חולין 136a — תלמוד אויף ייִדיש

לכדרבה. דאמר רבה

: מהאי דכתיב "על מזוזות ביתך" משמע:

דרך ביאתך

לבית - אתה קובע את המזוזה! ודרך ביאתו של האדם היא

מן הימין,

דכשנכנס לבית מכניס קודם את רגל ימינו, אם כן ימין הוא דרך ביאה, ולהכי קובע את המזוזה בימין הפתח.

ומודה רבי אלעאי נמי ב

מעשר.

ד

אף על גב דכתיב "מעשר דגנך",

ומשמע

דילך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "מעשרותיכם"

דמשמע שותפות נמי. ו

אלא

האי דכתיב

"מעשר דגנך" למאי אתא? למעוטי שותפות דעובד כוכבים!

ומודה נמי ב

מתנות

כהונה. ד

אף על גב דכתב רחמנא "ונתן",

ו

איכא למימר דנילף

גזירה שוה

"נתינה"

-

"נתינה" מראשית הגז, מה להלן

-

דשותפות לא, אף כאן

-

דשותפות לא, כתב רחמנא "מאת זובחי הזבח"

דמשמע דשותפות נמי חייב . ומקשינן:

אלא טעמא דכתב רחמנא "מאת זובחי הזבח",

משום הכי לא ילפת מראשית הגז.

הא לאו הכי, הוה אמינא לילף מראשית הגז? אדרבה! נילף

בגזירה שוה ד"נתינה" - "נתינה"

מתרומה

דחייב נמי בשותפות? ואמרינן:

אין הכי נמי,

באמת ילפינן מתרומה דחייב. והאי קרא ד

"מאת זובחי הזבח" למה לי? לכדרבא. דאמר רבא: הדין עם הטבח,

דתמיד תביעתו של הכהן לקבל את המתנות היא על הטבח [כדלעיל קלב, א]. ומודה נמי ב

בכורים,

ד

אף על גב דכתיב "ארצך",

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "בכורי כל אשר בארצך"

דמשמע נמי דשותפות .

ו

אלא

האי דכתיב

"ארצך" למה לי?

למעוטי חוצה לארץ!

דליכא התם מצות ביכורים.

ומודה נמי ב

ציצית,

ד

אף על גב דכתב רחמנא "כסותך",

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "על כנפי בגדיהם לדורותם"

דמשמע שותפות .

ואלא "כסותך"

דכתב רחמנא

למה לי?

לכדרב יהודה. דאמר רב יהודה: טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום

משום דלא חשיב כסות דידך.

ומודה נמי ב

מעקה,

ד

אף על גב דכתב רחמנא "לגגך"

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "כי יפול הנופל ממנו",

ד"הנופל" משמע כל הראוי ליפול, ואפילו הנופל מגג של שותפות . ו

אלא

האי דכתיב

"גגך" למאי אתא? למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות

דלא מחייבי במעקה משום דלא הוי "גגך", שאין אדם בעלים עליהם, אלא דכולי עלמא הם. ועוד טעם, משום שאינם בית דירה .

אמר רב ביבי בר אביי: ליתנהו להני כללי

דאמרן דמודה רבי אלעאי בכל הנך מילי.

דתניא: בהמת השותפין חייבת בבכורה, ורבי אלעאי פוטרה,

חזינן דלא מודה רבי אלעאי בבכורה!

מאי טעמא דרבי אלעאי?

דכתיב "בקרך וצאנך",

דמשמע למעוטי שותפות .

והא כתיב "בקרכם וצאנכם"

דמשמע לרבויי שותפות?

ואמרינן: האי "בקרכם וצאנכם" -

דכולהו ישראל

משמע, דקאמר קרא דבכורות בקר וצאן של כל אחד ואחד מישראל חייבין בבכורה, אבל באמת דווקא של יחיד חייב, ולא של שותפות.

אמר רב חנינא מסורא: ליתנהו להני כללי

דאמרן דמודה רבי אלעאי בהנך מילי.

דתניא: בהמת השותפין חייבת במתנות, ורבי אלעאי פוטר. מאי טעמא? יליף

גזירה שוה

"נתינה"

-

"נתינה" מראשית הגז, מה להלן דשותפות לא, אף כאן

במתנות -

דשותפות לא. ואי סלקא דעתך

ד

בתרומה

מודה רבי אלעאי ואמר ד

מיחייב, נילף "נתינה"

-

"נתינה" מתרומה,

ונימא דבשותפות נמי מיחייב במתנות

! אלא שמע מינה

ד

בתרומה נמי

פוטר

11 .

ומקשינן:

אי

הכי, דאמרת דילפינן מתנות בגזירה שוה מתרומה, נימא:

מה תרומה בארץ אין

מיחייב,

בחוצה לארץ

-

לא, אף מתנות, בארץ

-

אין, בחוצה לארץ

-

לא?!

אמר רבי יוסי מנהרביל: אין!

באמת אין מתנות נוהגות אלא בארץ.

והתניא

[בניחותא, ראיה לדבר],

רבי אלעאי אומר: מתנות אין נוהגין אלא בארץ.

וכן היה רבי אלעאי אומר: ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ! מאי טעמא דרבי אלעאי?

