חולין 140b — תלמוד אויף ייִדיש

מתרצת הגמרא:

אם כן,

שנלמד מכאן לפטור אם טרפה משילוח,

"צפור" למעוטי עוף טמא, למה לי!?

הרי גם עוף טמא ניתן ללמוד באופן זה: "תקח לך" - ולא לכלביך. כי גם טמא ראוי רק לכלבים? אלא על כרחך שלא לומדים דיני אם מאפרוחין.

מקשה הגמרא:

והתניא, אם אפרוחין טרפה, חייב בשילוח.

וסלקא דעתא, שכוונת הברייתא לומר: "אמן של אפרוחים שהן טריפה, חייבת בשילוח". ומוכח שלא דורשים "תקח לך", ולא לכלביך!?

אמר אביי, הכי קאמר

התנא בברייתא:

אפרוח שאמן טרפה, חייב בשילוח.

בעי רב הושעיא: הושיט ידו לקן, ושחט מיעוט סימנים

של אפרוחים,

מהו?

מי אמרינן, כיון דאילו שביק להו הכי,

שחתוכין מקצת סימנין שלהם,

מטרפי

[נעשין טרפה], יהא פטור, משום ד

בעינן "לך", ולא לכלביך. או דלמא, כיון דבידו למגמר שחיטה

ויהיו ראויין לו לאכילה,

"תקח לך" קרינא ביה, וחייב בשילוח.

ומסקינן:

תיקו.

בעי רבי ירמיה

: היתה

מטלית

בין האם לאפרוחים,

מהו שתחוץ

ויפטר, והרי נאמר "רובצת על האפרוחים", ומשמע, בלא חציצה?

כנפים,

נוצות תלושות,

מהו שיחוצו?

ביצים מוזרות

שאין יוצאין מהן אפרוחים,

מהו

שיחצצו?

אם תמצי לומר שביצים מוזרות חוצצות,

שני סדרי ביצים

בנות קיימא שהיו מונחות בקן

זו על גב זו,

ורוצה ליטול הסדר התחתון ,

מהו

שיחוץ הסדר העליון, ויפטר?

היה

זכר

[שאם הוא עצמו רובץ על הביצים - פטור משילוח]

על גבי ביצים, ונקבה על גבי זכר, מהו

שיחוץ הזכר, ויפטר משילוח?

ומסקינן:

תיקו.

בעי רבי זירא

: היתה

יונה

רובצת

על ביצי תסיל,

שהוא עוף טהור הדומה ליונה,

מהו?

וכן, יש לדון באופן שהיתה

תסיל

רובצת

על ביצי יונה, מהו?

אמר אביי, תא שמע: עוף טמא

ה

רובץ על ביצי עוף טהור, וטהור

ה

רובץ על ביצי עוף טמא, פטור משילוח.

הא טהור וטהור,

שרובץ עוף טהור על ביצי עוף טהור אחר,

חייב!

דוחה הגמרא:

דלמא בקורא

נקבה דווקא, כיון שדרכה לרבוץ על ביצי אחרים, חייב לשלחה. אבל יונה ותסיל, שאין דרכן לרבוץ על ביצי אחרים, אם רבצו, בטלה דעתן, ופטור.

שנינו במשנתנו:

קורא זכר, רבי אליעזר מחייב, וחכמים פוטרין. אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי אליעזר?

אתיא

בגזירה שוה

"דגירה דגירה".

כתיב הכא

בקורא

"קורא דגר ולא ילד", וכתיב התם

בצפור נקבה סתם הדוגרת על מינה,

"ובקעה ודגרה בצלה".

ולמדנו, כשם שבצפור נקבה נחשבת דגירה גמורה, כך גם בקורא, נחשבת דגירה גמורה וחייב.

אמר רבי אלעזר: מחלוקת בקורא זכר, אבל בקורא נקבה

הרובצת על ביצי עוף אחר,

דברי הכל חייב.

כי היא בכלל

הכתוב

"והאם רובצת", הואיל ודרכה בכך.

מקשה הגמרא:

פשיטא!

הא

קורא זכר תנן?!

מתרצת הגמרא:

מהו דתימא,

באמת

רבנן אפילו

ב

קורא נקבה פטרי. והא דקתני זכר, להודיעך כחו דרבי אליעזר,

שמחייב אפילו בזכר,

קמשמע לן

שבקורא נקבה לכולי עלמא חייב .

ואמר רבי אלעזר: מחלוקת בקורא זכר, אבל בזכר דעלמא

של שאר מיני עופות,

דברי הכל פטור.

כי "האם רובצת" כתיב, ולא זכר רובץ.

מקשה הגמרא:

פשיטא!

הא

קורא זכר

דווקא

תנן?!

מתרצת הגמרא:

מהו דתימא, רבי אליעזר, אפילו זכר דעלמא מחייב. והאי דקתני קורא זכר, להודיעך כחן דרבנן,

שפטרו משילוח אפילו בקורא, אף על פי שדרכו בכך.

קא משמע לן

שרבי אליעזר מודה בזכר דעלמא.

