חולין 142a — תלמוד אויף ייִדיש

ו

אי

מדובר

ב

ערב

יום טוב

, ובא רב יהודה לשאול את שמואל היאך יעשה כדי שלא יהיו מוקצה ביום טוב, הרי

בעומד ואומר: זה וזה,

ביצה זו או אפרוח זה,

אני נוטל

למחר

! סגיא.

כי על ידי כך לא הוי מוקצה.

מבארת הגמרא: הנהו

ביצים,

פירי חדתי הוו,

שמעולם לא עמדה האם מעליהם,

דלוי בר סימון גופיה לא הוה קני להו,

שהרי אסור לזכות בהן כל זמן שהאם עליהן.

והכי קאמר ליה

שמואל:

זיל וטריף אקן, דליתגבהו

האמהות,

ו

אז

ניקנינהו לוי בר סימון

לביצים.

והדר, ליקנינהו

לוי בר סימון

ניהלך ב

קנין

סודר.

מתניתין:

לא יטול אדם אם על בנים אפילו

כדי

לטהר את המצורע

1 . ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר,

שאין בה חסרון כיס אלא בדבר מועט כאיסר,

אמרה תורה "למען ייטב לך והארכת ימים", קל וחומר על מצות חמורות שבתורה

2 .

גמרא:

תניא, דבי רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה ש

כתוב

מתן שכרה בצדה,

דהיינו שבסמוך לציוויה בתורה נאמר גם מתן שכרה,

שאין תחיית המתים תלויה בה.

וביאר מקורו בתורה: שהרי

בכבוד אב ואם כתיב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", ובשילוח הקן כתיב "למען ייטב לך והארכת ימים".

אם כן, בשתי מצוות אלו נאמר מתן שכרן בצידן.

הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה

[בית גדול]

והבא לי גוזלות,

והלך הבן

ועלה

לבירה,

ושלח את האם ולקח את הבנים,

הרי קיים שתי מצוות שמתן שכרן בצידן,

ו

אירע ש

בחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה?

אלא,

בהכרח שכך כוונת הכתוב:

"למען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך. "ולמען ייטב לך", לעולם שכולו טוב.

דהיינו, לאחר תחיית המתים, שאין אז היזק ויסורין אלא רק טובה .

ודנה הגמרא:

ודלמא

"למען ייטב לך והארכת ימים" היינו בעולם הזה, ובאמת מעולם

לא הוה הכי,

מעשה מעין זה, שקיים אדם מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ומת בחזרתו?

מתרצת הגמרא:

רבי יעקב, מעשה

כזה

חזא

בעצמו, ומשום כך הוכיח שכוונת הכתוב לעולם הבא .

ומקשה הגמרא:

ודלמא מהרהר בעבירה הוה,

ומשום כך מת?

דוחה הגמרא:

מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה,

ואינו נחשב כעובר עבירה.

ועדיין מקשה הגמרא:

ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה, דכתיב "למאן תפוש את בית ישראל בלבם". ואמר רב אחא בר יעקב: זו מחשבת עבודה זרה!

שהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ונחשבת כאילו עבדו עבודה זרה?!

מבארת הגמרא:

הכי קאמר

רבי יעקב:

אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא, תהני ליה

המצוה

ותגן עליה דלא ליתי לידי הרהור ו

על ידי הרהור עבירה

ליתזק! אלא

על כרחך,

שכר מצות בהאי עלמא ליכא.

ושכר הכתוב בתורה, לעולם הבא נאמר.

ומקשה הגמרא: היאך מת אותו בן,

והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים!

והרי שליח מצוה הוה?

מתרצת הגמרא: דברי רבי אלעזר שאינן ניזוקין נאמרו רק בהליכתם לעשיית המצוה.

אבל

בחזרתם

מעשיית המצוה

שאני,

שיכולים אז להנזק.

ומקשה הגמרא: ו

הרי מצינו שרבי אלעזר אמר דבריו גם בחזרתם, כי

האמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן?

מבארת הגמרא: סולם שעלה עליו אותו הבן להוריד גוזלות,

סולם רעוע הוה

ומועד ליפול ממנו.

ומקום דקבוע ו

שכיח

היזקא שאני. דכתיב,

כשצוה ה' את שמואל ללכת למשוח את דוד למלך,

"ויאמר שמואל: איך אלך, ושמע שאול והרגני".

מוכח, כי אף על פי שהלך שמואל בשליחותו של מקום והיה שליח מצוה, חשש שמא יהרג משום דשכיח היזקא, שודאי ירצה שאול להרגו על שמשח אדם אחר למלך.

אמר רב יוסף: אלמלא דרשיה "אחר" להאי קרא

"למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך"

כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא.

מאי חזא

אחר?

איכא דאמרי: כי האי מעשה חזא,

שמת הבן בחזרתו.

ואיכא דאמרי: לישנא

[לשונו]

דרבי חוצפית המתורגמן

שנהרג על ידי המלכות

חזא, דהוה מוטלת באשפה. אמר

אחר:

פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?!

והוא לא ידע

את פירושו האמיתי של הכתוב,

ד"למען ייטב לך", בעולם שכולו טוב. "ולמען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך.

הדרן עלך פרק שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין