ייִדיש

ומשנינן: רבא ורב נחמן איירו

ב

סכין

חדשה

שלא חתכו בה מעולם, אלא רק ייחדוה לעבודת כוכבים.

ומקשינן: כיצד מוקמית לה בסכין

חדשה?

והרי

בין לרבי ישמעאל

ו

בין לרבי עקיבא

[דפליגי בעבודה זרה עצמה, אי נאסרת מיד כשעשאוה או רק לאחר שתעבד] סכין חדשה אינה נאסרת. דהא סכינים,

משמשי עבודת כוכבים הן

, ולא עבודה זרה עצמה,

ומשמשי עבודת כוכבים

הרי לכולי עלמא

אינן אסורין עד שיעבדו

בהם לצורך עבודת כוכבים!?

ומשנינן:

אי בעית אימא

, מיירי בסכין

דפסק ביה גווזא

[עצים]

ל

צורך

עבודת כוכבים

שאין בה משום מאכלות אסורות, ורק משום משמשי עבודת כוכבים היא נאסרת.

ואי בעית אימא,

לעולם

ב

סכין

ישנה

איירי, אלא

שליבנה באור

והכשירה משמנוניתה.

אתמר: השוחט בסכין של עובדי כוכבים

שנשתמשו בה לחיתוך מאכליהם -

רב אמר: קולף

את המקום שנגע הסכין בבית השחיטה! שמסיר ממנו כדי קליפה, משום שנבלע שם משמנונית איסור שבסכין.

ורבה בר בר חנה אמר: מדיח

במים את בית השחיטה, ודיו.

ודנה הגמרא:

לימא בהא קמיפלגי: דמר

רבה בר בר חנה

סבר: בית השחיטה צונן

, ואין חומו חזק דיו כדי לבלוע לתוכו את השמנונית שבסכין, ומשום הכי לא בעינן קילוף. אבל הדחה בעינן, שהרי אף בצונן דבק מהשמנונית על דפנות בית השחיטה.

ומר

רב

סבר: בית השחיטה רותח

ובולע לתוך קליפתו החיצונה משמנונית הסכין. ומשום הכי לא סגי בהדחה, אלא צריך לקלוף ולהסיר קליפתו.

ודחינן:

לא

בהכי פליגי. אלא

דכולי עלמא

אית להו

בית השחיטה רותח הוא.

מאן דאמר "קולף"

שפיר קאמר, דכיון שרותח הוא בולע.

ומאן דאמר "מדיח"

סבירא ליה שעל אף שבית השחיטה רותח,

איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם, לא בלעי

מהסכין, ומשום הכי סגי בהדחה.

איכא דאמרי: דכולי עלמא

, בין רב ובין רבה בר בר חנה, סבירא להו,

בית השחיטה צונן.

מאן דאמר "מדיח", שפיר

מסתבר טעמיה. דהא כיון דבית השחיטה צונן, לא בלע.

ו

מאן דאמר "קולף"

אית ליה דאף שהוא צונן,

אגב דוחקא דסכינא,

שמשפשף בבשר בדוחק,

בלע

ה מהסכין.

סכין

ששחט בה בהמה שנמצאה

טריפה

-

פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר

: אסור לשחוט בה בהמות אחרות עד שיגעילנה

בחמין.

משום דבלעה הסכין לתוכה משמנונית הטריפה. ואם ישחוט בה שוב בלא שיגעילנה היא תשוב ותבליע את האיסור הבלוע בה לבית השחיטה של הבהמה הכשרה.

וחד אמר

: מדיח הסכין אפילו

בצונן

, ודיו. דקסבר בית השחיטה צונן ולכך לא בלעה הסכין, אלא רק מבחוץ נדבק בה מהאיסור, ולהכי סגי בהדחה.

ומסקינן:

והלכתא,

דסגי לה

אפילו

הדחה

בצונן.

ואי איכא בליתא דפרסא

[חתיכת בגד ישנה וקשה]

למיכפריה

[לקנח] בה, סגי בהא, ואפילו הדחה במים

לא צריך

.

ומקשינן:

ולמאן דאמר

דבעינן בסכין ששחט בה טריפה הגעלה

בחמין, מאי טעמיה?

