טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
חולין 80b — תלמוד אויף ייִדיש
חולין 80b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — חולין 80b
ואילו המשנה סוברת כרבי שמעון, הרי יקשה:
מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר: שחיטה שאינה ראויה
להתיר את הבשר באכילה
לא שמה שחיטה,
ואין חייבין על שחיטה שכזו משום "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". אם כן, הרי
קמא,
הבהמה הראשונה, שהיא קרבן שנשחט חוץ לעזרה -
מיקטל קטליה!
שאין על השחיטה הזאת שם "שחיטה" אלא הרי היא כאילו נהרגה הבהמה, לפי ששחיטה שאינה ראויה היא, כיון שנשחטה בחוץ ואסורה באכילה. [ובכל זאת חייבים כרת על השחיטה הזאת, שכך היא גזירת הכתוב, שלגבי חיוב שחוטי חוץ יהיה עליה שם שחיטה]. ומאחר ששחיטת הראשונה לאו שחיטה היא, אם כן הקרבן ה
שני
-
מתקבל בפנים הוא!
שהבהמה השניה כשרה להיקרב על גבי המזבח ואין בה פסול של "מחוסר זמן" כיון שאין עליה איסור של "אותו ואת בנו". ואם כן,
כרת נמי ליחייב
השוחט השני על ששחט בחוץ קרבן שראוי ליקרב בפנים!? אלא, מוכח, שמשנתנו אינה כרבי שמעון, ולכן יש על השניה איסור אותו ואת בנו ופטור עליה מכרת של קדשים בחוץ .
עוד שנינו במשנתנו שאם שתי הבהמות היו חולין ושחטן
בפנים
בעזרה -
שניהם פסולין, והשני סופג את הארבעים
משום שעבר על לאו ד"אותו ואת בנו".
וגם מדין זה מוכח שמשנתנו אינה כרבי שמעון. כי
מכדי, שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה,
ואם כן
קמא
, הבהמה הראשונה [והוא הדין השניה],
מיקטל קטליה!
שהרי חולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה ולאו שחיטה ראויה היא. ואם כן, השוחט ה
שני אמאי סופג את הארבעים?
והרי שתי השחיטות לא היו ראויות להתיר, ואין בהם איסור "אותו ואת בנו"?
עוד שנינו במשנתנו, שאם היו שתי הבהמות
קדשים
ושחטן
בפנים
, הרי
הראשון כשר ופטור, והשני סופג את הארבעים
משום "אותו ואת בנו",
ופסול
הקרבן השני לפי שהוא "מחוסר זמן", שאינו ראוי באותו היום להקרבה משום איסור "אותו ואת בנו".
וגם מדין זה מוכח שמשנתנו אינה כרבי שמעון, כי
מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה,
ואם כן כל שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה
היא!
שהרי השחיטה לבד עדיין אינה מתרת בשר לאכילה,
דכל כמה דלא זריק דם
של הקרבן על המזבח
לא משתרי בשר
באכילה. ואם כן -
שני אמאי סופג את הארבעים?
והרי לרבי שמעון אין בכלל איסור "אותו ואת בנו" בקדשים, לפי ששחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא?
ו
עוד יקשה למה הקרבן
פסול
הרי עצם שחיטת הראשון אינה ראויה, ותלויה בזריקה, ואיך תגרום לשני איסור אותו ואת בנו .
אלא, שמע מינה,
שמשנתנו
דלא כרבי שמעון
היא!
והוינן בה:
פשיטא דהכי איתא,
שמשנתנו אינה סוברת כרבי שמעון, ומה החידוש בדברי רבי אושעיא?
ומבארינן:
שחיטת קדשים איצטריכא ליה
להשמיענו דהוי שחיטה שאינה ראויה.
כי
סלקא דעתך אמינא, שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא, דהא אי נחר
את הקרבן ולא שחטו הרי
לא מישתרי
ה
בשר
באכילה,
ו
דוקא
כי שחט מישתרי
ה
בשר,
נמצא שהשחיטה אף היא גורמת להיתר הבשר,
ושחיטה ראויה היא, קמשמע לן
דהוי שחיטה שאינה ראויה, כיון שעל ידי השחיטה בלבד עדיין אין הבשר ניתר באכילה.
ודנה הגמרא למה השוחט שני בקדשים בפנים השוחט השני סופג את הארבעים רק משום לאו ד"אותו ואת בנו":
ולילקי נמי
השוחט השני
משום לאו ד
שחיטת קרבן שהוא
מחוסר זמן,
שעדיין לא הגיע זמנו להיקרב!? שהרי קרבן זה אף הוא לא הגיע זמנו, שהרי אסור לשוחטו היום משום איסור "אותו ואת בנו"? ומנין שיש לאו בשחיטת קרבן מחוסר זמן?
דתניא: מנין לכל הפסולים
להקרבה
שבשור ושבשה, שהוא
עובר על הקרבתם
ב
לאו ד
"לא ירצה"? תלמוד לומר
"
ושור ושה שרוע וקלוט
נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה"! ומיתורא ד"ושור ושה" [שהיה יכול לכתוב "ושרוע וקלוט וכו'"], דרשינן:
לימד על
כל
הפסולין ש
ישנם
בשור ושה שהוא ב
לאו ד
"לא ירצה"!
ו"מחוסר זמן" אף הוא פסול להקרבה, ויש בו לאו ד"לא ירצה".
ומתרצינן:
כי קא חשיב
התנא במשנתנו מונה דוקא
לאוי ד"אותו ואת בנו",
אבל
לאוי נוכראי,
על שאר איסורים מלבד "אותו ואת בנו",
לא קא חשיב.
אך באמת הוא לוקה גם משום לאו של מקריב מחוסר זמן.
ומקשינן:
ו
כי התנא
לא
אינו מונה לאוין אחרים?
והא
לאו של
קדשים בחוץ, דלאוי נוכראי נינהו, וקא חשיב
במשנתנו.
דקתני: "קדשים בחוץ
-
הראשון חייב כרת, ושניהם סופגים את הארבעים"! בשלמא
שוחט
שני
לוקה
משום לאו ד"אותו ואת בנו", אלא ראשון אמאי סופג
מלקות, והרי הוא לא עבר על "אותו ואת בנו"? אלא מאי
לאו,
הוא לוקה
משום לאו דשחוטי חוץ
. ומוכח, שהתנא מונה גם לאוין אחריני, מלבד "אותו ואת בנו". ואם כן חוזרת הקושיא למה לא מנה גם את הלאו של "מחוסר זמן"?
ומתרצינן:
כל היכא דליכא לאו ד"אותו ואת בנו",
כגון אצל הראשון ששחט קדשים בחוץ, שאין בו לאו של "אותו ואת בנו",
חשיב
התנא
לאוי נוכראי
של שחוטי חוץ.
וכל היכא דאיכא לאו ד"אותו ואת בנו",
כגון השני ששחט קדשים בפנים,
לא חשיב לאוי נוכראי,
ולכן לא מנה את הלאו של "מחוסר זמן".
רבי זירא אמר
: אין להקשות למה התנא לא מנה את הלאו של "מחוסר זמן". כי
הנח
ללאו של
"מחוסר זמן",
שאין לוקין עליו,