תניא נמי הכי: זכר דעלמא פטור. קורא זכר, רבי אליעזר מחייב, וחכמים פוטרין

7 .

מתניתין:

היתה

האם

מעופפת, בזמן שכנפיה נוגעות בקן, חייב לשלח.

אבל אם

אין כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח.

אין שם

בקן

אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח. שנאמר "קן".

ודרשו

קן, מכל מקום,

ואפילו יש בו רק אחד.

היו שם אפרוחים מפריחים,

דהיינו, גדולים שיודעים כבר לפרוח,

או ביצים מוזרות

שאין אפרוח בוקע מהן,

פטור מלשלח

8 .

שנאמר "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים", וכך הוא נדרש:

מה אפרוחים בני קיימא

הם,

אף ביצים

דווקא

בני קיימא. יצאו מוזרות

שאינן בני קיימא, שאין יוצא מהן אפרוח.

ו

עוד דרשו מפסוק זה:

מה הביצים, צריכין לאמן, אף האפרוחין

דווקא ב

צריכין לאמן. יצאו מפריחין,

שאין צריכין לאמן.

גמרא:

תנו רבנן

: נאמר

"רובצת",

ודרשו: דווקא רובצת

ולא מעופפת.

יכול, אפילו כנפיה נוגעות בקן

יהא פטור?

תלמוד לומר: "רובצת".

מאי תלמודא?

מה ההוכחה ממשמעות הכתוב "רובצת" שאם היו כנפיה נוגעות בקן חייב?

מבארת הגמרא:

מדלא כתיב "יושבת".

משמע שגם אם אינה יושבת ממש, אלא כנפיה נוגעות בקן, נחשבת כרובצת, וחייב.

אמר רב יהודה אמר רב

: אם

היתה

האם

יושבת בין שני רובדי אילן

מעל הקן,

רואים, כל שאם תשמט

מענפי האילן על ידי שירחיקו את הענפים זה מזה,

נופלת עליהם

[על האפרוחים],

חייב לשלח. ואם לאו, פטור.

מיתיבי: היתה יושבת ביניהן,

בין האפרוחין בקן,

פטור מלשלח

משום שצריך שתהא "רובצת על האפרוחים" ולא ביניהם.

היתה יושבת

על גביהן, חייב לשלח.

היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח.

מאי לאו, על גביהן, דומיא דביניהן. מה ביניהן

מדובר באופן

דנגעה בהו,

ואף על פי כן פטור,

אף על גביהן,

מדובר דווקא באופן

דנגעה בהו.

ומשמע,

אבל

יושבת בין

רובדי אילן

שאינה נוגעת בהן,

פטור?!

מתרצת הגמרא:

לא,

באמת יתכן שגם ביושבת בין רובדי אילן חייבת בשילוח, וכך הוא הלימוד:

על גביהן, דומיא דביניהן: מה ביניהן, דלא נגעה עלייהו

מלמעלה, אלא רק מן הצד,

אף על גביהן, דלא נגעה עלייהו. והיינו רובדי אילן

שאינה נוגעת בהן מלמעלה.

ומוכיחה הגמרא:

הכי נמי מסתברא. דאי סלקא דעתך

בין

רובדי אילן פטור, אדתני: היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח, ליתני

: היתה יושבת בין

רובדי אילן

פטור מלשלח, אף על גב שהיא יושבת במקומה, ונדע ב

כל שכן

שעל

מעופפת

פטור, כי אינה יושבת כלל!

דוחה הגמרא: אין מכך כל ראיה. כי

מעופפת איצטריך ליה,

להשמיענו

דאפילו

ש

כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח.

וזה אי אפשר ללמוד מיושבת בין רובדי אילן, כי היא אינה נוגעת בקן כלל.

אך מקשה הגמרא על הברייתא:

והאנן תנן

במשנתנו:

בזמן שכנפיה נוגעות בקן, חייב לשלח.

ואילו בברייתא אמרו שמעופפת אפילו כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח?!

אמר רבי ירמיה: כי קתני מתניתא, בנוגע מן הצד.

אבל אם נוגעת מלמעלה, חייב לשלח .

איכא דאמרי: לימא מסייע ליה

לרב מברייתא:

היתה יושבת ביניהן, פטור מלשלח. על גביהן, חייב לשלח.

היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן, פטור מלשלח.

מאי לאו, על גביהן דומיא דביניהן.

מה ביניהן, דלא נגעה עלייהו

מלמעלה,

אף על גביהן, דלא נגעה עלייהו

מלמעלה.

והיינו

בין

רובדי אילן,

וראיה לרב!

ודחתה הגמרא:

לא.

באמת יתכן שהיושבת בין רובדי אילן פטורה משילוח, וכך הוא הלימוד:

על גביהן דומיא דביניהן. מה ביניהן, דנגעה בהו, אף על גביהן,

דווקא

דנגעה בהו. אבל

בין

רובדי אילן

שלא נגעה בהו כלל,

פטור.

מקשה הגמרא:

אי הכי, אדקתני סיפא: היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן, פטור.