הלא הוא

משום דקא בלעה

הסכין

איסורא

משמנונית הטריפה. ואם כן, סכין ששחט בה בהמה

דהיתירא, נמי

תיאסר, דהא

בלעה

בתחילת השחיטה, לפני שהותרה הבהמה מכח השחיטה, את השמנונית של

אבר מן החי.

ומשנינן:

אימת בלעה

הסכין שמנונית האיסור,

לכי חיימא

בית השחיטה.

אימת קא חיימא

בית השחיטה? -

לכי גמרה

ה

שחיטה.

והרי

ההיא שעתא, היתירא הוה.

שאז כבר פקע מינה איסור אבר מן החי, ונמצא שמעולם לא בלעה הסכין איסורא.

אמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך

שיהיו לו

שלש סכינין.

סכין

אחת ששוחט בה

. ולא יחתוך בה שום דבר אחר שמא תפגם, ולפעמים עלול לשחוט בה בלא בדיקה ולבוא לידי איסור נבילה.

ו

סכין

אחת, שמחתך בה בשר.

ועוד

אחת, שמחתך בה חלבים

שאסורים באכילה וחותכם למוכרם לנכרים. ובה לא יחתוך בשר כיון שדבוק בה איסור.

ומקשינן: למה בעינן תרי סכינין לחיתוך?

וליתקן ליה חדא

לתרוויהו

וליחתוך בה בשר

קודם

והדר ליחתוך בה חלבים

. וכשירצה לחזור ולחתוך בשר בבהמה אחרת יזכור להכשירה?

ומשנינן: בעינן תרי סכינין משום

גזירה שמא יחתוך חלבים ואחר כך בשר

בבהמה אחת, וישכח לקנח הסכין ביניהם מחמת שטרוד במלאכתו, ונמצא הבשר אסור משום דמתערב בו משמנונית איסור.

ומקשינן: כמו דחיישת שיחליף סדר החיתוך,

השתא

בתרי סכיני,

נמי

איכא למיחש שמא

מיחלף ליה

הסכינים זה בזה, ויחתוך הבשר בסכין של החלבים!?

ומשנינן:

כיון דאצרכינהו

לתקן לו

תרי

סכיני

אית ליה היכרא

, על ידי סימן שיעשה בהם.

ואמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שני כלים של מים. אחד שמדיח בו בשר, ואחד שמדיח בו חלבים.

ומקשינן:

וניתקן ליה

כלי

חדא

בלבד,

ונדיח בו

קודם את ה

בשר, והדר נדיח בו חלבים

, ואמאי בעי תרי כלים?

ומשנינן:

גזירה, שמא

תחילה

ידיח

בכלי

חלבים, ואחר כך

ידיח בו

בשר

. והמים יהיו כבר מפוטמים משמנונית החלבים על ידי שפשוף הידיים, ותדבק השמנונית בדפנות הבשר. ואף על פי שהבשר צונן ואינו בולע לתוכו, מכל מקום נדבק בו האיסור.

ומקשינן:

השתא,

דאית ליה תרי כלים,

נמי

ליחוש דלמא

מיחלפי ליה

הכלים, וידיח הבשר באותו כלי שכבר הדיח בו חלבים.

ומשנינן:

כיון דאצרכיניה תרתי

כלים,

אית ליה

בהו

היכרא

, ולא יחליף.

אמר אמימר משמיה דרב פפא: לא ליסחוף איניש כפלי

[לא יניח את הכסלים שחלב הכליות דבוק עליהם]

עילוי בישרא

, משום

דדאיב תרבא

[החלב מתחמם וזב על הבשר]

ובלע בישרא

ממנו.

ומקשינן:

אי הכי, כי

מונחים ב

תריצי

[במישור] על המדף הכסלים לבדם כדרכן, כשהחלב למעלה,

נמי דאיב תרבא, ובלע בשרא

של הכסלים עצמם מהחלב הדבוק עליהם.

ומשנינן:

קרמא

[קרום]

מפסיק מתתאי

לחלב, בינו לבין הבשר הדבוק אליו.