אמר רבא: יליף

גזירה שוה

"נתינה"

-

"נתינה" מתרומה

14 , מה תרומה, בארץ

-

אין, בחוצה לארץ

-

לא, אף ראשית הגז, בארץ

-

אין, בחוצה לארץ

-

לא.

אמר ליה אביי: אי

הכי, נילף נמי הכי:

מה תרומה טובלת

שנעשית התבואה טבל ואסורה באכילה עד שיפריש התרומה,

אף ראשית הגז טובלת

ותהא כל הגיזה אסורה עד שיתן לכהן ראשית הגז?!

אמר ליה: אמר קרא "וראשית גז צאנך תתן לו".

דהאי "ראשית" יתירא הוא! ודרשינן ליה הכי:

אין לך

[לכהן]

בו, אלא מראשיתו

מזמן שנעשה ראשית על ידי ההפרשה -

ואילך,

אבל קודם ההפרשה, אין ראשית הגז שייך לכהן, ולא אמרינן דמעורב ראשית הגז בשאר הגיזה, ולהכי אין לגיזה דין טבל.

אי מה תרומה חייבים עליה

זר האוכלה במזיד

מיתה, ו

האוכלה בשוגג חייב להביא

חומש

נוסף על הקרן,

אף ראשית הגז חייבים עליו מיתה וחומש?

אמר קרא

בתרומה בענין אכילה במזיד:

"ומתו בו",

ובענין אכילה בשוגג:

"ויסף עליו".

ודרשינן: "ויסף

עליו"

-

ולא על ראשית הגז,

"ומתו

בו"

-

ולא בראשית הגז

16 . אי מה תרומה

איכא מעשר

ראשון ושני אחריה, אף

ב

ראשית הגז

נימא דאיכא

ראשון ושני אחריה?

אמר קרא: "ראשית".

ודרשינן:

אין לך בו אלא ראשית בלבד,

ואין בו עוד נתינה דראשון ושני.

אי מה תרומה מחדש על הישן

משנה זו על שנה שעברה -

לא

ניתנת, כדילפינן מדכתיב "היוצא השדה שנה שנה",

נימא דאף ראשית הגז מחדש על הישן לא?

ואמרינן:

אין!

באמת אין נותנין ראשית הגז מחדש על הישן.

והתניא

[בניחותא]:

היו לו שתי רחלות, גזז

אותן שנה אחת

והניח

את הגיזה,

גזז

שוב שנה שניה

והניח,

וכך עשה

שנים ושלשה שנים

עד שהיו בידו חמש גיזין -

אין מצטרפות.

דהא בעינן גיזה מחמש רחלות והכא הוי רק משתים, משמע,

הא

גזז מ

חמש

רחלות, משתים מהן בשנה ראשונה ומשלש האחרות בשנה שניה -

מצטרפות!

והתניא

בברייתא אחרינא דבכהאי גוונא

אין מצט רפות?

אלא שמע מינה: הא

דתניא דאין מצטרפות -

דרבי אלעאי

היא דמקיש גז לתרומה,

והא

דתניא מצטרפות -

דרבנן

היא דלא סבירא להו האי הקישא .

אי מה

ב

תרומה

דינא הוא, דה

גדל בחיוב,

ביד ישראל,

חייב,

ה

גדל בפטור

דהיינו ביד עובד כוכבים,

פטור. אף

ב

ראשית הגז

נמי נימא,

גדל בחיוב

-

חייב, בפטור

-

פטור?

וגבי תרומה, מנלן

להאי דינא דהגדל בחיוב - חייב, גדל בפטור - פטור?

דתניא: ישראל שלקח שדה בסוריא מעובד כוכבים,

וסוריא היא ארם צובה שכבשה דוד, וכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש, ולא חלה עליה קדושת הארץ, אלא רק קדושה קלה, ולהכי יש בה קנין לעובד כוכבים להפקיע מיד מעשר, אם לקחה ישראל מהעובד כוכבים

עד שלא הביאה

התבואה

שליש

גידולה -

חייב

לעשר, לקחה

משהביאה

התבואה

שליש, רבי עקיבא מחייב

מעשר

בתוספת

דהיינו בשני שליש שגדלו ברשותו של הישראל,

וחכמים פוטרין.

דסבירא להו דכיון שהביאה שליש ביד העובד כוכבים, כאילו נגמרה כולה בידו, דקיימא לן דתבואה בתר שליש אזלה [אבל אם לקחה מעובד כוכבים בארץ ישראל, חייב במעשר על הכל, דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר].

וחזינן שאם גדלה התבואה אצל העובד כוכבים הפטור ממעשר - פטור, ואם גדל ברשות ישראל - חייב!

וכי תימא הכי נמי,

באמת הוא הדין נמי בראשית הגז?

ו

הא לאו הכי הוא! שהרי

התנן

במתניתין דידן:

הלוקח גז צאן עובד כוכבים פטור מראשית הגז,

משום שהחיוב הוא על בעל הצאן ולא על בעליה של הגיזה לבדה, משמע,

הא

לקח

צאנו

של עובד כוכבים

לגזוז,

שקנה את צאנו כשהוא עומד ליגזז -

חייב!

ואף על גב שגדל ברשות העובד כוכבים .